נגיד שיש אלהים - האם הוא לבד?

[אגו-טריפ]

נגיד שיש אלהים - האם הוא לבד?



נניח שיש כזה דבר - אלהים. ונגיד שהוא בעל זכויות היוצרים על כל החיים עלי אדמות, ובמיוחד על בני האנוש - הרי נאמר שאלהים לא רצה כי האדם יהיה לבדו. האם זה משום שאלהים לבד? בודד? אולי משום כך הוא כה קנאי, רוצה שיאהבו אותו, יתפללו למענו, יקראו בשמו גם כשהוא עושה את עצמו שהוא לא שומע? ואולי... אולי גם לאלהים יש אשה (אם כבר החלטנו שיש אלהים - אז בואו נחליט שהוא גבר, על אפכן וחמותיכן, נשים). ואולי לעתים המציאות הזוועתית - מלחמות, רצח, רשע, אסונות, מחלות, מוות - היא משום שאלהים כבר לא שם לב, כי הוא מקדיש את מלוא תשומת לבו לאהבתו החדשה. למענה הוא יקים עולמות או יחריב אותן, למענה יגע בשמש וישחק בירח, למענה הוא יקדיש לה את כל הזמן שבעולם - אך אותנו ישים בצד, אנחנו נחכה בסבלנות?... האם מתוך כך יוצא שכל האסונות בחיים שלנו - הן בגלל אישה?... נא לקבל זאת בחיוך, אגו טריפ.

 

[תפוח בדבש]

פעם אוהב אותה פעם מאשים אותה - תחליט אגו

 

[אגו-טריפ]

ונגיד שאין אלהים...



אז מה הפלא שאנו כה רוצים לאהוב? מה הפלא כי אנו מפחדים להיות לבד, גופנו תר אחר שותף/ה, מחפשים אמונה כלשהי - ומגלים אותה באמון, בתשוקה, באהבה? האם האהבה אינה שקולה לאמונה? אמונה שלעתים יכולה להתערער, אמונה שעלולה להתנפץ בפנים, אמונה במשהו לא מוחשי אך לרוב אין לנו ספק כי היא קיימת, אמונה שאהבה היא יותר מזרימה הורמונלית, יותר מהצורך לזיין, יותר מהצורך לחוש בטוח ולא להיות לבד. אמונה ששולטת בחיינו, משפיעה על מעשינו, אמונה לעתים נאיבית, לעתים מסנוורת, אך אמונה אשר מחזקת אותך עד כי נשמתך גדולה מגופך, ואין אנו מוכנים להחליף אמונה זו באמונה אחרת?... אז אם אין אלהים - יש בן/בת, ובו/ה - תמיד - אני מוכן להאמין... אגו טריפ.