הוטל מונטיפיורי- אין שניה לה
לפני כמה חודשים ביקרתי בהוטל מונטיפיורי ואף כתבתי על זה כאן. היה זה ביקור נפלא
ביקור נוסף שם לווה בחשש מה, שכן "כגודל הציפיות כך גודל האכזבות" הוא משפט ידוע וכל כך נכון במקרים רבים. למרבה השמחה, הוטל מונטיפיורי היא מסעדה כל כך טובה, שביקור בה הוא פשוט תענוג, מכל הבחינות.
ניגש לעניין
לפתיחה בגטים צרים עם חמאה- הוגשו לוהטים, היו פריכים (בשונה מפעם קודמת שהגישו לי דיקט) ובצד חמאה טעימה.
לראשונות לקחנו
טרטר סלמון עם יוזו מיסו וחלפיניו (54 שקל) - מנה טעימה, שכללה טעמים עדינים וטובים של הדג, והשילוב עם הרטבים היה מוצלח וטעים. פתיחה קלילה וטובה לארוחה.
קריספי ציקן חצי מנה (42 שקל) אחת ממנות הדגל שמאוד סקרנה אותי . לצערי זו היתה המנה המאכזבת של הארוחה. הגיעו כמה נתחי עוף פרוסים, בצד הגיע רוטב חריף עם כל מיני תבלינים. העוף היה בסדר, אבל לא מעבר. גם עם הרוטב זה לא היה יותר מבסדר. הציפוי היה קראנצי וטעים, אבל בסך הכל המנה היתה די מאכזבת.
רביולי כמהין וקרם אספרגוס (56 שקל): וואו. המנה הראשונה ולא האחרונה ששווה את ה"וואו" הזה. המנה כללה 6 רביולי, במילוי פרמזן, אספרגוס, והיה שם גם טעם לימוני. הטעמים השתלבו נהדר, טעם מתקתק מריר ולימוני נפלא ממש. כמהין? לא יודע איפה הוא היה אבל אם היה הוא לא הורגש. על אף זאת זה לא פגע בכלל והטעם היה מושלם. הקרם היה טעים ובנוסף לאספרגוס הרגשתי ם אפונה. ניסיתי להזכר במנות רביולי מצוינות שאכלתי במסעדות. יש לא מעט, אבל זאת עלתה על כולם.
לעיקריות
סינטה עם דלעת צלויה (146 שקל): הסינטה במצב מדיום רייר היתה לא רעה אבל לא עסיסית מספיק. מתישהו אחרי לא הרבה טעימות היא התחילה לשעמם. במחיר הזה ציפיתי לנתח טוב ועסיסי יותר. בצד הגיע רוטב חריף כלשהו ששימוש בו יחד עם הסינטה מעלים כל זכר לבשר. חוץ מזה, הסינטה הגיעה פרוסה לפרוסות, וכשכבר הגענו לאמצע מה שנשאר הספיק כבר להתקרר. חבל. הדלעת היתה חריפה למרות שלא הוזהרנו מראש, וגם קטנה מדי.
ציקן טיקה (76 שקל) מנה נפלאה. קערה של נתחי פרגית, שכללה רוטב משגע ממש (יוגורט, קארי, ליים ועוד כל תבלינים), ובצד אורז דביק ולחם הודי טעים. מנה טעימה בטירוף ששלחה אותי היישר לגן עדן, לא פחות.
לסיכום: עם מנות כל כך טובות כמו ציקן טיקה והרביולי, אפשר לסלוח גם אם יש פה ושם מנות קצת פחות טובות. כשמוסיפים את כל מה שמסביב שהיה מצוין (אווירה- הפעם ישבנו בספרייה, בחדר הפנימי, והיה שם הרבה יותר שקט ונעים מפעם קודמת אז היינו ליד הבר. שירות- נפלא כרגיל) מקבלים חוויה שאין שניה לה. סהכ שולם כולל שתיה-416 שקל. חד משמעית- לדעתי מדובר באחת המסעדות הטובות ביותר שיש היום בתל אביב.
