הגדולה של בעלי בת 16..

[Daharma1]

הגדולה של בעלי בת 16..

בשנה האחרונה חלה התקררות ביחסים ביננו, בלשון המעטה. גיל מגעיל.. יש לנו בת משותפת בת 4, היא מאוד אוהבת אותה ויש להן יחסים קרובים וטובים. נולד לנו בן (חצי שנה) והיא מתעלמת ממנו לחלוטין. לאקיים.. האחות השניה, בתו של בעלי בת 13 וביחסים חמים עם שני אחיה החדשים.. איתה גם אני ביחסים טובים. אני מעט מודאגת לגבי הבכורה.. מה דעתכם?

 

[טלאים בחול]

אכן גיל מגעיל....

גם כשמדובר בילדים ביולוגים.וגם אז בגיל הזה יש להם קשי לקבל אח חדש למשפחה כי זה אומר שאיזה בושה להורים יש חיי אישות פעילים..... על אחת כמה וכמה כאשר המשפחה מורכבת...
אני הייתי ממשיכה כרגיל. לא מנסה להכריח אותה לכלום. אם היא עוזרת או מתייחסת לקטן משחת ומהללת אותה שכולם ידעו ועל ידי כך יוצרת חיזוק חיובי. בשום אופן לא לבקש ממנה בייביסיטר או כל עזרה אחרת..
בהצלחה

 

[כוכבית101]

ישן מפני חדש תוציאו....

תינוק באופן טבעי מרכז את מירב תשומת הלב של הבית.
יש ילדים שמרגישים בעקבות כך נטושים מעט, אולי זו אחת הסיבות.
נסי להתיחס אליה, להראות לה כמה היא חשובה, לתת לה סמכות הורית שהיא אם הבית בהעדרך וכולי.
אני בטוחה שזה סינדרום חולף, אבל תמיד שווה להיות קשוב.

 

[Daharma1]

כוכבית, הלואי וכך היה..

היא עסוקה בעניניה בלבד. יש מבחן? היא בקושי מפנה צלחת שלה.. אני מתקשה להתיחס אליה. יש לי ממש דחייה מנוחכותה. מודה ):

 

[koryz]

דעתי קצת שונה

דהרמה - גם עכשיו את מתייחסת אליה
התנהגות של הילדה דוחה אותך - גם אם אתן לא מחליפות מילה אחת ביניכן היא מרגישה את הדחיה שלך.
חשבת מה תעשי אם המצב הזה לא יחלוף?

אני חושבת שפחות משנה מה תעשי וחשוב יותר שתפסיקי לצפות ממנה שתשתנה.
כיום כשהיא מתנהגת בצורה ילדותית ומתעלמת היא מצליחה לעצבן אותך. אני מניחה שזה נותן לה משהו אחרת היא היתה נוהגת אחרת.
יש בזה משהו חיובי אני חושבת כשהיא נותנת לך גם יחס מסוים (לא רק אדישות וחוסר אכפתיות אלא השקעה בהתעלמות שמצריכה יותר אנרגיות).
יתכן שזה היחס שהיא מרגישה שהיא מקבלת להרגשתה מאז שנולד הקטן - התעלמות.
גם אם מדובר ביחס מועט מהעבר, יכול להיות שזו החוויה שלה.
יכול להיות שהיא מתוסכלת מכך שהיא צריכה להילחם על תשומת הלב, אין לה את היתרון הביולוגי של הבת המשותפת או את היתרון של הבת הקטנה ולמרות הכל היא צריכה יחס ממך.
חוץ מלהתעלם אם היא לא מוצאת מילים אחרות היא הייתה יכולה להפריע.
יתכן שהדחיה שלך קיצונית מספיק כדי שהיא תתקבל מצידה כתשומת לב מספקת
כרגע, גם אם תנסי להיות נחמדה כלפיה היא תרגיש שזה ממקום מזויף
אין כל משמעות לתשבוחות במצב הזה או למתנות ולהתנחמדות
הכי יעיל לדעתי אם היית יכולה לעבוד על ההבנה שלך שזו התנהגות מתוך מצוקה - לא מרוע אלא מכאב בגלל יחס שונה שהיא חווה ממך.
והאפשרות שלך לשנות את היחס שלה כלפייך מתחילה בהבנה שלך אותה, ולאחר מכן בהחלטה מצידך להפסיק לכעוס ולהפסיק לצפות ממנה לכל עזרה או התחשבות ואיכפתיות (לא אמרתי שזה קל אלא יעיל). יכול להיות שגם אם לא תעשי שום דבר אחר המצב ביניכן ישתנה לאחר תקופה.
אם את מחפשת עצות מעשיות לשיפור המצב - את יכולה לדאוג יותר לעצמך, להעזר נפשית ופיזית בסביבה ואם היא לא מגיעה מיוזמתה - להשיג לעצמך אחת.

