לכבוד ראש השנה: איזו מסעדה אהבתם?
- פותח הנושא החתולית
- פורסם בתאריך
passioneta
New member
מומופוקו קו, ובארץ - גריג
Maldini Girl
New member
Mian נודלס
השנה התוודעתי למקום חדש יחסית שנפתח בירושלים. מסעדונת קטנה של זוג אסייתי שהגיעו ארצה והחליטו לפתוח מקום על טהרת המוקפצים/ אטריות- רוב התפריט בוא ורסיות של מרקי ראמן, יתר המנות "מוקפץ".
הייתי שם כבר בשלושה ביקורים שכולם השאירו טעם מעולה שגורם לי לפנטז על ביקור נוסף לפחות אחת לשבוע (שלצערי לא התממש).
אז מנות המעולות יחד עם מחירים ממש סבירים (כ50 ש"ח למנה שהיא ארוחה) הופכים את המקום לאחד החביבים עליי בירושלים.
השנה התוודעתי למקום חדש יחסית שנפתח בירושלים. מסעדונת קטנה של זוג אסייתי שהגיעו ארצה והחליטו לפתוח מקום על טהרת המוקפצים/ אטריות- רוב התפריט בוא ורסיות של מרקי ראמן, יתר המנות "מוקפץ".
הייתי שם כבר בשלושה ביקורים שכולם השאירו טעם מעולה שגורם לי לפנטז על ביקור נוסף לפחות אחת לשבוע (שלצערי לא התממש).
אז מנות המעולות יחד עם מחירים ממש סבירים (כ50 ש"ח למנה שהיא ארוחה) הופכים את המקום לאחד החביבים עליי בירושלים.
הוטל מונטיפיורי
אכלתי בה פעם אחת בתחילת השנה, אחר כך אכלתי בה שוב ואני מחכה לביקור הבא שם. מסעדה נהדרת, אוכל טעים להפליא, הכל בה מוקפד מא' עד ת'
עוד מסעדות ששוות איזכור- מסה, ממש מהזמן האחרון, שממשיכה לשמור על הרמה ולהגיש אוכל נפלא. גם בגריג היה ביקור מאוד מוצלח, וגם חומוס אלשייח המעולה בנצרת
אכלתי בה פעם אחת בתחילת השנה, אחר כך אכלתי בה שוב ואני מחכה לביקור הבא שם. מסעדה נהדרת, אוכל טעים להפליא, הכל בה מוקפד מא' עד ת'
עוד מסעדות ששוות איזכור- מסה, ממש מהזמן האחרון, שממשיכה לשמור על הרמה ולהגיש אוכל נפלא. גם בגריג היה ביקור מאוד מוצלח, וגם חומוס אלשייח המעולה בנצרת
הרשימה שלי
מסעדות יחסית חדשות:
משייה - גם בערב וגם בצהריים היה מצוין.
גריג - אוכל מוקפד, יצירתי וטעים מאד.
טוטומה - נהניתי מאד. פשוט, שונה וטעים מאד.
מסעדות ותיקות:
מלגו ומלבר - גם ערב וגם צהריים - מוצלח וטעים ביותר.
פרונטו - הייתי פעם בעסקית ופעם בערב - הרגשתי שיפור גדול בהשוואה ללפני שנתיים-שלוש.
ג'וז ולוז - שף חדש. אוכל יצירתי עשוי מעולה. מחיר מעט גבוה.
שילה - פעם בצהריים ופעם בערב. תמיד תענוג.
החלוצים 3 - תמיד כיף לחזור לשם. מקום שנותן כבוד לאוכל ולחומרי הגלם.
רומא:
Glass Hostaria - מסעדה נהדרת מכל הבחינות עם כוכב מישלן.
מסעדות יחסית חדשות:
משייה - גם בערב וגם בצהריים היה מצוין.
גריג - אוכל מוקפד, יצירתי וטעים מאד.
טוטומה - נהניתי מאד. פשוט, שונה וטעים מאד.
מסעדות ותיקות:
מלגו ומלבר - גם ערב וגם צהריים - מוצלח וטעים ביותר.
פרונטו - הייתי פעם בעסקית ופעם בערב - הרגשתי שיפור גדול בהשוואה ללפני שנתיים-שלוש.
ג'וז ולוז - שף חדש. אוכל יצירתי עשוי מעולה. מחיר מעט גבוה.
שילה - פעם בצהריים ופעם בערב. תמיד תענוג.
