דוקטור פוד
New member
לוקה ולינו, טופולינו חזרה לעיר הגדולה
היה לי פינה חמה בלב לטופולינו, מצאתי את המקום במקרה לפני כעשור בשיטוט מקרי בשוק מחנה יהודה, התאהבתי בספסל הקטן בחוץ על רחוב אגריפס שנתן נקודת מבט אנתרופולגית מרהיבת עין ובאוכל הקטן והמדוייק, אהבתי לראות את בעלת הבית יושבת בשולחן קטן בפנים ומנקה במיה טריה בצהרים, אהבתי את השירות הניחוח והאווירה הנעימה , לא הספקתי לדגום אותה בגרסא הבשרית ונעצבתי מתי שהיא סגרה את שעריה, אז ברגע ששמעתי שהם פתחו בתל אביב תחת שם חדש "לוקה ולינו" הגעתי עמוס בציפיות.
ביום שישי בשעה שבע רחוב לילנבלום היה די שומם, המסעדה לא בולטת כלפי חוץ ואין שום שלט, רק ויטרינה שקופה גדולה עם שם המסעדה צבוע בכתב יד, בפנים המקום מפתיע עם תקרת עץ גבוהה וקונסטרוקצית מתכת פתוחה-סגורה עם מטבח גדול ויפה, תנור פיצה בוהק בלבן וסירים מבעבעים ברטבים מגרים.
הושיבו אותנו בשולחן זוגי קטן, קצת המתנה יותר מדי ארוכה למלצר ותפריטים מלאי אפשרויות, המחירים הגיוניים, הראשונות סביב 40 ש"ח, פסטות סביב 50, מנות עיקריות 60-80 ש"ח, תמחור שמעודד אותך לנסות הרבה מנות, המנות עצמם גם מסקרנות וסימנתי לא מעט אפשרויות לפעמים הבאות.
ברגע שהגיע המלצר הכל היה נהדר, חלקנו מגבלות על האוכל (בלי pלפלים בשבילה) והוא חג סביבנו ובדק כל מנה ומנה , התענין והתאים מנות.
התחלנו עם בוריק ממולא ריקוטה ביתית ותרד עם ביצה, בוריק גדול ותפוח עמוס בכל טוב שהגיע אחרי טיגון מדוייק עם עריסה בייתית חביבה והיה שופע טעמים ומרקמים (37 ש"ח) ובמנה החביבה שלי מטופולינו הישנה של קממבר אפויה במחבת קטן עם שיני שום ודבש (42 ש"ח) שהייתה מושחתת, עם 2 פרוסות בריוש קלויות וחסות פריכות , מנה נהדרת של פשטות.
המתנה קצת ארוכה לעיקריות , אחת ממנהלות המקום הגיעה והתנצלה והבטיחה לפצות לפמרות שלא ביקדנו כלום, העיקריותהגיעו עם מהנ קלאסית נוספת של ניוקי אה לא רומנה, 3 עיגולים מכובדים של ניוקי סולת עם רוטב עגבניות שנשרפו בטאבון, מנה מנחמת ומלאת אהבה (38 ש"ח) ובשבילי מנה של ספגטי סרדינים שנכבשו במקום, הפסטה הייתה עשוייה במדוייק, שילבו של סרדינים די עדינים, צימוקים מתקתקים, המון לימון , עשבי תיבול ושום שבנו מנה מענינת ונעימה (48 ש"ח) המנות היו בינוניות בגודלן ולא מכבידות, אבל ביחד עם הראושונת כבר היינו מלאים והמתנו לקינוח.
התלבטנו בין 2 קינוחים, בחרנו בקנולי (25 ש"ח) והמלצר התעקש שנבחר עוד אחד שניתו על חשבון הבית, אז לקחנו גם קרם לימון (39 ש"ח- OTH) הקנולי היה יפה, עשוי כהלכה עם קציפת מסקרפונה מעט אנמית בטעמה, הקרם לימון היה כביר, קערה מלאה קרם לימוני עז עם פירורי עוגיות אמרטי ותאנים בשלות פרוסות, פירור לא נשאר משתי המנות.
