nולה על הישרדות 6
New member
צ'אנג בה- שווה נסיעה לחיפה
היי חבר'ה
עבר לא מעט זמן מאז הפעם האחרונה שכתבתי כאן (כי החיים עמוסים), אבל זה לא אומר שאני אוכל פחות מפעם. התחשק לי לחזור לדווח, ככה בקטנה, לשמור על קשר, ורציתי לעשות את זה אחרי הארוחה המושלמת שאכלתי בערב האחרון של כתית, אבל כתית זה דבר שמאוד מעייף (ולצערי, כרגע, גם קצת מיותר) לדווח עליו בגלל כמות המנות והמרכיבים. למזלי, שבועיים לאחר מכן הגיעה ארוחה מספיק טובה בשביל שתהיה לי התשוקה לדווח עליה.
לאחרונה התחלתי להתאהב בהדרגתיות במטבח התאילנדי- שילובי הטעמים והמרקמים בו הם בגדר גאונות בעיניי. הוא כל כך מיוחד ומקורי, כל כך מסעיר. יצא לי לאכול בשנה האחרונה בתל אביב בבית תאילנדי, נאם, וטייגר לילי, ואף על פי שכולן היו מעולות, יש מנצחת אחת והיא נמצאת בחיפה.
אכלתי בצ'אנג בה כבר 3 פעמים, וכל פעם הייתה יותר מוצלחת מקודמתה. אפרט בקצרה על הפעם האחרונה שהייתה לפני יומיים.
הגענו שלושה, אז הלכנו על 3 ראשונות ו3 עיקריות שמגיעות למרכז השולחן ומחולקות בין כולנו. זה הולך להיות דיווח מאוד משעמם כי באמת כל המנות היו מדהימות, אבל אשתדל בכל זאת להפריד ביניהן ולחלק ציונים:
ראשונות:
יאם פלה דיפ- נתחי דג חי על מצע כוסברה, נענע, בצלצלי שאלוט, מללפון, לימון, רוטב דגים וצ'ילי- מנה מאוד חריפה, טעימה למדי , אבל הפחות מוצלחת בארוחה.
יאם פלה- קרוביות צלויות של פילה דג, כוסברה, נענע, בצלצלי שאלוט, מללפון, לימון, סוכר דקלים ורוטב דגים- הו, וואו. על פניו זאת מנה מאוד דומה לקודמתה אבל השימוש בסוכר דקלים ובדג צלוי עושים כאן את ההבדל, ויוצרים מנה מענגת, ומרתקת במורכבותה.
סלט פפאיה (סום טאם)- רצועות פפאיה ירוקה כתושות עם עגבניות שרי, שעועית ירוקה, בוטנים, לימון, שום ורוטב דגים (חריף)- המנה מגיעה עם סטיקי רייס לספיגת הרוטב. קלאסיקה אמיתית, מנה מאוד מתוקה, מאוד חריפה, שניתן לאזן גם את הקרירות שלה וגם את החריפות עם הסטיקי רייס שמגיע בצד, שמספק טעמים נייטרליים וחמים יותר, מה שמצד אחד מדגיש את הניגודים במנה ומצד שני עוזר לעכל אותם (במובן המטאפורי של המילה).
עיקריות:
גאנג לואנג- קארי צהוב עם חלב קוקוס, פלחי פפאיה, קשיו, בצלים, באק צ'וי, בזיליקום, שום, ג'ינגר ולימון (עם אורז עוף) - בעיקריות הלכנו על שלושת המוסטקרים - קארי ירוק, צהוב ואדום. הצהוב היה הפחות מוצלח מביניהם ועדיין היה נהדר. פלחי הפפאיה הוסיפו ייחוד.
גאנג גאטי הד- קארי אדום, חלב קוקוס, פטריות שמפיניון, פטריות שימג'י, באק צ'וי, למון גראס, כפיר ליים, גלנגל, בזיליקום, ג'ינג'ר ושום (עם אורז ועוף)- קארי כמו שקארי צריך להיות. רוטב בטעם עמוק, חם ומנחם, עם טוויסט בדמות הפטריות הדומיננטיות, והלמון גראס וכפיר הליים שנותנים את הטאץ' התאילנדי. מנה מדהימה.
גאנג קייאו וון- קארי ירוק, חלב קוקוס, חצילים, ברוקולי, למון גראס, באק צ'וי, כפיר ליים, גלנגל, בזיליקום, ג'ינג'ר ושום (עם אורז וקלמרי)- המנצח של הערב (טוב, יחד עם סלט הפפאיה). טעם מאוד מיוחד, נדיר בעיניי השילוב בין תחושה של רעננות ותחושה של חום ועומק, והמנה הזאת היא בדיוק זה, תחושה של עשבים וירוק אבל עם טעמי הקארי העמוקים. הבחירה בקלמרי התבררה כחכמה, הוא היה צמיגי וקל ללעיסה והשתלב נהדר עם הברוקולי והחצילים. מנה לחלום עליה בלילה.
