יום הולדת לאישה - הפעם בתל אביב

Gרר

New member
יום הולדת לאישה - הפעם בתל אביב

הרבה זמן שלא העליתי דיווחים. זה לא שפתחנו בשביתת רעב. להיפך. היתה לנו ארוחה בפסטל, לפני הופעה בפסטיבל הפסנתר, וביקורים בכמה מקומות קטנים ומעניינים, אבל קצת מבאס להשקיע בדיווח ולדעת שיום אחרי זה תפוז יכולים להעביר אותו לעולם שכולו טוב אבל נטול קוראים. עם זאת, יום ההולדת של האישה זו כבר מסורת של כמה שנים, אז אני אפר את דממת האלחוט בתקווה שתפוז יחוסו על הדיווחים הפעם.
 

Gרר

New member
TLV בורקס, שוק הכרמל

את הבוקר פתחנו בבורקס היחסית חדש הזה בשוק הכרמל. בדרך כלל כשאנשים שומעים "בורקס" ו"כרמל" ישר קופץ להם לראש הבורקס התורכי בכניסה לשוק. עם כל הכבוד לו – ה-TLV זה ה-דבר.

המקום, שנפתח על ידי יהונתן הלר, אקס קורדוברו, פתוח יומיים בשבוע: שלישי ושישי בלבד. שנים וחצי שולחנות. בשמש חם כי אין שימשיות. בגשם נרטבים כי אין גג. אבל הכל נשכח כשמגיע המגש.

בורקסים מבצק פילו סופר פריך. נקניק ארוך ממולא בשורה של מילויים מאד לא סטנדרטים. המוצלח ביותר שטעמנו היה הבורקס שרימפס. שרימפסים חתוכים גס עם עלי מנגולד וגבינת עיזים. השרימפסים הם מילוי מושלם הן מבחינת מרקם והן מבחינת הטעם. נוצר בורקס מצויין, לא יבש מדי ולא רטוב מדי. תענוג גדול. לצד הבורקס רסק עגבניות חריף שמשלים את הבורקס מצויין וביצים קשות שפחות הסתדרו לי עם הבורקס של השרימפסים.

בורקס נוסף שאכלנו פעמיים ממולא בגבינת קשקבל, כרישה מאודה וצ'טני אננס. בפעם הראשונה שאכלנו אותו הוא היה מעלף, עם שילוב מצויין בין הגבינה לבין המתיקות של הצ’טני. דווקא הפעם הוא היה קצת פחות מפוקס. משהו בפיין טיונינג של הטעמים הוריד לו נקודות, אבל עדין מאד טעים.

בורקס נוסף שניסינו, ממולא בשקדי טלה, מנגולד תפו"א ולימון כבוש היה האח הפחות מוצלח. בניגוד לשרימפסים שהמרקם שלהם התחבר מצויין עם הבורקס, השקדים לא הסתדרו טוב עם המאפה ולא נוצר שם איזה חיבור מופלא כמו בבורקסים האחרים.

מחיר של כל מנה – 45 שקלים. אפשר גם להזמין מראש כמות לקחת הביתה. התמונה שלנו מראה את הבורקס אחרי החיתוך, אבל מה שבאמת פותח את העיניים זה לראות את שורות הבורקסים נחים על המגש כמו חיילים במסדר אז אני מצרף גם תמונה של המגש מעמוד הפייסבוק שלהם. מומלץ בחום.



 

Gרר

New member
משייה, במלון מנדליי - חלק א

ביקור שני שלנו במשייה אחרי המון זמן שלא היינו שם. הפעם גם לקחנו חדר במלון אז באופן טבעי עשינו הזמנה גם במסעדה. למה לחפש מונית כשאפשר להגיע למסעדה בנסיעה של 15 שניות במעלית.

מאז הביקור הקודם השף של המסעדה, יוסי שטרית, נחשף לקבל הרחב בטלביזיה. גם הקונדיטורית של המסעדה נתנה הופעה מכובדת במשחקי השף קונדיטור. יש לשער שזה מביא למסעדה גם קהל שפחות מגיע למסעדות מהסוג הזה. אין ספק שלחשיפה בטלביזיה יש הרבה אימפקט.

במרכז המסעדה בר גדול. בצדדים אפשר לשבת גם על שולחנות, שמשמשים גם את הבאים לארוחת הבוקר שמוגשת במקום. אנחנו ישבנו על הבר, לדעתי ממש באותו מקום בו ישבנו בפעם הקודמת. על פי ההסבר של המלצר המסעדה משלבת בין המטבח המרוקאי, שהשף מכיר מבית, לבין הטכניקות של הבישול הצרפתי. המוזיקה, בכל אופן, היא לחלוטין בכיוון המרוקאי. שאנסונים לא משמיעים שם. יש לציין שהאקוסטיקה שם מעולה והמוזיקה שאי אפשר להגיד שהיא בווליום ממש נמוך – לא מפריעה בכלל לתקשורת.

