2 צדדים למטבע

[פרפרי אהבה]

2 צדדים למטבע

והפעם:

חמות שמאוד רוצה שילדיה יבואו לבקר עם הנכדים.
היא רוצה מאוד את הביקורים אבל הביקורים האלה קשים ומעייפים ולה קשה לנסוע אליהם לבקר אותם.
מבקשת שיבואו כולם אליה ואז מתלוננת.

מה אתם הייתם עושים במקומה/בתור ילדיה ובני משפחותיהם

 

[פרפרי אהבה]

הצד של החמות

 

[פרפרי אהבה]

הצד של הכלה

 

[הייתיאביבקיץ]

לבקש עזרה, ולשחרר (״להוריד סטנדרטים״)

קודם כל, אני בעד שאנשים לא יתביישו לבקש עזרה. הצאצאים לא תמיד יכולים להבין לבד מה העזרה שהמארחים רוצים. או מה קשה להורים (אמא מבוגרת שעכשו חשוב לה לישון צהריים, למשל. משהו שלא היה עד לפני כמה שנים, ולכן הילדים לא מודעים אליו).

דבר שני - החמות/אמא צריכה לדעת לשחרר. במשך עשרות שנים היא התרגלה שהיא מארחת לארוחה מפוארת של חמש מנות על שולחן ערוך לתפארת. אבל כדאי להבין שזה לא חובה. אפשר לארח על כוס קפה ועוגה, אפשר אפילו שהעוגה תהיה קנויה. בדרך כלל, גם האורחים מעדיפים ארוחה קלילה ואמא שנהנית, מאשר ארוחה כבדה ואמא שכל הזמן מתלוננת...

 

[חובטת שטיחים]

זה בדיוק מה שקורה אצלינו

ומי שבמיוחד סובל מזה הוא חמי שבגלל שחמותי לא יכולה לארח (והיא גם לא מאפשרת לו או לנו "לנהל את העיניינים") גם כן לא פוגש את הנכדים כמעט בכלל.
אז אנחנו נוקטים במספר שיטות:
לפעמים נוחתים אצלם בהתראה קצרה, בתירוץ "במקרה אנחנו בסביבה" ושלא צריך להכין כלום כי אנחנו באים אחרי ארוחה.
קובעים איתם בבית קפה או מסעדה.
יוזמים פעילויות בחוץ (ים, טיול), בעיקר בשביל חמי, חמותי לא מגיעה לדברים כאלו.
זה לא פשוט ולא מספק את חמותי, היא ממשיכה להיות מתוסכלת מזה שהיא לא יכולה להזמין אליה כפי שהיתה רגילה (את כל האחים יחד), אבל זה מה יש...

 

[dori78]

אני לא בטוחה שהבנתי את הסיטואציה.

את מתכוונת לחמות שמתנדבת לארח ואז מתלוננת על הטרחה שנגרמת לה?
כרגיל, אני לא רואה הבדל בין חמותי לאמא שלי בעניין הזה.

אם הקשר טוב - מגיעים לבקר עם סירים, כדי לצמצם לה את זמן הבישולים.
נראה לי שבגיל מסויים יש גבול למה אפשר לצפות מהמארחת, בני המשפחה אמורים
לשים לב ולהבין שהיא זקוקה לעזרה עוד לפני שהיא מתחילה להתלונן...
אם זה מגיע למצב של תלונות נראה לי שהבעיה היא לא של החמות אלא של בני המשפחה שלא 'רואים' אותה.

ואם הקשר לא טוב ולא נעים לשהות בבית הזה גם ככה - פשוט מצמצמים את כמות ומשך הביקורים.