משהו לא לגמרי קוהרנטי
כשאימא נזכרת איך, בצבא, סירבתי להשתמש בפרוטקציה שהייתה או לא הייתה לאבא עם איזה אלוף, כי היה לי איזה פרנציפ נגד פרוטקציות - זה בסדר.
כשאני נזכר שהם לא הסכימו שאני אשתחרר על נפשי, למרות שברור שזה הגיע לי - אילי פאת מאת (בערבית "מה שהיה מת").
כשאימא נזכרת איך, באוניברסיטה, היא ואבא הציעו לי לא ללמוד ספרות, כשאני אפילו לא זוכר איזו אלטרנטיבה הם הציעו - זה בסדר.
כשאני נזכר איך בשנה שעברה, בהתקף זעם, היא אמרה שהתואר שלי לא שווה כלום, וזה אחרי שהיא ישבה לי על הראש לסיים אותו - אילי פאת מאת.
אני לא זוכר איזה עוד דוגמאות יש לשימוש הסלקטיבי שלה בביטוי הזה, אבל אתם מבינים את הרעיון. בגלל שאני לא מסוגל לחשוב קוהרנטי, אני קופץ לנושא של דברים שאסור להגיד. אמנם, את הביטוי "דברים שאסור להגיד" אבא אמר על הפנטזיות הנאציות שלי, אבל לאימא הן לא מפריעות, וגם לא הגזענות כלפי עדות אחרות. אבל אני לא מעז להגיד שאולי בנות זה לא בשבילי. תסלחו לי שגם פה אני לא יכול לכתוב את זה במפורש. אסור לי לדבר על המחשבות האובדניות שיש לפעמים, כי יש לי איזה זיכרון של אבא מצביע על החלון ואומר "בבקשה". אם אני אזכיר לה שבאותה התפרצות לפני שנה היא גם אמרה שהיא מקנאה בגיסתה על הילדים המוצלחים שלה, אסור לי להוסיף שגם אני מקנא בבני דודים שלי כי הם הולכים לרשת מיליונים. את זה אסור להגיד כי זה מגיע מהחבר הבעייתי שעשה גוגל על הדוד, והרי כל מידע שמגיע מחוץ למשפחה הוא טרייף. כלומר, נדמה לי שזו החוקיות אבל אני לא בטוח.
אבל הדבר שהכי אסור להגיד זה שהם הורים מרעילים. עצם הביטוי הזה לא קביל כי המציאו אותו רק אחרי שהם עברו גיל מסוים. מה שמתסכל זה שכל הסיפורים שקראתי ברשת על הורים מרעילים הם סיפורים יותר קשים משלי. אפילו אם אני אגיד את זה אימא תשלוף את הביטוי "מרוב טוב", ששמעתי אותו כבר הרבה פעמים. גם "כפוי טובה" זה ביטוי שהיא אוהבת להשתמש בו. אולי עוד משהו שאסור להגיד הוא שאחרי שטרחתי ללמוד מקצוע, שוב בגלל דחיפה שלהם, אני כבר חודשים לא מצליח למצוא שום עבודה. וכל עוד אין לי עבודה אני תלוי בהם כלכלית ולא יכול להשחרר מהם.
כלכלה זה לא הדבר היחיד. גם הסידור לגבי אחת התרופות שלי הוא שאימא קונה אותה, כאילו לעצמה, כדי שלא יהיה רשום בשום מקום שאני מקבל את זה. האמת היא שזה ממש מפחיד שאם היא תמות או משהו אני פשוט אנותק מהאספקה. היא, כמובן, מניחה שעד אז אני אגמל מהתרופה הזאת כי זה הדבר העיקרי שאני צריך להיגמל ממנו. לא הבירה, לא הסיגריות - התרופה. זה עוד דבר שבו היא שולטת עליי. גם לשיעורי הספרדית אני לא יכול לחזור, עניין של כסף. לא עוזר להסביר לה שספרדית זה לא אנגלית, אני לא מוקף בזה בכל סרט או דבר אחר. ואני לא באמת יכול להתחיל לראות את ערוץ ויוה ולהשגיח שאני אכן מקשיב לספרדית, לא לפורטוגזית או איטלקית. וזה בהנחה שאני בכלל נופל על סדרות מערביות ולא טורקיות או קוריאניות. אני חייב לדבר עם מישהו בשפה הזאת, כמו שלמדתי אנגלית בזמנו, אפילו אם זה יהיה בתשלום.