החלוצים 3 - תמיד כיף לחזור לשם. מקום שנותן כבוד לאוכל ולחומרי הגלם.
רומא:
Glass Hostaria - מסעדה נהדרת מכל הבחינות עם כוכב מישלן.
אי שפיות בצדו2
New member
לא מצליחה להיזכר בשום דבר בישראל
למען האמת, הייתי השנה יותר בחו"ל מאשר בארץ. כשחזרתי, בעיקר התבאסתי ברוב הפעמים שיצאתי לאכול בחוץ - VFM נוראי, שבלט עוד יותר מול זה שפגשתי במדינות הניכר. פה ושם גם הצטרפו לזה שירות רע, אווירה מרגיזה, או סתם אוכל לא מלהיב ובינוני לגמרי (ועוד המחשבה שבעלות שלו יכולתי לחיות יום שלם כולל לינה, אוכל ונסיעות כתרמילאית באחת הארצות בהן הייתי וליהנות פי כמה). זה חידד אצלי את ההבנה שבארץ אני מעדיפה להשקיע את הכסף בפרודוקטים ולבשל לבד, ולהימנע ככל האפשר מיציאה לאכול בחוץ - בכסף שחסכתי מויתור על ארוחה לא מלהיבה ויקרה אחת יכולתי לצאת פעמיים ויותר לאכול בחוץ בפראג, למשל, או שני ביקורים בעסקית החביבה עליי בברצלונה.
כשאני מנסה להיזכר בחוויות הקולינריות הגדולות שלי השנה, מה שעולה הוא אוכל הרחוב המרגש בקוריאה, כולל להגיע ביום קפוא של מינוס חמש לשוק גוואנגג'אנג ולמצוא אישה חייכנית שמכינה מול עיניך נודלס הכי טריים שיש ומבשלת אותן במרק צח נהדר, והספסל מתגלה כמחומם - הו! אני לא רוצה לקום מפה לעולם!
אני נזכרת בשווקי האוכל הליליים של טייוואן, שהם חוויה צבעונית, משונה, עמוסה, מרגשת ולעתים מאוד ביזארית, כולל המסעדונת למקומיים שמגישה מנה מקומית של אורז ברוטב חזיר מפורר בכלים קטנים כמו פולניים מחרסינה תכולה מעוטרת, או דוכן של קרואסון בטטה או עגבניות שרי על שיפוד בציפוי סוכר (והפירות הכי טעימים וענקיים שיש!).
או בברצלונה, שם חזרתי לגלידת אמורינו האהובה עליי עוד מימי לונדון (יש לי חולשה לגלידריות, מבחינתי זו ארוחה לגיטימית) והיכרתי את גלידת השף בעיצוב המקסים מגירונה, והמסעדה הקבועה שבה התאהבתי לראשונה בפסטת דיו שחורה, והבר שבו הייתי קונה עם חברה מקומית בגט ממולא בפרוסות עבות בטירוף של מנצ'גו מעולה כדי לשבת על ספסל בכיכר לספס בלילה, וחמון-אי-מלון, והארוחה הענקית שבישלנו בכפר קטן ליומולדת של חברה מקומית.
ופראג. המקום היחיד שבו פתאום יש לי רצון לשתות בירה. וליקר הדבש המעולה בטברנה עם הנקניקיות המופלאות, ואוכל וייטנאמי בטייק אוויי בכיכר החביבה עליי, וקפה מוקה טוב בשעות הקסומות של מוקדם בבוקר על הנהר עם חבר מחו"ל שלא פגשתי מזה חודשים.
וניו זילנד, יותר מהכל. "מסעדת ריינבואו", שהיא בעצם חדר האוכל והמטבח באכסניה שבה גרתי עם חבורה של אנשים מקסימים מכל העולם, שלושה מהם שפים מקצועיים, ובה כל ערב הכנו מטעמים וארוחות מהכי כלום שיש, במינימום תקציב, כשהאוכל על הכנתו ובליסתו מחבר בין אנשים, גילאים (מ-17 ועד 60 פלוס) ומדינות מוצא ויוצר חברויות ואפילו אהבות שנשארו עד היום. עם כל הכבוד והחיבה שיש לי ליצירתיות של מסעדות שף, התאהבתי ביצירתיות הזו מתוך המגבלות - כשהמזווה שלך מכיל את תיבת ה"שאריות שלא רצינו לסחוב" שהותירו מטיילים מאחור ואיזה ארגז קרטון עם מצרכי יסוד, ומזה רוקחים ארוחה בת 3-4 מנות כולל לחמניות גבינה טריות בתנור וטארטים שוקולד ריבה בציפוי מרשמלו. או איסוף של 12 שקל מכל אחד שהופכים לארוחה מקסיקנית מטורפת עם 5 אופציות בשריות ובר סלטים ומנות צמחוניות, וכשכל אחד נרתם להציג לחבר'ה את המסורת שלו: אני מגלגלת עלי גפן מהגפן שגדלה בחוץ, יפני בן 60 מגלגל לצדי סושי, הבריטיים עובדים בשולחן השני על פאי מרנג תפוז ובתנור יש שטולן גרמני.
