מישלן בבודפשט < דיינר בלייק טאהו
אז קודם כל, מישלן בבודפשט.
Borkonyha- אחת מארבע מסעדות ממושלנות בבודפשט. (כוכב אחד, לא צריך להגזים) והנה המדהים מכל - שלוש מנות ראשונות, שתי מנות עיקריות. ללא יין וללא קינוחים - אבל עם קולה ומים 80 יורו בלבד. כולל טיפ.
אני מתגורר בשוויץ וב 80 יורו בשוויץ משיגים זבל. (שבוע קודם אכלנו במסעדה הודית בינונית מינוס ליד הבית שלנו, שתי מנות בלבד, ב 85 יורו) וגם כשלמשלמים פי שניים לא משיגים את האיכות הזאת. אבל...
שבוע מראש לא הצלחתי להשיג מקום לארוחת ערב בסוף שבוע, אז אכלנו בחמישי בלילה. גם טוב, היה מלא לגמרי.
השירות חביב, אבל לא מכביד כמו במסעדת מישלן האחרת שאכלתי (לה שנטקלייר בניס) או למשל ב"מול ים" ז"ל. אין כאן טעימות חיך, או אנשים שמוזגים לך יין עם יד אחת מאחורה (מצד שני, לא שתינו יין, אז אולי כן). לא היתה הרגשה של מסעדה עילית באמת, אלא סתם מסעדה טובה ולא מכבידה. דווקא אהבתי את הקלילות הזאת.
בעיה אחת עם השירות לעומת זאת, היה האיטיות. אני מבין שלמסעדה ממושלנת הולכים בשביל החוויה, אבל הרגשתי ששעתיים היה קצת יותר מדי.
אז מה אכלנו
ראשונות:
חזה יונה + רילט (שזה קצת מזכיר פואה גרא) של יונה על ברוקולי ומשמש מיובש. טעים, חזה היונה היה מדיום רייר מושלם, התוספות לא הבריקו מדי והרילט למען האמת לא היה טעים במיוחד. (12 יורו)
כבד ברווז עם קומפוט רוברב וארטישוק ירושלמי.- בעוד הארטישוק לא ממש הורגש, הרוברב היה נחמד, אבל שלוש כבדים חמודים היו גולת הכותרת. דקדנטיים כמו שרק כבד ברווז עשוי כהלכה יכול להיות (13 יורו)
מרק גזר עם תמצית לימון על כדור שרימפס - יופי של איזון טעמים. הלימון הורגש אך לא הכביד במנת מרק קלילה וחמודה. לא טעמתי את השרימפס שאותו אכלה אשתי (7 יורו)
עיקריות:
עוגת תירס אפויה עם גבינה רכה וזיתים בקרם פטרוזיליה. - לא יודע, זה התיאור, אבל לי זה היה נראה כמו פולנטה, טעימה, חמימה ורכה, ומעליה נחו איזה 4 פלאפלים (בגודל), שהיו עוגות התירס, קלילות וחביבות. מנה צמחונית בשביל אשתי הרזה מדי שהצליחה לגמור אולי חצי. (11 יורו)
מהמיוחדים של אותו יום, אני סאקר של SHORT RIBS, ומכיוון שאלו היו במיוחדים, ובמחיר של בערך 16 יורו, לקחתי אותם מעל ריזוטו. עכשיו הנה העניין, הריזוטו היה באמת טעים, והאמת שגם האסדו היה טעים. אבל הוא היה מעגל ולא מפרה מבכירה ולכן קצת פחות דקדנטי משקיוויתי. בזמנו, אכלתי אסדו עגל אצל אדוני בלומינה שהיה טוב בהרבה. זה שבבודפשט היה טוב וחביב (ושקל בערך 150-200 גרם) אבל טיפ טיפה יותר סיבי משהייתי רוצה. מנה טובה, לא מדהימה.
ומכאן היישר ללייק טאהו. קודם כל, זה איזור מופלא ששווה הרבה יותר מהיומיים שנתנו לו. אבל הסיבה שאני כותב עליו בהקשר הזה הוא בגלל ששם אכלתי את האסדו הטוב בחיי.
למסעדה קוראים GUNBARREL TAVERN AND EATERY. והיא נמצאת בווילג' התיירותי של לייק טאהו (3.5 שעות מסן פרנסיסקו).