כשאני מעז להסביר לאימא ששום כוח בעולם לא ימנע ממני לשתות בירה ולהכניס את עצמי לימים גרועים, היא מגיבה במין טקסט שעיקרו "זה בגלל הבדידות והשעמום. כשתהיה לך עבודה וחברה הכול יסתדר". זאת בדיוק הבעיה. אני לא רוצה להצטרך טובות של אחרים בשביל שדברים יסתדרו. אני רוצה שינוי בחיים. בגוגל, הביטוי "סגנון חיים אלטרנטיבי" מוביל להומואים ודומיהם (בהתייחס למה שאמרתי קודם, ברור שזה רעיון טוב כשלעצמו, אבל לא זה מה שאני מחפש בהקשר הזה). הביטוי "האנשים המוזרים האלה שקוראים לכל השאר בבילון" מסובך מדי לגוגל, וכמו שאני מכיר אותו הוא יחפש בלי מרכאות וימצא לי את תוכנת התרגום בבילון, או מה שזה לא יהיה. אני פשוט צריך משהו שינתק אותי מהמחשב וייתן לי משמעות לחיים. אגב, עניין המשמעות לחיים זה בדיוק למה עוד לא נפרדתי מהפסיכיאטר. הוא אמור לעזור לי למצוא אחת אבל הוא מציע רק הצעות לא מעשיות.
ואם מישהו או מישהי מתכוונים להציע לי הצעות, רק על תציעו את הדת. זה הדבר היחיד שאני לא מוכן לנסות.
כשאימא נזכרת איך, בצבא, סירבתי להשתמש בפרוטקציה שהייתה או לא הייתה לאבא עם איזה אלוף, כי היה לי איזה פרנציפ נגד פרוטקציות - זה בסדר.
כשאני נזכר שהם לא הסכימו שאני אשתחרר על נפשי, למרות שברור שזה הגיע לי - אילי פאת מאת (בערבית "מה שהיה מת").
כשאימא נזכרת איך, באוניברסיטה, היא ואבא הציעו לי לא ללמוד ספרות, כשאני אפילו לא זוכר איזו אלטרנטיבה הם הציעו - זה בסדר.
כשאני נזכר איך בשנה שעברה, בהתקף זעם, היא אמרה שהתואר שלי לא שווה כלום, וזה אחרי שהיא ישבה לי על הראש לסיים אותו - אילי פאת מאת.
אני לא זוכר איזה עוד דוגמאות יש לשימוש הסלקטיבי שלה בביטוי הזה, אבל אתם מבינים את הרעיון. בגלל שאני לא מסוגל לחשוב קוהרנטי, אני קופץ לנושא של דברים שאסור להגיד. אמנם, את הביטוי "דברים שאסור להגיד" אבא אמר על הפנטזיות הנאציות שלי, אבל לאימא הן לא מפריעות, וגם לא הגזענות כלפי עדות אחרות. אבל אני לא מעז להגיד שאולי בנות זה לא בשבילי. תסלחו לי שגם פה אני לא יכול לכתוב את זה במפורש. אסור לי לדבר על המחשבות האובדניות שיש לפעמים, כי יש לי איזה זיכרון של אבא מצביע על החלון ואומר "בבקשה". אם אני אזכיר לה שבאותה התפרצות לפני שנה היא גם אמרה שהיא מקנאה בגיסתה על הילדים המוצלחים שלה, אסור לי להוסיף שגם אני מקנא בבני דודים שלי כי הם הולכים לרשת מיליונים. את זה אסור להגיד כי זה מגיע מהחבר הבעייתי שעשה גוגל על הדוד, והרי כל מידע שמגיע מחוץ למשפחה הוא טרייף. כלומר, נדמה לי שזו החוקיות אבל אני לא בטוח.
