אני עייפה

[11abcdefg]

אני עייפה

וכל מה שבא לי זה לשים את הראש ושמישהו ילטף אותו ויבטיח שהכל יהיה טוב. תמיד. 24/7. בלי לבד. בלי מפחיד. בלי קשה. רק אושר צרוף, כוכבים מנצנצים, קשת בענן, happy happy joy joy, נפלא, נהדר, מושלם, מדהים, שלו.
אהא. בטח. ברור.
כתיבה דבילית. תמיד מחכה שיקרה נס בעקבותיה, אבל זה אף פעם לא קורה. לא ניסים, לא נעליים ולא כלום. פשוט חיים.
לפעמים טובים יותר, לפעמים גרועים יותר, לפעמים נסבלים, לפעמים לא.
מפחיד. מתסכל. לבד.
להסביר אין כוח.
לעשות גם לא כל כך.
נאחזת בתקווה.
מושג ערטילאי.

 

[שירה כמים]

אי בי היי

את נשמעת ממש כמו אסטרוב, הרופא המזדקן ב"הדוד וניה" של צ'כוב.
ואני זוכרת שאת בחורה צעירה.
מכירה ומבינה את הייאוש, ושיש רק תקווה שאין לה על מה לסמוך (לכאורה).
אבל ממרום גילי (59) ומתהום כל תהומותיי אני יכולה להגיד לך שהמון המוני פלונטרים שנראו לי והרגישו לי בלתי ניתנים להתרה, הותרו בימי חיי, ולמדתי שיש המון המון כלים להשתמש בהם, ושיש לי המון יכולות.
הטריק אצלי (אני קצת פשטנית, אבל מנסה להגיד משהו עקרוני) הוא בעיקר לגלות כל פעם מה חוסם אותי מלגשת לכלים האלה, לכוחות וליכולות שבי..... מה כל כל מייאש אותי ומפיל אותי.
אני מבינה שאת מרגישה נורא לכודה בקורי הייאוש והבדידות.
נורא מקווה שתמצאי את המפתחות לקרוע את הקורים האלה.
אני, ואנחננו, כאן כדי לעזור.
הלוואי, אמן, שתתאוששי

 

[שחר חרישי]

אייבי יקרה, המון כוח!

נראה ממה שכתבת, שאת מסוגלת לדמיין לעצמך את ההרגשה שאת רוצה לחוות. את יכולה לנסות להעצים את זה? אולי אם תנסי לשקוע בדמיון כזה, להכנס להרפיה וממש לחוות את זה, זה יכול להוות בשבילך אי בלב ים. מקום קסום שתמיד אפשר ליזור לשם. אז מה אם זה דמיון וזה "לא אמיתי"? החוויה שתחווי תהיה אמיתית. ואולי זה יוכל להיות עוד מקור לכוח, או לפחות לעזור לך לחזק את עוגן התקווה, לעבות את החבל שלו...

 

[פילוסוף רוחני33]

בכלל לא דבילי

כולם שואפים לטוב, וכולנו זקוקים לאהבה ויש הרבה אהבה בעולם. אמנם כדי להגיע לטוב צריך לפעול ולא רק לקוות. האמיני בעצמך ואולי אז יהיה לך יותר כוח לשנות.
&nbsp

 

[סהר-תמיכה]

תקווה

אני שומעת בין דברייך את תחושת הכאב והתשישות, מעין עייפות של הנפש, לא כמו עייפות של רצון לשינה טובה. אני מניחה לפי דבריך, שאת נושאת משא כבד זה מזה זמן רב.

לפעמים הדבר הקשה ביותר הוא להאמין שמחר יהיה טוב יותר. "תקווה" לפעמים יכולה להיות חמקמקה, לא מוחשית ולא ניתנת לכימות. אך גם כאשר היא ערטילאית, התיקווה עדיין שם, ואת מראה תעצומות נפש בזה שאת מנסה למצוא אותה.

לא ציינת אם יש מישהו קרוב אליך ששותף לתחושותיך אלו, ולכן אני רוצה להציע לך לחלוק את משא הכאב והתשישות עימנו, מתנדבי עמותת סה"ר. תוכלי לשוחח עימנו בצ'אט אישי ואנונימי בכל ערב בין השעות 21:00 לחצות- מלבד ימי שישי דרך כתובתנו באתר: http://www.sahar.org.il/

שלך, מתנדבת סה"ר‎

 

[11abcdefg]

תודה למי שהגיב.