יום הולדת... שלי
- פותח הנושא Gרר
- פורסם בתאריך
בראנץ שיכורים בסרווסריה
את החגיגות חילקנו לשתים: האחת בפורום משפחתי והאחת רק עם האישה.
בפורום המשפחתי האישה בחרה ב"בארנץ השיכורים" של הסרווסריה. קצת חששנו מכך שנותר רק מקום ב"מרפסת" החיצונית, אבל מזג אוויר נאה פלוס רוח טובה מהים עשו את הישיבה במרפסת לנעימה מאד (להבדיל מהשולחנות שעל המדרכה שמחוץ למרפסת, שעליהם לא הייתי מהמר ביום חם).
מי שהקדים אותנו וכן השיג מקומות על הבר, ברונו מיודענו מהפורום, שאלרגי לחום שגבוה מעשרים מעלות, ולבטח זקוק למזגן יותר מאיתנו
מה עושה את ה"בראנץ שיכורים" לבראנץ' לא הצלחתי לפענח עד עכשיו. מדובר בבחירה רגילה של מנות מהתפריט הרגיל של הצהרים, פלוס כמה מנות ספיישל, ולכן לא ברור לי למה לקרוא לזה בראנץ' כשמדובר בארוחת צהרים לכל דבר. הקשר לשיכורים הוא כנראה הסנגריה שחולקה שם בנדיבות לכל הסועדים כל כמה דקות, בונוס שנרשם אצלנו לחיוב.
מתפריט האלכוהול בחרנו בבלאדי מרי והצטערנו על הבחירה. המשקה היה חזק הרבה יותר מאיך שאני אוהב אותו וטעם הוודקה הפציץ את הפה. גם אחרי שביקשנו להחליש אותה, לבקשתנו, זה עדין לא היה מוצלח והתבאסנו על 80 שקל מבוזבזים. רשמתי פלוס לבלאדי מרי המצויין של אואזיס.
דווקא בגזרת האוכל המצב השתפר. רק אחרי שקראתי ביקורת של אבי אפרתי הבנתי בדיעבד שהגענו לשם זמן קצר אחרי החלפת השף המקורי. בתפריט לא חלו שינויים משמעותיים. אבי אפרתי ידע לספר על טעמים יותר מודגשים. אכלתי שם רק פעמים בערב די מזמן כך שקשה לי לאבחן הבדל כלשהו.
לקטנה הזמנו ערימה של פנקייק עם סירופ מייפל שעליהם נחה ערימה לא פחות מרשימה של בייקון. אישית אני לא אוהב פנקייקים בסיגנון הזה אז לא ממש טעמתי אבל הקטנה חיסלה את הערימה כולה עד הפירור האחרון ולא נראה שהיו לה טענות. על הבייקון היא ויתרה (הפסד שלה).
אנחנו חלקנו את המנות הבאות.
טרטר בקר "בסקי", שהמלצרית התקשתה להסביר מה עושה אותו "בסקי" אבל לפי ההסבר שלה והאחד פלוס אחד עם אבי אפרתי זו כנראה אחת המנות שכן שונתה על ידי השף החדש, שהוסיף לה גבינה מגורדת וקצת פלפל חריף ואת התוצאה מאד אהבנו. מנה קצת קטנה, והייתי שמח לקבל כמות יותר גדולה.
שקדי עגל. מנה מהספיישלים של הבראנץ'. הוגשו על ברוסקטה יחד עם רסק עגבניות ולבנה, בצל סגול והרבה סומק. מנה לא רעה, קיצית, אבל הרגישה לנו קצת מפוזרת מדי בטעמים. שוב, לא שזה היה ממש רע, רק לא מהודק עד הסוף.
עוד מנה מהספיישלים: סרטן רך שיריון בלחמניית המבורגר. המלצרית הסבירה שמדובר בסרטן שאוכלים אותו עם השריון. הכל היה עטוף בבלילת טמפורה ומטוגן בטיגון עמוק. הסרטן היה מעולה והכל ביחד התפצח בפה. אחת המנות הטובות לדעתי. הקטנה עכשיו חזק בקטע של בוב ספוג ואמרתי לה שנראה לי שזו ההזדמנות שלה לטעום משהו די קרוב לקציצות הסרטנים שמוגשות ב"סרטן הפריך". היא אכן טעמה וגם כן אהבה כך שלמנה הזו נרשמה הצלחה גורפת. יאממי.