אבל הדבר שהכי אסור להגיד זה שהם הורים מרעילים. עצם הביטוי הזה לא קביל כי המציאו אותו רק אחרי שהם עברו גיל מסוים. מה שמתסכל זה שכל הסיפורים שקראתי ברשת על הורים מרעילים הם סיפורים יותר קשים משלי. אפילו אם אני אגיד את זה אימא תשלוף את הביטוי "מרוב טוב", ששמעתי אותו כבר הרבה פעמים. גם "כפוי טובה" זה ביטוי שהיא אוהבת להשתמש בו. אולי עוד משהו שאסור להגיד הוא שאחרי שטרחתי ללמוד מקצוע, שוב בגלל דחיפה שלהם, אני כבר חודשים לא מצליח למצוא שום עבודה. וכל עוד אין לי עבודה אני תלוי בהם כלכלית ולא יכול להשחרר מהם.
כלכלה זה לא הדבר היחיד. גם הסידור לגבי אחת התרופות שלי הוא שאימא קונה אותה, כאילו לעצמה, כדי שלא יהיה רשום בשום מקום שאני מקבל את זה. האמת היא שזה ממש מפחיד שאם היא תמות או משהו אני פשוט אנותק מהאספקה. היא, כמובן, מניחה שעד אז אני אגמל מהתרופה הזאת כי זה הדבר העיקרי שאני צריך להיגמל ממנו. לא הבירה, לא הסיגריות - התרופה. זה עוד דבר שבו היא שולטת עליי. גם לשיעורי הספרדית אני לא יכול לחזור, עניין של כסף. לא עוזר להסביר לה שספרדית זה לא אנגלית, אני לא מוקף בזה בכל סרט או דבר אחר. ואני לא באמת יכול להתחיל לראות את ערוץ ויוה ולהשגיח שאני אכן מקשיב לספרדית, לא לפורטוגזית או איטלקית. וזה בהנחה שאני בכלל נופל על סדרות מערביות ולא טורקיות או קוריאניות. אני חייב לדבר עם מישהו בשפה הזאת, כמו שלמדתי אנגלית בזמנו, אפילו אם זה יהיה בתשלום.
כשאני מעז להסביר לאימא ששום כוח בעולם לא ימנע ממני לשתות בירה ולהכניס את עצמי לימים גרועים, היא מגיבה במין טקסט שעיקרו "זה בגלל הבדידות והשעמום. כשתהיה לך עבודה וחברה הכול יסתדר". זאת בדיוק הבעיה. אני לא רוצה להצטרך טובות של אחרים בשביל שדברים יסתדרו. אני רוצה שינוי בחיים. בגוגל, הביטוי "סגנון חיים אלטרנטיבי" מוביל להומואים ודומיהם (בהתייחס למה שאמרתי קודם, ברור שזה רעיון טוב כשלעצמו, אבל לא זה מה שאני מחפש בהקשר הזה). הביטוי "האנשים המוזרים האלה שקוראים לכל השאר בבילון" מסובך מדי לגוגל, וכמו שאני מכיר אותו הוא יחפש בלי מרכאות וימצא לי את תוכנת התרגום בבילון, או מה שזה לא יהיה. אני פשוט צריך משהו שינתק אותי מהמחשב וייתן לי משמעות לחיים. אגב, עניין המשמעות לחיים זה בדיוק למה עוד לא נפרדתי מהפסיכיאטר. הוא אמור לעזור לי למצוא אחת אבל הוא מציע רק הצעות לא מעשיות.
ואם מישהו או מישהי מתכוונים להציע לי הצעות, רק על תציעו את הדת. זה הדבר היחיד שאני לא מוכן לנסות.