לקינוח חלקנו טפיוקה עם פירות (הקינוח היחיד) בקרם קוקוס, היה טעים ונחמד אבל אני תמיד מתבאס שלא פותחים שם ליין של קינוחים.
לסיכום, היה תענוג, איזה כיף זה אוכל טוב, ואיזה כיף לי שאני טס לתאילנד בעוד חודש
היי חבר'ה
לאחרונה התחלתי להתאהב בהדרגתיות במטבח התאילנדי- שילובי הטעמים והמרקמים בו הם בגדר גאונות בעיניי. הוא כל כך מיוחד ומקורי, כל כך מסעיר. יצא לי לאכול בשנה האחרונה בתל אביב בבית תאילנדי, נאם, וטייגר לילי, ואף על פי שכולן היו מעולות, יש מנצחת אחת והיא נמצאת בחיפה.
אכלתי בצ'אנג בה כבר 3 פעמים, וכל פעם הייתה יותר מוצלחת מקודמתה. אפרט בקצרה על הפעם האחרונה שהייתה לפני יומיים.
הגענו שלושה, אז הלכנו על 3 ראשונות ו3 עיקריות שמגיעות למרכז השולחן ומחולקות בין כולנו. זה הולך להיות דיווח מאוד משעמם כי באמת כל המנות היו מדהימות, אבל אשתדל בכל זאת להפריד ביניהן ולחלק ציונים:
ראשונות:
יאם פלה דיפ- נתחי דג חי על מצע כוסברה, נענע, בצלצלי שאלוט, מללפון, לימון, רוטב דגים וצ'ילי- מנה מאוד חריפה, טעימה למדי , אבל הפחות מוצלחת בארוחה.
יאם פלה- קרוביות צלויות של פילה דג, כוסברה, נענע, בצלצלי שאלוט, מללפון, לימון, סוכר דקלים ורוטב דגים- הו, וואו. על פניו זאת מנה מאוד דומה לקודמתה אבל השימוש בסוכר דקלים ובדג צלוי עושים כאן את ההבדל, ויוצרים מנה מענגת, ומרתקת במורכבותה.
סלט פפאיה (סום טאם)- רצועות פפאיה ירוקה כתושות עם עגבניות שרי, שעועית ירוקה, בוטנים, לימון, שום ורוטב דגים (חריף)- המנה מגיעה עם סטיקי רייס לספיגת הרוטב. קלאסיקה אמיתית, מנה מאוד מתוקה, מאוד חריפה, שניתן לאזן גם את הקרירות שלה וגם את החריפות עם הסטיקי רייס שמגיע בצד, שמספק טעמים נייטרליים וחמים יותר, מה שמצד אחד מדגיש את הניגודים במנה ומצד שני עוזר לעכל אותם (במובן המטאפורי של המילה).
עיקריות:
גאנג לואנג- קארי צהוב עם חלב קוקוס, פלחי פפאיה, קשיו, בצלים, באק צ'וי, בזיליקום, שום, ג'ינגר ולימון (עם אורז עוף) - בעיקריות הלכנו על שלושת המוסטקרים - קארי ירוק, צהוב ואדום. הצהוב היה הפחות מוצלח מביניהם ועדיין היה נהדר. פלחי הפפאיה הוסיפו ייחוד.
גאנג גאטי הד- קארי אדום, חלב קוקוס, פטריות שמפיניון, פטריות שימג'י, באק צ'וי, למון גראס, כפיר ליים, גלנגל, בזיליקום, ג'ינג'ר ושום (עם אורז ועוף)- קארי כמו שקארי צריך להיות. רוטב בטעם עמוק, חם ומנחם, עם טוויסט בדמות הפטריות הדומיננטיות, והלמון גראס וכפיר הליים שנותנים את הטאץ' התאילנדי. מנה מדהימה.
גאנג קייאו וון- קארי ירוק, חלב קוקוס, חצילים, ברוקולי, למון גראס, באק צ'וי, כפיר ליים, גלנגל, בזיליקום, ג'ינג'ר ושום (עם אורז וקלמרי)- המנצח של הערב (טוב, יחד עם סלט הפפאיה). טעם מאוד מיוחד, נדיר בעיניי השילוב בין תחושה של רעננות ותחושה של חום ועומק, והמנה הזאת היא בדיוק זה, תחושה של עשבים וירוק אבל עם טעמי הקארי העמוקים. הבחירה בקלמרי התבררה כחכמה, הוא היה צמיגי וקל ללעיסה והשתלב נהדר עם הברוקולי והחצילים. מנה לחלום עליה בלילה.
לקינוח חלקנו טפיוקה עם פירות (הקינוח היחיד) בקרם קוקוס, היה טעים ונחמד אבל אני תמיד מתבאס שלא פותחים שם ליין של קינוחים.
לסיכום, היה תענוג, איזה כיף זה אוכל טוב, ואיזה כיף לי שאני טס לתאילנד בעוד חודש