התחשק לנו עוד מנה. הפעם מהתפריט הרגיל. תמנון "קורסיקאי" שבשלב הזה כבר לא שאלנו למה, וככלל הייתי מציע לשף לעבור עם המלצרים בצורה יותר יסודית על התפריט. המלצרית שלנו לא הפגינה שליטה מוחלטת בכל רזי המנות. התמנון הוגש במחבת עם תפוחי אדמה ואיולי שהרגיש יותר כמו גבינה עם שמיר מאשר כמו איולי. עוד היו במנה פלפלים חריפים, שלהבדיל מהטרטר, נתנו די חריפות, כך שזו לא מנה לחריפופובים.
על המנה הזו היו לנו קצת חילוקי דיעות. האישה לא כל כך התחברה למנה. לי היא היתה קצת מוזרה בהתחלה אבל די מהר התרגלתי למוזרות ודווקא חיבבתי את השילוש הזה. יכול להיות שזה המעדן הרשמי של קורסיקה ושם אנשים אוכלים את זה מגיל אפס, אבל מי שמזמין את המנה הזו בלי להכיר אותה מראש שיקח בחשבון שזה סוג של הימור. או שמתחברים או שלא.
קינוח - מוס שוקולד עם שברי אלפחורס. אני אהבתי את השילוב המושחת בין המוס לשברי האלפחורס. היה שם גם קרם לבן שלא זיהיתי והיה נחמד לעדן איתו את המרירות של השוקולד. השותפים לארוחה פחת התלהבו משום מה.
סך הכל ארוחה נעימה במקום מאד כיפי. למעט האכזבה מהבלאדי מרי והקינוח שרק אני אהבתי, לא נרשם אף דיזסטר רציני. לא הכל היה מושלם, ולא כל אחד אהב כל מנה, אבל הרוב היה בעיקר עניין של טעם אישי והסך הכל הכללי היה חיובי. אני אוהב את המקום. בערב בטוח אחזור. בצהרים - לא שולל. נחמד שם.
את החגיגות חילקנו לשתים: האחת בפורום משפחתי והאחת רק עם האישה.
בפורום המשפחתי האישה בחרה ב"בארנץ השיכורים" של הסרווסריה. קצת חששנו מכך שנותר רק מקום ב"מרפסת" החיצונית, אבל מזג אוויר נאה פלוס רוח טובה מהים עשו את הישיבה במרפסת לנעימה מאד (להבדיל מהשולחנות שעל המדרכה שמחוץ למרפסת, שעליהם לא הייתי מהמר ביום חם).
מי שהקדים אותנו וכן השיג מקומות על הבר, ברונו מיודענו מהפורום, שאלרגי לחום שגבוה מעשרים מעלות, ולבטח זקוק למזגן יותר מאיתנו
מה עושה את ה"בראנץ שיכורים" לבראנץ' לא הצלחתי לפענח עד עכשיו. מדובר בבחירה רגילה של מנות מהתפריט הרגיל של הצהרים, פלוס כמה מנות ספיישל, ולכן לא ברור לי למה לקרוא לזה בראנץ' כשמדובר בארוחת צהרים לכל דבר. הקשר לשיכורים הוא כנראה הסנגריה שחולקה שם בנדיבות לכל הסועדים כל כמה דקות, בונוס שנרשם אצלנו לחיוב.
מתפריט האלכוהול בחרנו בבלאדי מרי והצטערנו על הבחירה. המשקה היה חזק הרבה יותר מאיך שאני אוהב אותו וטעם הוודקה הפציץ את הפה. גם אחרי שביקשנו להחליש אותה, לבקשתנו, זה עדין לא היה מוצלח והתבאסנו על 80 שקל מבוזבזים. רשמתי פלוס לבלאדי מרי המצויין של אואזיס.
דווקא בגזרת האוכל המצב השתפר. רק אחרי שקראתי ביקורת של אבי אפרתי הבנתי בדיעבד שהגענו לשם זמן קצר אחרי החלפת השף המקורי. בתפריט לא חלו שינויים משמעותיים. אבי אפרתי ידע לספר על טעמים יותר מודגשים. אכלתי שם רק פעמים בערב די מזמן כך שקשה לי לאבחן הבדל כלשהו.
