עזרא
אני גרתי בשוק חנוני כמה שנים טובות ולמדתי בבי"ס מנשה צאלח. אני זוכר שכונה יהודית ובה שוק שוקק חיים כל היום ומלא שפע מכל טוב. כבר ב-5 בבוקר היינו מתעוררים לקול המוכרים שצועקים: טמאטה...טמאטה... בשוק נמצא הכל : פירות וירקות טריים, קצבים, חנויות מכולת, תרנגולות חיים והשוחט לידם. כל הקצבים היו יהודים ומכרו בשר כבש כשר שהיה הרבה יותר יקר מבשר הכבש שנמכר ע"י המוסלמים שאינו כשר כמובן (בגלל מס הגביילה). כל חנויות השוק היו בבעלות יהודית. היו מוסלמים שהציעו את מרכולתם כרוכלים ובינהם אני זוכר את מוכרת הקיימע'.
המקום קרוב למחלת א-תווראת ששם נמצא ריכוז גדול של בתי כנסת ובתי ספר: המפורסם ביניהם הוא מדרש בית זלכה שממנו יצאו גדולי רבני בבל (זכיתי ללמוד שם תקופה). עוד בתי כנסת שהיו: צלאת אבו מנשה, צלאת לכביע'י, צלאת מנשה צאלח שבתוך ביה"ס מנשה צאלח, צלאת רחל שחמון שבתוך ביה"ס רחל שחמון.
באשר לבתי ספר, היה ריכוז גדול של בתי ספר של הקהילה היהודית, שמרבית ילדי הקהילה התחנכו בהם ורק מיעוטם למדו בבתי ספר ממשלתיים. היה בנוסף לבתי הספר שהזכרתי מנשה צאלח ורחל שחמון (מדרסת א-תעאוון), היה גם ביה"ס אליאנס ובמרחק מה היה ביה"ס מסעודה שמטוב, בי"ס מסעודה סלמאן, ומדרסת אלווטנייה. אך לפני כל אלה היה מדרש תלמוד תורה שבו התחילו ילדים ללמוד כבר בגיל 4 כאשר חלקם היו בגני ילדים - רווט'ה - . רבים מההורים שלחו את בניהם למדרש שילמדו תורה כבר בגיל זה. בבתי ספר אלה למדו לא רק תלמידים שגרו בקרבת מקום בשכונות בגדד העתיקה אלא גם אלה שגרו באלבתאוויין ובאלכראדה. היו הסעות במיניבוסים דרך שארע ע'אזי וממנו מתפזרים כל אחד לביה"ס שלו.
תכניות הלימודים נקבעו ע"י משרד החינוך. אך בבתי הספר היהודיים שילבו גם שיעורי דת. הבחינות בסיום ביה"ס העממי (6 שנים) ובתיכון (5 שנים) היו ארציות בכל המדינה ובאותו מועד.
סליחה שנסחפתי.
הערה: כדאי לקרוא את הספר (דודי) מאת דוד עברי חבר קיבוץ בארי ובו פרטים רבים לעומק אודות ביה"ס מנשה צאלח.