לפתיחת הארוחה הוגש פתיח: שני כדורי פריקסה במילוי טונה ומעליו אבקה של חלמון מיובש. הבצק של הפתיח היה מטוגן בשמן עמוק והוא הוגש קר. לי הוא הזכיר סופגניה של חנוכה, וכמו שאני לא אוהב סופגניות קרות כי הקור מבליט לרעה את השמנוניות - גם כאן לא אהבתי שזה הוגש קר. כך יצא שלמרות שהמילוי היה מאד טעים – התחושה הכללית בפה היתה לא נעימה.

שני היה אמור להגיע הלחם, אבל כבר לפני כן הגיעה אחת הראשונות: “אסאדו" דלעת (48). לקחו דלעת, שזה ירק די משמים שעד כה פגשתי בעיקר כשהוא טחון במרק, צלו אותה על הגריל עם הרבה דבש, פפריקה ותבלינים נוספים, ויצא משהו ממש ממש מפתיע. היה לזה מרקם מאד בשרני וטעם עמוק ומיוחד. לצד הדלעת הוגש קרם פרש שהעירבוב עם הדלעת ממש "הקפיץ" את המנה. מנה מאד מאד מיוחדת שרשמה אצלנו פלוס גדול של הפתעה.

דווקא מנת הלחם שהגיעה אחרי הדלעת הפתיעה לרעה. בתפריט כתוב שמדובר על לחם פרנה, ולחם הפרנה שאני מכיר הוא לחם שטוח, מבצק מאד אוורירי עם שומניות שתמיד נדבקת לידיים. מה שקיבלנו במשייה היה הפרנה הכי לא פרנה שפגשתי. לחם דחוס מאד, שהבצק שלו נאפה כשהוא מגולגל על ענף ארוך, לא שומני לחלוטין, אפילו קצת יבש, ועם המון תבלינים שמה שבעיקר הורגש היה נגיעה של אניס.

הלחם הגיע כשחלק מהפנים שלו לא חם מספיק. הנציג השני שהגיע, לאחר שביקשנו לחמם את הראשון (וקיבלנו חדש במקום, וזה מוערך), עדין לא היה חם לגמרי.

מנת הלחם היתה המנה החלשה ביותר בארוחה. לא מתתי לא על הטעם ולא על המרקם הדחוס וגם לא על הקטע של הענף (השפעות לא מוצלחות מארז קומורובסקי?) שמעבר לזה שהוא נראה מגוחך הוא הקשה על האכילה של הלחם כי הרך של הלחם נדבק לענף והיה צריך להיאבק בזה קצת כדי להפריד. סורי, אבל לטעמי מגיע למסעדה לחם הרבה יותר כיפי.

דווקא המטבלים שהגיעו עם הלחם היו מעולים. טחינה יוגורט, אלוהים יודע מה זה אומר – מצויינת. מטבוחה – נפלאה. חבל רק שלא היה עם מה לנגב אותם כמו שצריך.





 

Gרר

New member
משייה - חלק ב

מנת ביניים נוספת: קטאייף (76). על הצלחת הוגש הקטאייף, שמאד מזכיר פנקייק, ועליו תערובת עלי כוסברה, פטרוליזיה סלרי וכרישה. בצד הוגשו שלוש קעריות עם הטופינגז שיש לגלגל בקטאייף. בראשונה – צוואר טלה בבישול ארוך – מתקתק, טעים רצח. סחוג ירוק – גם כן טעים מאד, לא מאד חריף. השלישית – עם אותה טחינה כמו שקיבלנו עם הלחם. כל העניין זה לסדר את המטבלים על הקטאייף, לגלגל ולאכול.