לקטנה הזמנו ערימה של פנקייק עם סירופ מייפל שעליהם נחה ערימה לא פחות מרשימה של בייקון. אישית אני לא אוהב פנקייקים בסיגנון הזה אז לא ממש טעמתי אבל הקטנה חיסלה את הערימה כולה עד הפירור האחרון ולא נראה שהיו לה טענות. על הבייקון היא ויתרה (הפסד שלה).
אנחנו חלקנו את המנות הבאות.
טרטר בקר "בסקי", שהמלצרית התקשתה להסביר מה עושה אותו "בסקי" אבל לפי ההסבר שלה והאחד פלוס אחד עם אבי אפרתי זו כנראה אחת המנות שכן שונתה על ידי השף החדש, שהוסיף לה גבינה מגורדת וקצת פלפל חריף ואת התוצאה מאד אהבנו. מנה קצת קטנה, והייתי שמח לקבל כמות יותר גדולה.
שקדי עגל. מנה מהספיישלים של הבראנץ'. הוגשו על ברוסקטה יחד עם רסק עגבניות ולבנה, בצל סגול והרבה סומק. מנה לא רעה, קיצית, אבל הרגישה לנו קצת מפוזרת מדי בטעמים. שוב, לא שזה היה ממש רע, רק לא מהודק עד הסוף.
עוד מנה מהספיישלים: סרטן רך שיריון בלחמניית המבורגר. המלצרית הסבירה שמדובר בסרטן שאוכלים אותו עם השריון. הכל היה עטוף בבלילת טמפורה ומטוגן בטיגון עמוק. הסרטן היה מעולה והכל ביחד התפצח בפה. אחת המנות הטובות לדעתי. הקטנה עכשיו חזק בקטע של בוב ספוג ואמרתי לה שנראה לי שזו ההזדמנות שלה לטעום משהו די קרוב לקציצות הסרטנים שמוגשות ב"סרטן הפריך". היא אכן טעמה וגם כן אהבה כך שלמנה הזו נרשמה הצלחה גורפת. יאממי.
התחשק לנו עוד מנה. הפעם מהתפריט הרגיל. תמנון "קורסיקאי" שבשלב הזה כבר לא שאלנו למה, וככלל הייתי מציע לשף לעבור עם המלצרים בצורה יותר יסודית על התפריט. המלצרית שלנו לא הפגינה שליטה מוחלטת בכל רזי המנות. התמנון הוגש במחבת עם תפוחי אדמה ואיולי שהרגיש יותר כמו גבינה עם שמיר מאשר כמו איולי. עוד היו במנה פלפלים חריפים, שלהבדיל מהטרטר, נתנו די חריפות, כך שזו לא מנה לחריפופובים.
על המנה הזו היו לנו קצת חילוקי דיעות. האישה לא כל כך התחברה למנה. לי היא היתה קצת מוזרה בהתחלה אבל די מהר התרגלתי למוזרות ודווקא חיבבתי את השילוש הזה. יכול להיות שזה המעדן הרשמי של קורסיקה ושם אנשים אוכלים את זה מגיל אפס, אבל מי שמזמין את המנה הזו בלי להכיר אותה מראש שיקח בחשבון שזה סוג של הימור. או שמתחברים או שלא.
קינוח - מוס שוקולד עם שברי אלפחורס. אני אהבתי את השילוב המושחת בין המוס לשברי האלפחורס. היה שם גם קרם לבן שלא זיהיתי והיה נחמד לעדן איתו את המרירות של השוקולד. השותפים לארוחה פחת התלהבו משום מה.
סך הכל ארוחה נעימה במקום מאד כיפי. למעט האכזבה מהבלאדי מרי והקינוח שרק אני אהבתי, לא נרשם אף דיזסטר רציני. לא הכל היה מושלם, ולא כל אחד אהב כל מנה, אבל הרוב היה בעיקר עניין של טעם אישי והסך הכל הכללי היה חיובי. אני אוהב את המקום. בערב בטוח אחזור. בצהרים - לא שולל. נחמד שם.
ערב בבינדלה
ארוחה שניה עם האישה היה לנו קשה לבחור הפעם, ובסופו של דבר נבחרה בינדלה.
