אני באמת חושב שהשיר הזה הוא הסיבה שאני חי

[cvc3]

אני באמת חושב שהשיר הזה הוא הסיבה שאני חי

כי בהתעלות השירה אל האין
כזרזיר הנס במדרון
יקפוץ בפתאום אל העין
המשפט למקום הנכון

כמכה בפטיש החזק
כמקסם הגיע לשאול
ובהינף מסנוור כברק
את מקור נשמתנו יגאול

כי מאש נחצבה ונוצרה
ובעפר אדמה תידום
ובהיפגש השירה בשרה
תתנוצצנה שתיהן לפעום

 

[סהר-תמיכה]

בנקודת המפגש

cvc יקר,
תודה לך על השיר המיוחד והעדין הזה, כמשק כנפי הפרפר, נוגע עמוק, בצלצול חודר..
דרך עיני, נראה שהשיר נותן לך משמעות, תקווה,
שיר שממלא את החורים, החללים, ממלא את כל אותם שקעים וגומות שנפערים בנו במהלך החיים, ממהלומות שספגנו, מבורות שהעמיקו בנו, שיר שחודר לתוך החלל של האין, ומצליח למלא אותו
לכדי תחושה של 'קליק', של חלקי פזל שמתחברים, שמתאימים, מתחברים למהות עמוקה כלשהי, מהדהדים אמת פנימית, מפיחים בריק רוח חיים..
&nbsp
ואולי, אפשר להבין את השיר גם אחרת, לראות גם דברים נוספים..
ספר לנו יקר, על המשמעות האישית של השיר עבורך, על המקום שהוא ממלא בחייך, על האין שהוא ממלא בך. נראה שיש שם הרבה עומק ומשמעות שמעניין לשמוע, ודרכה אולי גם להכיר אותך טוב יותר

&nbsp

 

[cvc3]

כדי להשלים את השיר

צריך להופיע לידו הפסוק בהא מבראשית ב' ז' "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה"
השירה והנפש חצובות שתיהן ממקור עליון, רחוק, שאין לנו תפיסה בו.
שתיהן יורדות לעולם הזה מכוסות. הנפש בגוף, והשירה במילים. דברים פשוטים ויומיומיים.
אבל כאשר מתחת למעטה החיצוני של אותיות, בשר ודם, מצליחה השירה לפגוש את הנפש,
לרגע אחד נוצר ניצוץ, שמעלה ומאחד אותן חזרה לאינסוף- אך בתוך השאול האנושי מלא החול הזה.
זהו תפקידו של האדם בעולם, לאסוף/לייצר ניצוצות של אינסוף בתוך עולם החומר הזה. לרומם.
ואכן כמה מדהימה התחושה כאשר השירה משתבצת למילים הנכונות, כל משורר יוכל להעיד על כך.
אולי אקרא לשיר התרוממות.
תודה על התגובה!

 

[תאום2]

שיר מעניין

 

[ארטוקיה2]

איזה יפה.

אתה כותב ממש טוב הלוואי עלי לדעת לחרוז כך.