הקטאייף עצמו היה קר, אבל שלא כמו בפריקסה – הפעם זו היתה הטמפרטורה הנכונה להגיש את זה, כי זה מאד הבליט את הטעם של הבשר. אני מאד אוהב מנות שהסועד יכול להרכיב לבד, וגם זו לא איכזבה. ההערה היחידה שלי, שהיא די בקטנה, היא שבגלל שהיה רק קטאייף אחד על הצלחת – יש לך אפשרות ליצור רק קומבינציה אחת, וכל הכיף במנות של הרכבה זה שאתה משחק עם המרכיבים ויוצר כל פעם ביס קצת אחר. היה נחמד או היו מגישים שנים שלושה "קטאייפים" יותר קטנים שהיו מאפשרים ליצור כמה קומבינציות של מילוי. אבל בסך הכל המנה היתה מהמוצלחות בארוחה.
מהעיקריות בחרנו שנים אבל עם מצב הבטן ויתרנו בסוף על מנת ספיישל שהוגשה באותו יום והסתפקנו במנה של חזה ברווז צלוי (128) ולצידו ריזוטו מפריקי. לאישה החזה היה מעט מלוח מדי. לי זה לא הפריע ואהבתי את הבשר. הריזוטו היה נחמד, אבל היה בעיניי יותר "יציאה" נחמדה מאשר איזה גילוי מהפכני. אין מה לעשות אבל פריקי זה לא אורז, ויש גבול עד כמה אפשר לדמות איתה משהו שמשתווה להנאה של ריזוטו פר אקסלנס. אז זה היה מלווה נחמד לבשר, אבל לא מעבר.
עם בטן מלאה עברנו לבחור קינוח, והאמת שתפריט הקינוחים עשה לנו אתגר לא קטן. מלמעלה ועד למטה כל הקינוחים הם קינוחים מאד לא סטנדרטיים. מצד אחד זה מאד נחמד שמנסים לצאת מהקופסה, מצד שני – היה חסר לנו קינוח קצת יותר שגרתי. התלבטנו בין קינוח שוקולדי לבין קינוח לימוני, ובסוף בחרנו בלימוני, בעיקר בגלל החשש שהשוקולד יהיה כבד מדי.
הקינוח הורכב משלוש שכבות שנערבו בתוך צלחת. השיכבה התחתונה של בצק, שלמיטב זכרוני היה כתוב בתפריט שהוא בצק עלים, אבל הרגיש יותר כמו בצק של קראמבל. שכבה שניה מקפא לימון. שכבה שלישית קציפת יוזו. אישית, אני לא חובב קינוחים לימוניים, אבל כאמור גם ככה היתה לנו בחירה קשה. החלק היחיד במנה שהיה מאד לימוני היתה הקציפה, שבאמת היתה לי קצת too much לימון. דווקא המקפא של הלימון והבצק היו לי מוצלחים וסך הכל מדובר על קינוח מאד כיפי ומרענן שאין ספק שחובבי קינוחי הלימון יתחברו אליו יותר ממני.
עם שלוש כוסות יין מחיר הארוחה לא עבר את ה-500 שקל. אמנם אכלנו רק מנה עיקרית אחת, אבל סך הכל המחיר סביר מאד במונחים תל אביביים.
אם אני צריך לסכם את הארוחה – בסך הכל היה טעים, אבל לא מדהים. הדלעת והקטאייף היו המנות הבולטות, אבל אני לא יכול להגיד שנפלה לי הלסת מהן. החזה ברווז במקום טוב באמצע. הפתיח והלחם היו המנות המיותרות, במיוחד הלחם שלדעתי לא מתקרב לרף של המסעדה והצטערנו שהזמנו אותו על חשבון מנה נוספת. כמו כן הייתי שמח לראות בתפריט הקינוחים גם קינוח או שנים שאתה לא מסתכל על המרכיבים שלהם ואומר WTF והאם לא מצאו אף אלמנט קראנצ’י נורמאלי להוסיף לקינוח שוקולד חוץ מכוסמת ירוקה.

אבל סך הכל מסעדה ראויה מאד, עם לא מעט מנות מוצלחות במחיר די סביר. אמנם לא נפלה הלסת, כאמור, אבל עדין מקום ייחודי מאד שבהחלט ראוי לביקור.







 

Geralt of Rivia

New member
"טעים אבל לא מדהים" זה בדיוק איך שהייתי מסכם את משייה

כל המנות שהזמנו בביקורנו שם היו טעימות, אבל "סתם" טעימות, לא מה שהייתי מצפה משף מוכשר כמו שטרית. אפילו מהאסאדו דלעת לא נפלנו, הרגשנו שקיבלנו דלעת טעימה אבל לא כזו שעשו ממנה משהו מיוחד והרימו אותה למקום אחר. דגמנו גם מנות אחרות שזכו לשירי הלל בביקורות, כמו חאמד של שרימפס וקלמארי, אבל שום דבר לא התעלה.

