שאלה לגבי אבחון
שלום לכולם,
אני מבררת עבור בני בן ה-30 ואשמח לייעוץ והכוונה לגבי מקרה לא פשוט, שנראה לכמה רופאים כמקרה שנפל "בין הכיסאות".
בני נולד עם בעיה באספקת חמצן למוח ומאז גיל מוקדם מאוד הראה פער עצום בין ההתפתחות השכלית להתפתחות הרגשית והחברתית. אז, לא עלה שום קשר בין הבעיה שהייתה בלידה לקשיים שהתעוררו בהמשך. בגיל 15 אובחן עם הפרעת קשב וריכוז, ומשם בגיל 23 להפרעת אישיות אורגנית ועל זה הוסיפו בהמשך הפרעת מצב רוח, חרדה חברתית, בירור לגבי מניה דפרסיה ועוד.
הוא מרגיש, וגם אני, שכל התוויות שנתנו לו, לא משקפות את מה שהוא, או את מקור הבעיה, שהוא מצליח להגדיר אותה במילים הפשוטות שלו. "אני מרגיש שאני ילד, שלא התפתחתי".
אני מרגישה שזו בדיוק הנקודה. בכל מה שקשור לשכל, מתמטיקה, לוגיקה וכדומה הוא מגלה יכולות עצומות. אבל אין לו מושג איך מתנהלים החיים בעולם, למה אנשים מתנהגים במצבים שונים כפי שהם מתנהגים, איך מנהלים שיחה הכי פשוטה, איך יוצרים קשר. לפעמים כשהוא בסיטואציה מסוימת הוא מתקשר אליי לשאול מה לומר או איך להגיב. ממש כאילו שהוא מנותק מכל העולם התכליתי כפי שהוא פועל.
המצב כיום הוא שהוא הולך ומאבד תקווה, ומתנתק עוד יותר מהעולם. הוא מתוסכל על כל עשרות האבחנות שהדביקו לו, ומרגיש שאף אחד לא מבין אותו באמת ולא מכיר אותו.
חשבתי שיהיה נכון ללכת עם האינטואיציה שלי כאם, לשחרר לפחות לפי שעה את כל האבחנות הפסיכיאטריות, שנראות לי כרגע יותר תוצאות של הבעיה מאשר המקור, ולקחת אותו לאבחון אוטיזם.
אשמח מאוד לשמוע דעות והכוונה, גם בכיוון של במה האבחון יכול לתרום.
שלום לכולם,
אני מבררת עבור בני בן ה-30 ואשמח לייעוץ והכוונה לגבי מקרה לא פשוט, שנראה לכמה רופאים כמקרה שנפל "בין הכיסאות".
בני נולד עם בעיה באספקת חמצן למוח ומאז גיל מוקדם מאוד הראה פער עצום בין ההתפתחות השכלית להתפתחות הרגשית והחברתית. אז, לא עלה שום קשר בין הבעיה שהייתה בלידה לקשיים שהתעוררו בהמשך. בגיל 15 אובחן עם הפרעת קשב וריכוז, ומשם בגיל 23 להפרעת אישיות אורגנית ועל זה הוסיפו בהמשך הפרעת מצב רוח, חרדה חברתית, בירור לגבי מניה דפרסיה ועוד.
הוא מרגיש, וגם אני, שכל התוויות שנתנו לו, לא משקפות את מה שהוא, או את מקור הבעיה, שהוא מצליח להגדיר אותה במילים הפשוטות שלו. "אני מרגיש שאני ילד, שלא התפתחתי".
אני מרגישה שזו בדיוק הנקודה. בכל מה שקשור לשכל, מתמטיקה, לוגיקה וכדומה הוא מגלה יכולות עצומות. אבל אין לו מושג איך מתנהלים החיים בעולם, למה אנשים מתנהגים במצבים שונים כפי שהם מתנהגים, איך מנהלים שיחה הכי פשוטה, איך יוצרים קשר. לפעמים כשהוא בסיטואציה מסוימת הוא מתקשר אליי לשאול מה לומר או איך להגיב. ממש כאילו שהוא מנותק מכל העולם התכליתי כפי שהוא פועל.
המצב כיום הוא שהוא הולך ומאבד תקווה, ומתנתק עוד יותר מהעולם. הוא מתוסכל על כל עשרות האבחנות שהדביקו לו, ומרגיש שאף אחד לא מבין אותו באמת ולא מכיר אותו.
חשבתי שיהיה נכון ללכת עם האינטואיציה שלי כאם, לשחרר לפחות לפי שעה את כל האבחנות הפסיכיאטריות, שנראות לי כרגע יותר תוצאות של הבעיה מאשר המקור, ולקחת אותו לאבחון אוטיזם.
אשמח מאוד לשמוע דעות והכוונה, גם בכיוון של במה האבחון יכול לתרום.