שישי בערב המסעדה היתה מלאה, כולל כמה קבוצות גדולות יחסית. עם זאת האקוסטיקה של המקום צלחה את מבחן העומס. הרושם הראשוני היה של מסעדה מאד אפלולית, אבל שימוש נכון שלהם בספוטים גורם לכך שלמרות שהחלל אכן אפלולי במקצת, השולחנות עצמם מוארים היטב ואפשר לראות בקלות את התפריט ואת המנות.
יין הבאנו איתנו למרות דמי חליצה גבוהים יחסית של 55 שקלים.
בחרנו מהתפריט שלוש מנות שביקשנו להוציא בנפרד כדי לחלוק. יציאת המנות היתה בדיוק כפי שסיכמנו עם המלצרית והקצב היה מצויין. כל פעם שהרגשנו שהגיע הזמן שמנה תגיע – היא אכן הגיעה. ככלל, השירות היה מצויין.
לפתיחה הוגשו גריסיני נחמדים. על פוקאצ'יה ויתרנו מטעמי רחמנות על הבטן.
מנה מספר 1: רביולי מפסטת 40 חלמונים ממולא בארבע גבינות (69).
הרביולי עצמו היה מושלם. דקיק. מתפוגג בפה. היה תענוג לאכול אותו. המילוי עוצמתי במובן החיובי של המילה. רוטב עגבניות ושמן זית לכשעצמו היה מוצלח, עם טעם מאוזן וטוב, אבל לטעמנו לא החמיא לרביולי ושנינו הרגשנו שרוטב אחר היה נותן קיק יותר טוב לרביולי מאשר הרוטב הקצת בנאלי הזה. נראה לי שאפילו בלי רוטב היה אפשר להסתדר כי הרביולי גם ככה מספיק עשיר בטעם.
מנה מספר 2: ריזוטו סקאלופס עם פטריות וסלקים צלויים (110).
הקוקי סן ז'אק היה עשוי מושלם. הריזוטו היה במרקם הדייסתי הנכון, אבל די חיוור בטעם. היה חסר לי עומק שירים את הטעם שלו. איזה ציר חזק או משהו אחר. הסלקים עצמם לא הבינו מה הם עושים במנה הזו. היו לחלוטין לא קשורים. בקיצור – ציון מושלם על המרקמים, מנה לא מוצלחת מבחינת הטעמים.
מנה מספר 3: אווז קונפי, מהספיישלים (לא צילמתי את החשבון, מזכרון זה היה באיזור ה-110).
הגיע נתח רציני של אווז על רוטב. קצת באק צ'וי בתוך הרוטב. קצת פירה ליד הרוטב. וכמה אגסים. נתחיל מהאגסים. בדומה לסלק של המנה הקודמת, הם יכלו להשתלב מצויין אם הרוטב היה מתקתק. כאן הרוטב היה מלוח, ולכן הם היו זרים למנה הן בטעם והן בטמפרטורה (הם היו די קרים). במנת הריזוטו הסתדר לי הכיוון המלוח, ואפילו הייתי הולך על יותר מליחות. דווקא במנה הזו הייתי שמח אם הרוטב, שהיה מלוח (האישה טוענת גם לטעם אניסי שאני דווקא לא הבחנתי בו) היה הולך לכיוון המתקתק. זה היה מסתדר לי יותר עם השילוב של אווז-פירה-אגסים.
האווז עצמו, כוכב המנה, נמדד אצלי בכמות הביסים שבהם אתה מקבל בבת אחת קראנצ'יות של העור ואיזה שמונים אחוז שומן של הבשר. כשזה בא ביחד זו אחת ההנאות הכי שמימיות שיש. במנה הזו קיבלתי שני ביסים מושלמים כאלה. כל היתר היה רך, טעים, אבל לא שמימי. כבר היו לי מנות אווז קונפי מהנות יותר.
קינוח.
בזמן האחרון הולך לנו עם קינוחים, גם אצל רזי וגם כאן. קינוח עם השם האקזוטי "ארגמן בורה בורה". יפה כמו ציור. היה שווה להביא את המצלמה. גם בטעם זה היה מוצלח. עוגת לימונצ'לו שקדים שלשמחתי הטעם של השקדים היה הבולט והלימונצ'לו ממש במרומז. מהצד השני של הצלחת גרניטת פטל קפואה. תאנים. מרנג. הרבה הפתעות קטנות שכל אחת נותנת בעיטה קטנה, אבל הסך הכל לא כבד מדי. בול איך שקינוח נחמד צריך להיות.