לפני כמה חודשים ביקרתי בהוטל מונטיפיורי ואף כתבתי על זה כאן. היה זה ביקור נפלא
ביקור נוסף שם לווה בחשש מה, שכן "כגודל הציפיות כך גודל האכזבות" הוא משפט ידוע וכל כך נכון במקרים רבים. למרבה השמחה, הוטל מונטיפיורי היא מסעדה כל כך טובה, שביקור בה הוא פשוט תענוג, מכל הבחינות.
ניגש לעניין
לפתיחה בגטים צרים עם חמאה- הוגשו לוהטים, היו פריכים (בשונה מפעם קודמת שהגישו לי דיקט) ובצד חמאה טעימה.
לראשונות לקחנו
טרטר סלמון עם יוזו מיסו וחלפיניו (54 שקל) - מנה טעימה, שכללה טעמים עדינים וטובים של הדג, והשילוב עם הרטבים היה מוצלח וטעים. פתיחה קלילה וטובה לארוחה.
קריספי ציקן חצי מנה (42 שקל) אחת ממנות הדגל שמאוד סקרנה אותי . לצערי זו היתה המנה המאכזבת של הארוחה. הגיעו כמה נתחי עוף פרוסים, בצד הגיע רוטב חריף עם כל מיני תבלינים. העוף היה בסדר, אבל לא מעבר. גם עם הרוטב זה לא היה יותר מבסדר. הציפוי היה קראנצי וטעים, אבל בסך הכל המנה היתה די מאכזבת.
רביולי כמהין וקרם אספרגוס (56 שקל): וואו. המנה הראשונה ולא האחרונה ששווה את ה"וואו" הזה. המנה כללה 6 רביולי, במילוי פרמזן, אספרגוס, והיה שם גם טעם לימוני. הטעמים השתלבו נהדר, טעם מתקתק מריר ולימוני נפלא ממש. כמהין? לא יודע איפה הוא היה אבל אם היה הוא לא הורגש. על אף זאת זה לא פגע בכלל והטעם היה מושלם. הקרם היה טעים ובנוסף לאספרגוס הרגשתי ם אפונה. ניסיתי להזכר במנות רביולי מצוינות שאכלתי במסעדות. יש לא מעט, אבל זאת עלתה על כולם.
לעיקריות
סינטה עם דלעת צלויה (146 שקל): הסינטה במצב מדיום רייר היתה לא רעה אבל לא עסיסית מספיק. מתישהו אחרי לא הרבה טעימות היא התחילה לשעמם. במחיר הזה ציפיתי לנתח טוב ועסיסי יותר. בצד הגיע רוטב חריף כלשהו ששימוש בו יחד עם הסינטה מעלים כל זכר לבשר. חוץ מזה, הסינטה הגיעה פרוסה לפרוסות, וכשכבר הגענו לאמצע מה שנשאר הספיק כבר להתקרר. חבל. הדלעת היתה חריפה למרות שלא הוזהרנו מראש, וגם קטנה מדי.
ציקן טיקה (76 שקל) מנה נפלאה. קערה של נתחי פרגית, שכללה רוטב משגע ממש (יוגורט, קארי, ליים ועוד כל תבלינים), ובצד אורז דביק ולחם הודי טעים. מנה טעימה בטירוף ששלחה אותי היישר לגן עדן, לא פחות.
לסיכום: עם מנות כל כך טובות כמו ציקן טיקה והרביולי, אפשר לסלוח גם אם יש פה ושם מנות קצת פחות טובות. כשמוסיפים את כל מה שמסביב שהיה מצוין (אווירה- הפעם ישבנו בספרייה, בחדר הפנימי, והיה שם הרבה יותר שקט ונעים מפעם קודמת אז היינו ליד הבר. שירות- נפלא כרגיל) מקבלים חוויה שאין שניה לה. סהכ שולם כולל שתיה-416 שקל. חד משמעית- לדעתי מדובר באחת המסעדות הטובות ביותר שיש היום בתל אביב.