היינו שם בערך לפני חודש, ולא היינו מאד רעבים אז לקחנו מנה אחת בשבילה, ומנה אחת בשבילי. שתיהן מהטובות שאי פעם אכלתי, ומדובר שוב - בדיינר רנדומלי באמצע חור תחת אמריקה. לא מישלן ולא נעליים, אבל איזו חוויה.
היא לקחה פוקה (בערך 15 דולר). שזה תכל'ס סביצ'ה. טונה נאה מעל מנגו, אבוקדו, קצת קרם וואסאבי וכמה צ'יפסים ווןטון. מנה מדהימה. אני מכין המון סביצ'ה בעצמי, אבל זאת היתה שלמות. כל מרכיב השתלב מופלא אחד עם השני.
אבל גולת הכותרת כאמור, היתה האסדו עם פירה פרסניפ וגזרים בכל צבעי הקשת (שזה בכלל מוטיב חוזר בכל מה שקשור לאסדו באמריקה). הפירה הזכיר לי את הטובים שבפיראים שאכלתי בסקוטלנד עם ההאגיס שלי. הגזרים היו רכים ומושלמים, אבל האסדו... 250 גרם של שלמות, פרה מבכירה, קצת שומן אבל לא יותר מדי. (אולי 10 אחוז), ובכל מקרה הוא היה RENDERED באופן מושלם. וכל ביס השאיר טעם לעוד ועוד ועוד שלא נגמר. לעד, זה יהיה האסדו שאחזור אליו בדמיונותיי. מדהים. ולשף של מישלן בהונגריה יש בהחלט עוד מה ללמוד (מה שכן, האסדו של לייק טאהו עלה פי שניים מזה של בודפשט. בערך 30 דולר)
אכלתי בעוד כל מיני מקומות חביבים יותר ופחות באמריקה בטיול לפני חודש (כולל ארוחה מאד מאכזבת בבושון ב VENETIAN בווגאס, שירות מהגרועים באמריקה, ואוכל שתכל'ס נופל מזה שאני עושה בבית. אבל כולל גם מסעדה מקסיקנית מקסימה בסן פרנסיסקו). אבל מסעדה אחת בלייק טאהו, באמצע שום מקום, תמיד תהיה מבחינתי הגדולה מכולן.
אז קודם כל, מישלן בבודפשט.
Borkonyha- אחת מארבע מסעדות ממושלנות בבודפשט. (כוכב אחד, לא צריך להגזים) והנה המדהים מכל - שלוש מנות ראשונות, שתי מנות עיקריות. ללא יין וללא קינוחים - אבל עם קולה ומים 80 יורו בלבד. כולל טיפ.
אני מתגורר בשוויץ וב 80 יורו בשוויץ משיגים זבל. (שבוע קודם אכלנו במסעדה הודית בינונית מינוס ליד הבית שלנו, שתי מנות בלבד, ב 85 יורו) וגם כשלמשלמים פי שניים לא משיגים את האיכות הזאת. אבל...
שבוע מראש לא הצלחתי להשיג מקום לארוחת ערב בסוף שבוע, אז אכלנו בחמישי בלילה. גם טוב, היה מלא לגמרי.
השירות חביב, אבל לא מכביד כמו במסעדת מישלן האחרת שאכלתי (לה שנטקלייר בניס) או למשל ב"מול ים" ז"ל. אין כאן טעימות חיך, או אנשים שמוזגים לך יין עם יד אחת מאחורה (מצד שני, לא שתינו יין, אז אולי כן). לא היתה הרגשה של מסעדה עילית באמת, אלא סתם מסעדה טובה ולא מכבידה. דווקא אהבתי את הקלילות הזאת.
בעיה אחת עם השירות לעומת זאת, היה האיטיות. אני מבין שלמסעדה ממושלנת הולכים בשביל החוויה, אבל הרגשתי ששעתיים היה קצת יותר מדי.