שורה תחתונה.
לא בטוח שהייתי מכיר את המסעדה בלי ה"הייפ" שנוצר בזכות רז ניצן שקיבל לידיו את המטבח. אני רוצה לקוות שהביאו אותו לשם לא רק בשביל השם והבאזז אלא בשביל לתת ערך מוסך למסעדה וממה שהתרשמתי בארוחה שלנו שם יש מה לשפר בכל מנה ומנה שקיבלנו, למעט הקינוח שהיה מושלם.
שלא יתקבל הרושם שהיה רע. היה סביר, אבל מרז ניצן שיש לו קילומטראז' כל כך רציני אני מצפה ליותר מסביר. בכל הקשור לפרונט – יש לו פלטפורמה מעולה לעבוד בה, הן מבחינת האוירה והן מבחינת השירות המתוקתק. נותר רק האוכל עצמו, ואני לא חושב שזה בשמיים להקפיץ את המנות שם מכאלה שנעות בגבולות הסביר לכאלה שינועו באיזורי המצויין, אבל בשביל לעשות את זה צריך לעשות לא מעט עבודה ולהכניס שינויים במנות.
בינתיים – לא נראה לי שנחזור, אבל נקווה לקרוא דיווחים במגמת עליה כדי לבנות חשק מחודש לביקור נוסף במקום.
ארוחה שניה עם האישה היה לנו קשה לבחור הפעם, ובסופו של דבר נבחרה בינדלה.
שישי בערב המסעדה היתה מלאה, כולל כמה קבוצות גדולות יחסית. עם זאת האקוסטיקה של המקום צלחה את מבחן העומס. הרושם הראשוני היה של מסעדה מאד אפלולית, אבל שימוש נכון שלהם בספוטים גורם לכך שלמרות שהחלל אכן אפלולי במקצת, השולחנות עצמם מוארים היטב ואפשר לראות בקלות את התפריט ואת המנות.
יין הבאנו איתנו למרות דמי חליצה גבוהים יחסית של 55 שקלים.
בחרנו מהתפריט שלוש מנות שביקשנו להוציא בנפרד כדי לחלוק. יציאת המנות היתה בדיוק כפי שסיכמנו עם המלצרית והקצב היה מצויין. כל פעם שהרגשנו שהגיע הזמן שמנה תגיע – היא אכן הגיעה. ככלל, השירות היה מצויין.
לפתיחה הוגשו גריסיני נחמדים. על פוקאצ'יה ויתרנו מטעמי רחמנות על הבטן.
מנה מספר 1: רביולי מפסטת 40 חלמונים ממולא בארבע גבינות (69).
הרביולי עצמו היה מושלם. דקיק. מתפוגג בפה. היה תענוג לאכול אותו. המילוי עוצמתי במובן החיובי של המילה. רוטב עגבניות ושמן זית לכשעצמו היה מוצלח, עם טעם מאוזן וטוב, אבל לטעמנו לא החמיא לרביולי ושנינו הרגשנו שרוטב אחר היה נותן קיק יותר טוב לרביולי מאשר הרוטב הקצת בנאלי הזה. נראה לי שאפילו בלי רוטב היה אפשר להסתדר כי הרביולי גם ככה מספיק עשיר בטעם.
מנה מספר 2: ריזוטו סקאלופס עם פטריות וסלקים צלויים (110).
הקוקי סן ז'אק היה עשוי מושלם. הריזוטו היה במרקם הדייסתי הנכון, אבל די חיוור בטעם. היה חסר לי עומק שירים את הטעם שלו. איזה ציר חזק או משהו אחר. הסלקים עצמם לא הבינו מה הם עושים במנה הזו. היו לחלוטין לא קשורים. בקיצור – ציון מושלם על המרקמים, מנה לא מוצלחת מבחינת הטעמים.
מנה מספר 3: אווז קונפי, מהספיישלים (לא צילמתי את החשבון, מזכרון זה היה באיזור ה-110).
