אתה לא מבחין בין אנטישמיות לאנטי-יהדות?
המונח "אנטישמיות" נטבע, אם אני זוכר נכון, בשלהי המאה ה 19 (קצת אחרי פילאטוס הרשע בכל אופן) כביטוי המצביע על ייחודו, כביכול, של העם היהודי מבחינה אתנית-גזענית, ואגד בכפיפה אחת את השנאה ליהודים, כבני אותו "גזע", וליהדות כדת, כחשיבה וכתרבות ; "אנטי-יהדות" תהיה מבחינה זאת יותר נקיה, אם אפשר לומר, וחפה מן ההיבט הגזעני גרידא כדי להתמקד בפן הדתי ו/או האידאולוגי.
הבחנה כזאת, מה גם שהיא מינוחית מתקבלת על הדעת, מקבלת משנה תוקף לאור דבריו של לייבוביץ אודות קארל בארת ויחסו ליהודים וליהדות, למשל, כאילוסטרציה חדה לניגוד הרעיוני הקיצון הקיים בין היהדות לנצרות, על פי ישעיהו שלנו : בארת היה אנטי-יהודי מובהק חריף במיוחד, מטעם "תודעה נוצרית עמוקה", אלא שלא היה בו רבב של אנטישמיות רציאליסטית כלפי יהודים.
בשביל תיאולוג כמוהו, ואני עדיין מסתמך על דבריו של לייבוביץ, עצם המשכה של היהדות לאחר כינון הנצרות מהוה פצע פתוח בגופו של ישו, ושתי הדתות לא יכולות להתקיים יחדיו, כי הרי הנצרות התימרה להכריז על היהדות כמבוטלת... אגב, לייבוביץ דוקא הסכים עם בארת בעניין זה, ואפשר אף לומר שהוא עצמו (לייבוביץ) היה "אנטי-נוצרי" לא פשוט...