מגיע גם לך שידאגו ויעזרו לך. לפעמים צריכים לדרוש את מה שמגיע כדי לקבל אותו.

 

[Daharma1]

Korzy תודה ??

החלטתי לקחת את אחריות ההרגשה הטובה עלי. לעשות ככל שניתן כדי שלי יהיה נעים ובאמת לא להסחף לדרמה שלה. כשהיא הולכת או יוצאת אני אומרת שלום ולא נעלבת אם היא לא מברכת גם... למשל. בשבוע האחרון מצב רוחה השתפר מאוד ביחסית לתקופה ארוכה-ארוכה שהיתה סגורה (עניינים חברתיים שאני מודעת אליהם) והאווירה סביבה נעימה ושמשית יותר תודה לאל ?? כך שללא מאמץ מתפתחת שיחה וזה הרבה יותר נעים. באופן עקרוני אני צריכה לעבוד על האנטי שיש לי כלפיה, גם בימי שמש... הווליום של קולה למשל (גם כשמבקשים יפה להוריד אותו כי האחים הקטנים.. ישנים) מניחה שהדחייה היא כי יש קול פנימי שלי שלוחש ״את לא שלי, זה לא שלי״...

 

[koryz]

משמח לשמוע!

אני מתארת לעצמי שלא פשוט ליישם. אני שמחה לשמוע שלקחת משימה מאתגרת כזו על עצמך.
בלקיחת האחריות השגת גם חופש, כשהפסקת להמתין להתנהגות חיובית מצידה כדי להרגיש טוב. אני מניחה שהאווירה בבית נעימה יותר.
איזה יופי שהיא מקבלת ממך תשומת לב ואת לא נפגעת ומקבלת את החוסר מענה שלה בנינוחות.
ברגע שאת משדרת יציבות (כשההתנהגות שלך לא תלויה בטריגר כזה או אחר מצידה), היא מקבלת את ההרגשה שיש לה מישהו להישען עליו, ובמקביל היא גם מרגישה אולי משהו ממה שהיה לה חסר ממך - אהבה אני חושבת.

בדרך כלל כשאנחנו מוכנים "לסבול" יחס שלילי של מישהו שחוזר על עצמו, זה בגלל שאיכפת לנו ממנו. יש סיכוי שכל ההתנהגות הזו נועדה כדי לבחון אותך, האם תמשיכי להיות "נחמדה" כלפיה גם כשהיא תהיה מעצבנת.
העיקר בהתנהגות ששינית היא ביטוי של הבנה מסוימת שלך כלפיה. והרצון שלך להבין אותה מספיק.
ההכרה שלך בה שיש לה גם רגשות ורצונות וגם אם את לא מספקת לה אותן עצם זה שהיא מרגישה שאת מכירה בהן ושאיכפת לך גורם לשינוי אצלה..

אם תתמידי בהתנהגות הזו (וקיבלת תוצאות נפלאות בשבועיים) הקשר שלכן ישתפר לדרגה גבוהה מבעבר ויתחזק הרבה מעבר לציפיות שלך.
הדחייה שלך מובנת - גם להורה ביולוגי לא נעים לקבל יחס כזה.
את לא היית לה אמא במובן הביולוגי - לא הנקת אותה ולא ילדת אותה, אבל גם לא גידלת אותה מגיל 0 כמו שאת עם התינוק הנוכחי למשל.
אין צורך שתשני את הדחייה, מספיק שתהיי מודעת כלפיה ותזכירי לעצמך שלא מדובר בהתנהגות אישית מרוע אלא מרצון להתקשר איתך, לקבל ממך יחס אישי.
לגבי הווליום
אני מניחה שאת מאוד סובלת ממנו והיא מקבלת פידבק ממך - אמרת שאת מבקשת ממנה להוריד אותו.. כשמדובר ברמה קיצונית כנראה שאין אפשרות להבליג.
אם את רוצה שהווליום של קולה יעלם, תשתדלי להתייחס אליה יותר בכל פעם שהיא מדברת בווליום נמוך במיוחד או בזמן רגוע ביומיום.
במקרה הזה בגלל שהווליום שלה גורם לך לבקש ממנה להוריד את האחים, הייתי מציעה שתנסי פעם או פעמיים כשהיא מדברת בווליום נמוך לעזור לך עם הקטנים או במשהו אחר.
עכשיו אחרי ששיפרתן את היחסים ביניכן יכול להיות שהיא הייתה רוצה לקבל ממך גם הכוונה וגבולות. חלק בלתי נפרד מאהבה זו אכיפת משמעת וגבולות.

