קודם קול אמא : רגע משמעותי באימהות

[תיפי ובהריון]

הדבר הראשון שחשבתי עליו

השנייה שהניחו אותו עליי,
והוא היה רטוב כזה ומתפתל ובוכה, ועטפתי אותו בידיים כדי להרגיע אותו ולגונן עליו.. אמנם זה לא לאחרונה אלא קרה לפני איזה 8 חודשים אבל זה הדבר הראשון שעלה לי בראש, הפעם הראשונה שהרגשתי את הצורך הזה לשמור על התינוק שלי שירגיש בטוח

באופן כללי כל פעם שהוא בוכה וממלמל משהו שמזכיר אמא בלילה ואני קופצת מהמיטה כאילו אמצע היום אני מרגישה ככה

 

[מתרגשת עד מאוד]

בדיוק... וכמה רגעים משלי...

הרגע הזה, בשניה שהביאו לי אותו רטוב ומתפתל, איזה רגע מדהים, כמה טוב מכיל הרגע הזה... איזה רגע עוצמתי, ואני מעריכה אותו יותר ככל שעובר הזמן...
אני זוכרת שכשהוא נולד הייתי יושבת ומסתכלת עליו שעות על גבי שעות, ופשוט מרגישה שהלב שלי יוצא מהמקום מרוב התרגשות ואהבה, ממש פיזית, הרגשתי את הלב שלי.
עוד רגע מכונן היה כשבעלי היה בחו"ל, בכמה נסיעות רצופות, וקטני שאמנם רק בן שנה, ממש הרגיש את חסרונו והתגעגע מאוד. היו כמה לילות שהוא פשוט התיישב במיטה ובכה "אבא", ולא רצה כלום... לא ידיים, לא חיבוק ונשיקה, לא בקבוק, רק אבא... איזה חוסר אונים... התחשק לי לנסוע לקצה הגלובוס ולהחזיר אותו הביתה. כשהוא חזר הקטנטן התעורר ראה אותו, ופשוט קפץ מהתרגשות "אבא אבא", והלב שלי התמלא באושר שהוא מאושר.
ורגע אחרון חביב קרה היום, כשהוא התעורר הבוקר ובעלי הביא לי אותו למיטה שלנו, והוא פשוט בא אליי ונתן לי נשיקה

אך..... כמה אהבה...
לא ידעתי שהלב שלי מסוגל להכיל כל כך הרבה אהבה

 

[קארי5]

כשברחתי מהגן...

כשהקטנה שלי הייתה בת חמישה וחצי חודשים חזרתי לעבודה, ומצאתי בשבילה גן חמוד. כשהגענו לגן ביום הראשון, ברגע שנכנסנו לתינוקייה הבנתי שהיא לא יכולה להשאר שם, שהיא עדיין קטנה וזקוקה לטיפול אישי. בעלי התעקש שננסה קצת, אבל אני כבר הייתי נעולה. פשוט ידעתי שזה לא מתאים ושהחלטתי על הגן תחת הלחץ של החזרה לעבודה.

הרגשתי איך הדם אוזל לי מהגוף וזורם לי לרגליים, אז לקחתי אותה ופשוט ברחתי משם כשבעלי והגננת רצים אחריי...באותם רגעים הבנתי שכשמדובר בטובת הילדה שלי אין "לא נעים", אין "את לא נורמלית" אין "אבל החלטנו כבר" ואין "את מתחילה לעבוד עוד שבוע". הכל יחכה ושמי שיש לו בעיה, אז יש לו בעיה. היא נכנסה לגן בגיל תשעה חודשים, כבר זוחלת וקצת מדברת, וזה היה אחרת, הרגשתי מאוד שלמה עם זה.

אגב, לפני שבוע דיברתי על זה עם הגננת של הקבוצה שלה והיא אמרה שהם לא ידעו מה לחשוב בהתחלה אבל שבסתר ליבה היא העריצה אותי על זה.

 

[אבישג75]

ריגשת אותי