איכשהו החוויות הכי זולות והכי אנושיות מנצחות אצלי בזיכרון כל מסעדה מפונפנת שהייתי בה השנה בארץ ופרחה מזיכרוני כשם שהיתה.
למען האמת, הייתי השנה יותר בחו"ל מאשר בארץ. כשחזרתי, בעיקר התבאסתי ברוב הפעמים שיצאתי לאכול בחוץ - VFM נוראי, שבלט עוד יותר מול זה שפגשתי במדינות הניכר. פה ושם גם הצטרפו לזה שירות רע, אווירה מרגיזה, או סתם אוכל לא מלהיב ובינוני לגמרי (ועוד המחשבה שבעלות שלו יכולתי לחיות יום שלם כולל לינה, אוכל ונסיעות כתרמילאית באחת הארצות בהן הייתי וליהנות פי כמה). זה חידד אצלי את ההבנה שבארץ אני מעדיפה להשקיע את הכסף בפרודוקטים ולבשל לבד, ולהימנע ככל האפשר מיציאה לאכול בחוץ - בכסף שחסכתי מויתור על ארוחה לא מלהיבה ויקרה אחת יכולתי לצאת פעמיים ויותר לאכול בחוץ בפראג, למשל, או שני ביקורים בעסקית החביבה עליי בברצלונה.
כשאני מנסה להיזכר בחוויות הקולינריות הגדולות שלי השנה, מה שעולה הוא אוכל הרחוב המרגש בקוריאה, כולל להגיע ביום קפוא של מינוס חמש לשוק גוואנגג'אנג ולמצוא אישה חייכנית שמכינה מול עיניך נודלס הכי טריים שיש ומבשלת אותן במרק צח נהדר, והספסל מתגלה כמחומם - הו! אני לא רוצה לקום מפה לעולם!
אני נזכרת בשווקי האוכל הליליים של טייוואן, שהם חוויה צבעונית, משונה, עמוסה, מרגשת ולעתים מאוד ביזארית, כולל המסעדונת למקומיים שמגישה מנה מקומית של אורז ברוטב חזיר מפורר בכלים קטנים כמו פולניים מחרסינה תכולה מעוטרת, או דוכן של קרואסון בטטה או עגבניות שרי על שיפוד בציפוי סוכר (והפירות הכי טעימים וענקיים שיש!).
או בברצלונה, שם חזרתי לגלידת אמורינו האהובה עליי עוד מימי לונדון (יש לי חולשה לגלידריות, מבחינתי זו ארוחה לגיטימית) והיכרתי את גלידת השף בעיצוב המקסים מגירונה, והמסעדה הקבועה שבה התאהבתי לראשונה בפסטת דיו שחורה, והבר שבו הייתי קונה עם חברה מקומית בגט ממולא בפרוסות עבות בטירוף של מנצ'גו מעולה כדי לשבת על ספסל בכיכר לספס בלילה, וחמון-אי-מלון, והארוחה הענקית שבישלנו בכפר קטן ליומולדת של חברה מקומית.
ופראג. המקום היחיד שבו פתאום יש לי רצון לשתות בירה. וליקר הדבש המעולה בטברנה עם הנקניקיות המופלאות, ואוכל וייטנאמי בטייק אוויי בכיכר החביבה עליי, וקפה מוקה טוב בשעות הקסומות של מוקדם בבוקר על הנהר עם חבר מחו"ל שלא פגשתי מזה חודשים.