 

[koryz]

היי Daharma1

נולד לכם ילד - מזל טוב !
כנראה הגדולה מקבלת - כמו כולם מן הסתם - פחות תשומת לב ממך מבעבר.
הבת הצעירה של בעלך היא החמודה "הנוחה" זו שמסתדרת עם כולם
אז מה תעשה הגדולה? לה נשאר להיות המרדנית.
יכול להיות שהיא רואה שאת מקווה שתתייחסי לתינוק. אז היא מונעת את זה ממך
בתקווה שתשימי לב אליה ואולי תיזמי את הקשר ביניכן.
גיל 16 אין סיכוי שהיא תגיד "דהרמה אני מרגישה שאת מזניחה אותי מאז שהגיע התינוק אין לי כמעט זמן איתך לבד (או לא מספיק), תפני לי קצת זמן לבד"?
דעתי - אם היא מעדיפה תשומת לב שלילית (ההתעלמות מכעיסה אותך) - שהיא מאוד צמאה לתשומת לב ממך אך לא יכולה לבקש אותה בדרך אחרת.

אין טעם לשאול אותה מה היא רוצה היא לא תודה בצרכים שלה
אם חשוב לך הקשר תתכנני להיות איתה כמה דקות לבד בכל יום
אפילו אם זה ברכב כשאת מסיעה אותה לחברה רצוי משהו שיעזור לה שלא תרצה לסרב
אולי תוכלי להציע לה לעזור לך במטלה שנראה לך שהיא תאהב לבצע איתך.
כל הזדמנות תשאלי לדעתה ותתענייני בה בלי לצפות ממנה לשום דבר
ובלי קשר גם לאיך שהיא תגיב
אם את רוצה לזרז את ההתייחסות שלה תגיבי בדיוק בדרך ההפוכה שהיא מצפה ממך
תפני אליה בכל הזדמנות בלשאול לדעתה לבקש ממנה משהו לסדר לה את השיער - המלחמה בהתעלמות מצידה היא לערב אותה ולמעשה להתעלם מההתעלמות שלה. זה דורש אימון רגשי ונכונות מצידך להיתקל בפרצוף חמוץ פעם אחר פעם ולא להתייאש.
תתכונני מראש - היא תתמרמר. תענה בחמיצות או רק במבט - אל תתני לה להטעות אותך זו צורת התקשורת שהיא מסוגלת אליה כרגע ותמשיכי.
לפעמים שתיקה היא הצעקה הכי חזקה שיש.. אני חושבת שלא נכון להתעלם.
זה יכול לעבוד אם לא תחשבי עליה כמישהי שנמצאת ב"גיל מגעיל".

אני בעד לטפל בבעיות כשהן קטנות. על פניו התעלמות היא לא בעיה ממש גדולה, אפשר להתעלם ולחכות עד שהיא תתפתח ותהפוך לעצומה ובלתי נסבלת

 

[mother cat]

נשמע לי כל-כך תואם גיל....

אין הרבה מה לעשות בעיני. זה הגיל. השילוב של תינוק חדש במשפחה, ובכלל, משהו שנערות עושות.
&nbsp
הייתי נזהרת מלהסחף לדרמה שלה, ופשוט ממשיכה להתיחס אליה כמו תמיד. לדאוג שאין אצלה "הרעה בתנאים" אלא שהיא מקבלת את אותה תשומת לב שקבלה כל הזמן... ולהבין שבגיל 16 לפעמים תינוק לא ממש מעניין...
&nbsp
אישית הייתי ממש נמנעת מלתת תפקיד או סמכויות או משהו. זה יכול ליצור יותר אנטגוניזם כי זה "עבודה" שהנערה לא בהכרח מעוניינת לעשות. וגם כי טשטוש גבולות וסמכות הורית יכולה ליצור בעיות אחרות בעתיד.