אז מה אכלנו
ראשונות:
חזה יונה + רילט (שזה קצת מזכיר פואה גרא) של יונה על ברוקולי ומשמש מיובש. טעים, חזה היונה היה מדיום רייר מושלם, התוספות לא הבריקו מדי והרילט למען האמת לא היה טעים במיוחד. (12 יורו)
כבד ברווז עם קומפוט רוברב וארטישוק ירושלמי.- בעוד הארטישוק לא ממש הורגש, הרוברב היה נחמד, אבל שלוש כבדים חמודים היו גולת הכותרת. דקדנטיים כמו שרק כבד ברווז עשוי כהלכה יכול להיות (13 יורו)
מרק גזר עם תמצית לימון על כדור שרימפס - יופי של איזון טעמים. הלימון הורגש אך לא הכביד במנת מרק קלילה וחמודה. לא טעמתי את השרימפס שאותו אכלה אשתי (7 יורו)
עיקריות:
עוגת תירס אפויה עם גבינה רכה וזיתים בקרם פטרוזיליה. - לא יודע, זה התיאור, אבל לי זה היה נראה כמו פולנטה, טעימה, חמימה ורכה, ומעליה נחו איזה 4 פלאפלים (בגודל), שהיו עוגות התירס, קלילות וחביבות. מנה צמחונית בשביל אשתי הרזה מדי שהצליחה לגמור אולי חצי. (11 יורו)
מהמיוחדים של אותו יום, אני סאקר של SHORT RIBS, ומכיוון שאלו היו במיוחדים, ובמחיר של בערך 16 יורו, לקחתי אותם מעל ריזוטו. עכשיו הנה העניין, הריזוטו היה באמת טעים, והאמת שגם האסדו היה טעים. אבל הוא היה מעגל ולא מפרה מבכירה ולכן קצת פחות דקדנטי משקיוויתי. בזמנו, אכלתי אסדו עגל אצל אדוני בלומינה שהיה טוב בהרבה. זה שבבודפשט היה טוב וחביב (ושקל בערך 150-200 גרם) אבל טיפ טיפה יותר סיבי משהייתי רוצה. מנה טובה, לא מדהימה.
ומכאן היישר ללייק טאהו. קודם כל, זה איזור מופלא ששווה הרבה יותר מהיומיים שנתנו לו. אבל הסיבה שאני כותב עליו בהקשר הזה הוא בגלל ששם אכלתי את האסדו הטוב בחיי.
למסעדה קוראים GUNBARREL TAVERN AND EATERY. והיא נמצאת בווילג' התיירותי של לייק טאהו (3.5 שעות מסן פרנסיסקו).
היינו שם בערך לפני חודש, ולא היינו מאד רעבים אז לקחנו מנה אחת בשבילה, ומנה אחת בשבילי. שתיהן מהטובות שאי פעם אכלתי, ומדובר שוב - בדיינר רנדומלי באמצע חור תחת אמריקה. לא מישלן ולא נעליים, אבל איזו חוויה.
היא לקחה פוקה (בערך 15 דולר). שזה תכל'ס סביצ'ה. טונה נאה מעל מנגו, אבוקדו, קצת קרם וואסאבי וכמה צ'יפסים ווןטון. מנה מדהימה. אני מכין המון סביצ'ה בעצמי, אבל זאת היתה שלמות. כל מרכיב השתלב מופלא אחד עם השני.
אבל גולת הכותרת כאמור, היתה האסדו עם פירה פרסניפ וגזרים בכל צבעי הקשת (שזה בכלל מוטיב חוזר בכל מה שקשור לאסדו באמריקה). הפירה הזכיר לי את הטובים שבפיראים שאכלתי בסקוטלנד עם ההאגיס שלי. הגזרים היו רכים ומושלמים, אבל האסדו... 250 גרם של שלמות, פרה מבכירה, קצת שומן אבל לא יותר מדי. (אולי 10 אחוז), ובכל מקרה הוא היה RENDERED באופן מושלם. וכל ביס השאיר טעם לעוד ועוד ועוד שלא נגמר. לעד, זה יהיה האסדו שאחזור אליו בדמיונותיי. מדהים. ולשף של מישלן בהונגריה יש בהחלט עוד מה ללמוד (מה שכן, האסדו של לייק טאהו עלה פי שניים מזה של בודפשט. בערך 30 דולר)
אכלתי בעוד כל מיני מקומות חביבים יותר ופחות באמריקה בטיול לפני חודש (כולל ארוחה מאד מאכזבת בבושון ב VENETIAN בווגאס, שירות מהגרועים באמריקה, ואוכל שתכל'ס נופל מזה שאני עושה בבית. אבל כולל גם מסעדה מקסיקנית מקסימה בסן פרנסיסקו). אבל מסעדה אחת בלייק טאהו, באמצע שום מקום, תמיד תהיה מבחינתי הגדולה מכולן.