וניו זילנד, יותר מהכל. "מסעדת ריינבואו", שהיא בעצם חדר האוכל והמטבח באכסניה שבה גרתי עם חבורה של אנשים מקסימים מכל העולם, שלושה מהם שפים מקצועיים, ובה כל ערב הכנו מטעמים וארוחות מהכי כלום שיש, במינימום תקציב, כשהאוכל על הכנתו ובליסתו מחבר בין אנשים, גילאים (מ-17 ועד 60 פלוס) ומדינות מוצא ויוצר חברויות ואפילו אהבות שנשארו עד היום. עם כל הכבוד והחיבה שיש לי ליצירתיות של מסעדות שף, התאהבתי ביצירתיות הזו מתוך המגבלות - כשהמזווה שלך מכיל את תיבת ה"שאריות שלא רצינו לסחוב" שהותירו מטיילים מאחור ואיזה ארגז קרטון עם מצרכי יסוד, ומזה רוקחים ארוחה בת 3-4 מנות כולל לחמניות גבינה טריות בתנור וטארטים שוקולד ריבה בציפוי מרשמלו. או איסוף של 12 שקל מכל אחד שהופכים לארוחה מקסיקנית מטורפת עם 5 אופציות בשריות ובר סלטים ומנות צמחוניות, וכשכל אחד נרתם להציג לחבר'ה את המסורת שלו: אני מגלגלת עלי גפן מהגפן שגדלה בחוץ, יפני בן 60 מגלגל לצדי סושי, הבריטיים עובדים בשולחן השני על פאי מרנג תפוז ובתנור יש שטולן גרמני.
איכשהו החוויות הכי זולות והכי אנושיות מנצחות אצלי בזיכרון כל מסעדה מפונפנת שהייתי בה השנה בארץ ופרחה מזיכרוני כשם שהיתה.
פילוסוף רוחני33
Well-known member
ארט דה קוקו
בעברית אמנות בשוקולד. מסעדה יקרה מאד אבל טובה מאד. יש שם כל מיני פינוקים משוקולד, וגם פונדו שוקולד, פנקייק וופל בלגי וגם מאכלים אחרים כמו פסטות טובות ומושקעות.
בעברית אמנות בשוקולד. מסעדה יקרה מאד אבל טובה מאד. יש שם כל מיני פינוקים משוקולד, וגם פונדו שוקולד, פנקייק וופל בלגי וגם מאכלים אחרים כמו פסטות טובות ומושקעות.
שנה שכונה- חומוס פאדי בחיפה והמנזר
השנה המשיכה את הקו של השנה שעברה.
לא היתה אף מסעדה שסיקרנה אותי מספיק שאשים את ה150-200 שקל כדי לדגום אותה. חזרתי לכמה מקומות שהיו טובים.
אכלתי בחומוסיות פעמיים, שלוש בשבוע, כי זה הדבר הכי טוב שיש לישראל להציע. זה וכנאפה.
למי שנוסע הרבה, עדיף לחסוך את הכסף ולקבל תמורה הרבה יותר טובה אצל הגויים.
מקומות שנהניתי בהם.
התגלית: חומוס פאדי בחיפה- מקום עם משאוושה מצויינת ורטבים חריפים שהזכירו לי נשכחות.
ביקרתי כמה פעמים באנגוס- יש להם אחלה חציל ציידים וצ'וריסו טלה.
הייתה ארוחה מעולה באורי בורי- תודות להמלצות פה בפורום.
המנזר: ברירת המחדל שלי בתל אביב- תפריט משתנה, מחיר הוגן, יצירתיות.
השנה המשיכה את הקו של השנה שעברה.
לא היתה אף מסעדה שסיקרנה אותי מספיק שאשים את ה150-200 שקל כדי לדגום אותה. חזרתי לכמה מקומות שהיו טובים.
אכלתי בחומוסיות פעמיים, שלוש בשבוע, כי זה הדבר הכי טוב שיש לישראל להציע. זה וכנאפה.
למי שנוסע הרבה, עדיף לחסוך את הכסף ולקבל תמורה הרבה יותר טובה אצל הגויים.
מקומות שנהניתי בהם.
התגלית: חומוס פאדי בחיפה- מקום עם משאוושה מצויינת ורטבים חריפים שהזכירו לי נשכחות.
ביקרתי כמה פעמים באנגוס- יש להם אחלה חציל ציידים וצ'וריסו טלה.
הייתה ארוחה מעולה באורי בורי- תודות להמלצות פה בפורום.
המנזר: ברירת המחדל שלי בתל אביב- תפריט משתנה, מחיר הוגן, יצירתיות.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.