עדכון של חלק ממה שמרגיש\חושב
אני חושב שהפוטנציאל שלי הוא מאוד גבוה ורובו לא ממומש.
הסביבת מגורים לא סביבת תומכת ואני מתקשה להתקדם שם - ובעקבות הפחדים והמחסומים שלי אני חושש לעזוב שם וכמו גם הפחדים והמחסומים שלי מעכבים אותי בהמון מישורים אחרים בחיים.
לטיפול לא הגעתי בפעמיים האחרונות - היא רוצה שאגיע מוקדם אין לה זמן אחר ולי זה נורא קשה כל כך מוקדם אז פשוט לא הצלחתי להגיע.
אני מודה על דברים אחרים שיש לי בחיים שמפיגים לי את הבדידות עושים לי כל כך טוב - ברוך ה' דברים מעולים וזה סוג של הרגעה בשגרה המתישה בפרט בחיים בבית ההורים שמעיקים עליי נורא ברמה של סטרס ועצבים.
אני מרגיש שיש לי פוטנציאל גבוה
אני מרגיש שקשה לי לממש כרגע אותו
אני מרגיש תקוע ומתקשה לפרוץ מחסומים מפחדים וקשיים
אני נשאר במקום
ואני בעיקר עייף נפשית.
היום הגעתי למשוך כסף מכספומט בתוך קיוסק והנחתי את התיק על המתקן ארטיקים כדי להוציא את הכרטיס מהארנק וכשהנחתי את התיק הכבד אחרי שסיימתי ללכת בשמש אמרתי בקול שהתעייפתי מהחיים. לא מהשמש - מהחיים.
אחד הדברים שקשה לי איתם ומאמין שלהורים יש חלק גדול בזה זה סימני הגיל. יש להם חלק גם בזה שהם השרישו לי את הפחד מלגדול וגם את זה שמונעים ממני לעכב את ההזדקנות בדברים שלא אפרט כאן (חקרתי לעומק הכל) , ישבתי ליד התחנה לעשן סיגריה וירדה אישה מבוגרת מהתחנה ואני אחרי לילה ללא שינה ועייפות הבטתי בה בזמן שהיא הביטה בי ועברה לי מחשבה בראש שעוד שניה אני הולך לצאת עליה אם היא תעיר לי על עישון בתחנה אבל מה שקרה אחרי גרם לי להבין שאולי היא בכלל לא במקום הזה של להעיר לי כי אני מזמן ילד גדול שכבר לא צריך לחנך, מה שקרה אחרי שעברה אישה אחרת מבוגרת יותר מזרחית בראש סחבק ושאלה אותי למה אני מעשן כאן בשמש ולא בתחנה ואמרתי לה שאסור לעשן בתחנה והיא חייכה וקצת צחקה ואמרה תעשן בתחנה אין שם אף אחד...
אני חושב שהפוטנציאל שלי הוא מאוד גבוה ורובו לא ממומש.
הסביבת מגורים לא סביבת תומכת ואני מתקשה להתקדם שם - ובעקבות הפחדים והמחסומים שלי אני חושש לעזוב שם וכמו גם הפחדים והמחסומים שלי מעכבים אותי בהמון מישורים אחרים בחיים.
לטיפול לא הגעתי בפעמיים האחרונות - היא רוצה שאגיע מוקדם אין לה זמן אחר ולי זה נורא קשה כל כך מוקדם אז פשוט לא הצלחתי להגיע.
אני מודה על דברים אחרים שיש לי בחיים שמפיגים לי את הבדידות עושים לי כל כך טוב - ברוך ה' דברים מעולים וזה סוג של הרגעה בשגרה המתישה בפרט בחיים בבית ההורים שמעיקים עליי נורא ברמה של סטרס ועצבים.
אני מרגיש שיש לי פוטנציאל גבוה
אני מרגיש שקשה לי לממש כרגע אותו
אני מרגיש תקוע ומתקשה לפרוץ מחסומים מפחדים וקשיים
אני נשאר במקום
ואני בעיקר עייף נפשית.
היום הגעתי למשוך כסף מכספומט בתוך קיוסק והנחתי את התיק על המתקן ארטיקים כדי להוציא את הכרטיס מהארנק וכשהנחתי את התיק הכבד אחרי שסיימתי ללכת בשמש אמרתי בקול שהתעייפתי מהחיים. לא מהשמש - מהחיים.
אחד הדברים שקשה לי איתם ומאמין שלהורים יש חלק גדול בזה זה סימני הגיל. יש להם חלק גם בזה שהם השרישו לי את הפחד מלגדול וגם את זה שמונעים ממני לעכב את ההזדקנות בדברים שלא אפרט כאן (חקרתי לעומק הכל) , ישבתי ליד התחנה לעשן סיגריה וירדה אישה מבוגרת מהתחנה ואני אחרי לילה ללא שינה ועייפות הבטתי בה בזמן שהיא הביטה בי ועברה לי מחשבה בראש שעוד שניה אני הולך לצאת עליה אם היא תעיר לי על עישון בתחנה אבל מה שקרה אחרי גרם לי להבין שאולי היא בכלל לא במקום הזה של להעיר לי כי אני מזמן ילד גדול שכבר לא צריך לחנך, מה שקרה אחרי שעברה אישה אחרת מבוגרת יותר מזרחית בראש סחבק ושאלה אותי למה אני מעשן כאן בשמש ולא בתחנה ואמרתי לה שאסור לעשן בתחנה והיא חייכה וקצת צחקה ואמרה תעשן בתחנה אין שם אף אחד...