הגיע נתח רציני של אווז על רוטב. קצת באק צ'וי בתוך הרוטב. קצת פירה ליד הרוטב. וכמה אגסים. נתחיל מהאגסים. בדומה לסלק של המנה הקודמת, הם יכלו להשתלב מצויין אם הרוטב היה מתקתק. כאן הרוטב היה מלוח, ולכן הם היו זרים למנה הן בטעם והן בטמפרטורה (הם היו די קרים). במנת הריזוטו הסתדר לי הכיוון המלוח, ואפילו הייתי הולך על יותר מליחות. דווקא במנה הזו הייתי שמח אם הרוטב, שהיה מלוח (האישה טוענת גם לטעם אניסי שאני דווקא לא הבחנתי בו) היה הולך לכיוון המתקתק. זה היה מסתדר לי יותר עם השילוב של אווז-פירה-אגסים.
האווז עצמו, כוכב המנה, נמדד אצלי בכמות הביסים שבהם אתה מקבל בבת אחת קראנצ'יות של העור ואיזה שמונים אחוז שומן של הבשר. כשזה בא ביחד זו אחת ההנאות הכי שמימיות שיש. במנה הזו קיבלתי שני ביסים מושלמים כאלה. כל היתר היה רך, טעים, אבל לא שמימי. כבר היו לי מנות אווז קונפי מהנות יותר.
קינוח.
בזמן האחרון הולך לנו עם קינוחים, גם אצל רזי וגם כאן. קינוח עם השם האקזוטי "ארגמן בורה בורה". יפה כמו ציור. היה שווה להביא את המצלמה. גם בטעם זה היה מוצלח. עוגת לימונצ'לו שקדים שלשמחתי הטעם של השקדים היה הבולט והלימונצ'לו ממש במרומז. מהצד השני של הצלחת גרניטת פטל קפואה. תאנים. מרנג. הרבה הפתעות קטנות שכל אחת נותנת בעיטה קטנה, אבל הסך הכל לא כבד מדי. בול איך שקינוח נחמד צריך להיות.
שורה תחתונה.
לא בטוח שהייתי מכיר את המסעדה בלי ה"הייפ" שנוצר בזכות רז ניצן שקיבל לידיו את המטבח. אני רוצה לקוות שהביאו אותו לשם לא רק בשביל השם והבאזז אלא בשביל לתת ערך מוסך למסעדה וממה שהתרשמתי בארוחה שלנו שם יש מה לשפר בכל מנה ומנה שקיבלנו, למעט הקינוח שהיה מושלם.
שלא יתקבל הרושם שהיה רע. היה סביר, אבל מרז ניצן שיש לו קילומטראז' כל כך רציני אני מצפה ליותר מסביר. בכל הקשור לפרונט – יש לו פלטפורמה מעולה לעבוד בה, הן מבחינת האוירה והן מבחינת השירות המתוקתק. נותר רק האוכל עצמו, ואני לא חושב שזה בשמיים להקפיץ את המנות שם מכאלה שנעות בגבולות הסביר לכאלה שינועו באיזורי המצויין, אבל בשביל לעשות את זה צריך לעשות לא מעט עבודה ולהכניס שינויים במנות.
בינתיים – לא נראה לי שנחזור, אבל נקווה לקרוא דיווחים במגמת עליה כדי לבנות חשק מחודש לביקור נוסף במקום.
לגבי הריזוטו
ריזוטו בכל מקרה לא מנה שאמורה להיות מורכבת מדי אלא שייכת למשפחת המנות המנחמות שההנאה מהן היא הנאה מסוג אחר. בשביל שריזוטו יהיה מהנה צריך גם מרקם טוב וגם טעם מאד עשיר. פירות הים נגמרים אחרי שלושה ביסים. מכאן והלאה זה הריזוטו נטו. אם הטעם שלו לא מאד עשיר אז המנה משעממת, וזו היתה הבעיה של הריזוטו הזה. אם היה לו טעם עשיר ועמוק הייתי נהנה ממנו הנאה שלמה גם בלי כל מורכבות נוספת.
ריזוטו בכל מקרה לא מנה שאמורה להיות מורכבת מדי אלא שייכת למשפחת המנות המנחמות שההנאה מהן היא הנאה מסוג אחר. בשביל שריזוטו יהיה מהנה צריך גם מרקם טוב וגם טעם מאד עשיר. פירות הים נגמרים אחרי שלושה ביסים. מכאן והלאה זה הריזוטו נטו. אם הטעם שלו לא מאד עשיר אז המנה משעממת, וזו היתה הבעיה של הריזוטו הזה. אם היה לו טעם עשיר ועמוק הייתי נהנה ממנו הנאה שלמה גם בלי כל מורכבות נוספת.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.