הקינוחים, לעומת זאת, היו סיפור אחר לגמרי. נפלאים. לצערי בשל הזמן שחלף והעדר תפריט קינוחים באתר, אני כבר לא זוכר מה בדיוק הם היו, אבל אני כן זוכר שהחלטנו פה אחד שאם נשוב לשם אי פעם, זה יהיה רק בשבילם. במיוחד עבור קינוח הדלעת שהוא מהמקוריים והטעימים שטעמתי.
 

oreldi

New member
זו בערך היתה גם התחושה שלי אחרי הביקור האחרון שם

הרוב היה טעים אבל הייתי מצפה לקצת יותר מרק טעים.
האסאדו דלעת אכלתי, בהחלט מנה טובה ומיוחדת.
במנות העיקריות לקחנו טרין זנב שור שהיה מעולה, עם טעם בשרי עמוק, לא מנה ייחודית אבל כן מנה בשרית מאוד מאוד טעימה, שהיתה למעשה היחידה שבלטה לטובה מעבר לרק "טעים". מנגד מנה של עוף היתה משעממת, בהרבה מסעדות שהן לא משייה יודעים להוציא הרבה יותר מעוף.
הקינוח הלימוני גם אני אכלתי, והתאכזבתי. ואני כן מחובבי הלימון. הוא היה מאוד חמוץ ולא מאוזן.

בסך הכל אם אני מסכם 3 ביקורים במשייה, אני מרגיש שמיציתי, מצד שני למי שעוד לא היה אני כן חושב שהיא שווה ביקור, כי כן אכלתי שם אוכל טעים ברובו ולא היו נפילות מהדהדות
 

Gרר

New member
לגבי הקינוח של הלימון

בקינוח שאנחנו טעמנו במקפא של הלימון טעם הלימון היה ממש עדין, כמעט לא מורגש. רק הקציפה למעלה היתה בעלת טעם ציטרוני מאד חזק, וזה מאד הוריד את המנה. אם גם בקציפה טעם הלימון היה במרומז - זה יכל להיות קינוח פגזי.
 

Gרר

New member
אין באמת מילה כזאת


סתם משחק עם המילה citrus שזה הדרים. לא רציתי לכתוב לימוני כי זה לא היה באמת טעם של לימון אלא הזכיר טעם של תרכיזי הדרים לא מוצלחים אז יצא לי טעם ציטרוני, מלשון הדרים


כנראה שהטעם לא היה לימוני כי הקציפה, למיטב הבנתי, היא קציפת יוזו ולא קציפת לימון.
 

oreldi

New member
הבנתי


אני זוכר בעיקר חמיצות של יוגורט...כמו היוגורט הלבן שקונים בסופר. אם היה טעם של הדרים או לא אינני זוכר אבל כן אני זוכר חמוץ ועוד חמוץ.
וזה חבל כי יודעים לעשות פה קינוחים טובים...אכלתי שם בצהריים, בעסקית, קינוח לימון נפלא, פאי לימון מעולה עם גלידת נענע אלוהית שהוא לגמרי אחד הקינוחים היותר טובים שאכלתי במסעדות בארץ
 

החתולית

New member
לאשתו של ז'רר

ביום שישי הבא אין כדורגל, ואני זוממת נסיעה לשוק הכרמל רק כדי לאכול את הבורקס של יונתן הלר.

לגבי הפרנה במשייה, צורת ההגשה של הפרנה על ענף עץ די ותיקה, ואין לה קשר להשתתפות במשחקי השף קונדיטור.

מנסה לתאר את הפתיח שקיבלתם. כמוך, אני לא חובבת מנות מטוגנות לא חמות (וסופגניות אנילא אוהבת בכלל). פריקסה היא לחמניה מטוגנת שמוגשת בטמפרטורת חדר, אבל חייבים לספוג ממנה את השמן כמו שצריך, וגם אז היא לא להיט לטעמי.

מנת הדלעת נהדרת. ירק פשוט לכאורה, שאפשר לעשות איתו דברים נהדרים.
 
תודה! וקצת משלי...

לגבי הבורקס...
דווקא אני אהבתי יותר את בורקס ה"אננס" עם הצ'טני וחתיכות אננס...
השרימפס היה עדיין טעים- אבל יותר אנמי בטעמים שלו ולכן פחות מלהיב...
הבצק כאן הוא השיחוק הרציני! פריך וכיפי ולא מרגיש שומני כמו הבורקסים הרגילים.
פשוט תענוג צרוף!

לגבי המשייה..מסכימה עם השורה התחתונה שהיה טעים- אבל לא וואו ולא משהו שיגרום לי בהכרח לרוץ בחזרה בזמן הקרוב.
מנת הדלעת הייתה אכן המוצלחת שבין הבחירות..מדהים איך אפשר להוציא טעם כל כך מיוחד מירק- המנה קרוייה "אסדו דלעת" ובהחלטת היה "פיל" של בשר...
מנה מומלצת ביותר.

תודה על האיחולים!
 
אוף.. כל שישי אני רוצה להגיע לבורקס הזה ולא מצליחה

אם התכוונת ל 29 לחודש אז תגידי....נוכל לטעום יותר טעמים
 
למעלה