החשבון הגיע 190 ש"ח לזוג, תמחור מעולה שכבר לא פגשתי בעיר הגדולה, אוכל נהדר ומענין, אוירה נעימה של מקום קטן-גדול עם אוכל איטלקי כהילכתו, אין פה בשורה קולינארית אלא מסעדה טובה ומענינת שאני בטוח אחזור אליה בקרוב
היה לי פינה חמה בלב לטופולינו, מצאתי את המקום במקרה לפני כעשור בשיטוט מקרי בשוק מחנה יהודה, התאהבתי בספסל הקטן בחוץ על רחוב אגריפס שנתן נקודת מבט אנתרופולגית מרהיבת עין ובאוכל הקטן והמדוייק, אהבתי לראות את בעלת הבית יושבת בשולחן קטן בפנים ומנקה במיה טריה בצהרים, אהבתי את השירות הניחוח והאווירה הנעימה , לא הספקתי לדגום אותה בגרסא הבשרית ונעצבתי מתי שהיא סגרה את שעריה, אז ברגע ששמעתי שהם פתחו בתל אביב תחת שם חדש "לוקה ולינו" הגעתי עמוס בציפיות.
ביום שישי בשעה שבע רחוב לילנבלום היה די שומם, המסעדה לא בולטת כלפי חוץ ואין שום שלט, רק ויטרינה שקופה גדולה עם שם המסעדה צבוע בכתב יד, בפנים המקום מפתיע עם תקרת עץ גבוהה וקונסטרוקצית מתכת פתוחה-סגורה עם מטבח גדול ויפה, תנור פיצה בוהק בלבן וסירים מבעבעים ברטבים מגרים.
הושיבו אותנו בשולחן זוגי קטן, קצת המתנה יותר מדי ארוכה למלצר ותפריטים מלאי אפשרויות, המחירים הגיוניים, הראשונות סביב 40 ש"ח, פסטות סביב 50, מנות עיקריות 60-80 ש"ח, תמחור שמעודד אותך לנסות הרבה מנות, המנות עצמם גם מסקרנות וסימנתי לא מעט אפשרויות לפעמים הבאות.
ברגע שהגיע המלצר הכל היה נהדר, חלקנו מגבלות על האוכל (בלי pלפלים בשבילה) והוא חג סביבנו ובדק כל מנה ומנה , התענין והתאים מנות.
התחלנו עם בוריק ממולא ריקוטה ביתית ותרד עם ביצה, בוריק גדול ותפוח עמוס בכל טוב שהגיע אחרי טיגון מדוייק עם עריסה בייתית חביבה והיה שופע טעמים ומרקמים (37 ש"ח) ובמנה החביבה שלי מטופולינו הישנה של קממבר אפויה במחבת קטן עם שיני שום ודבש (42 ש"ח) שהייתה מושחתת, עם 2 פרוסות בריוש קלויות וחסות פריכות , מנה נהדרת של פשטות.
המתנה קצת ארוכה לעיקריות , אחת ממנהלות המקום הגיעה והתנצלה והבטיחה לפצות לפמרות שלא ביקדנו כלום, העיקריותהגיעו עם מהנ קלאסית נוספת של ניוקי אה לא רומנה, 3 עיגולים מכובדים של ניוקי סולת עם רוטב עגבניות שנשרפו בטאבון, מנה מנחמת ומלאת אהבה (38 ש"ח) ובשבילי מנה של ספגטי סרדינים שנכבשו במקום, הפסטה הייתה עשוייה במדוייק, שילבו של סרדינים די עדינים, צימוקים מתקתקים, המון לימון , עשבי תיבול ושום שבנו מנה מענינת ונעימה (48 ש"ח) המנות היו בינוניות בגודלן ולא מכבידות, אבל ביחד עם הראושונת כבר היינו מלאים והמתנו לקינוח.
התלבטנו בין 2 קינוחים, בחרנו בקנולי (25 ש"ח) והמלצר התעקש שנבחר עוד אחד שניתו על חשבון הבית, אז לקחנו גם קרם לימון (39 ש"ח- OTH) הקנולי היה יפה, עשוי כהלכה עם קציפת מסקרפונה מעט אנמית בטעמה, הקרם לימון היה כביר, קערה מלאה קרם לימוני עז עם פירורי עוגיות אמרטי ותאנים בשלות פרוסות, פירור לא נשאר משתי המנות.
החשבון הגיע 190 ש"ח לזוג, תמחור מעולה שכבר לא פגשתי בעיר הגדולה, אוכל נהדר ומענין, אוירה נעימה של מקום קטן-גדול עם אוכל איטלקי כהילכתו, אין פה בשורה קולינארית אלא מסעדה טובה ומענינת שאני בטוח אחזור אליה בקרוב
