צרור דיווחים מביקור של שבוע בניו יורק

[Gרר]

צרור דיווחים מביקור של שבוע בניו יורק

שתי קטנות לפני האוכל...

לינה. לצערנו, airbnb לא עובד טוב בניו יורק עקב רגולציה של העיר, שככל הנראה נכנעה ללחצים של בתי המלון. התקנות האלו גורמות לכך שלהשיג whole apartment לתקופה של פחות מחודש היא משימה כמעט בלתי אפשרית, ולכן בסופו של דבר נאלצנו לזנוח את החלום לגור בדירה משלנו ב-village לטובת מלון בשם dumont, על רחוב 34 בין לקסינגטון לשדרה השלישית.

חדר ענק, הכי גדול שהיה לי בניו יורק by far. פלוס מטבחון קטן עם תנור/מיקרו, מקרר וכו'. פלוס גישה מאד נוחה לרכבת התחתית. המינוס היחיד שם, בדומה להרבה מלונות בניו יורק, זה שהם לא שמעו על אטימה לרעש. ובמנהטן, ברוך השם, יש ה-ר-ב-ה רעש. לנו זה לא הפריע יותר מדי והצלחנו לישון, אבל לי שרגיש לנושא - יכול למחוק את המלון מהרשימה (אלא אם בשיפוצים הבאים שלהם יתנו על זה איזה פתרון).

עוד טיפ קטן - למי שאוהב סים מקומי, כמוני, המלצה חמה על ultra.me שהיא מפעיל וירטואלי שאפשר לקנות את הכרטיסים שלו מאד בנוחות באתר ezkonnect.com. במחיר של 29$ מקבלים לחודש לא רק 1GB אינטרנט אלא גם שיחות ללא הגבלה הן בארצות הברית והן לארץ הקודש (ומדינות נוספות שכלולות בהסדר החינמי שלהם). כך יכלנו לדבר לארץ לא בכל מיני וואטסאפ או סקייפ מגומגמים, אלא באיכות קו מצויינת ללא תשלום נוסף. תכנית דומה יש גם ב-19$ כשההבדל זה 100MB אינטרנט במקום 1GB.

אחרון חביב - לא לקחנו את המצלמה אלא הסתפקנו בצילומים של הטלפון. עמכם הסליחה.

ועכשיו - לאוכל.

 

[Gרר]

Sticky's Fingers Joint

אחרי שהתמקמנו, עשינו סיבוב באיזור של המלון כדי למצוא משהו נחמד לארוחת ערב. בלי כוונה נפלנו על המקום הזה, שמכריז על עצמו the best chicken fingerz in nyc. על העוף ויתרנו, אבל לקחנו מנת צ'יפס שנראתה מעניינת: Mac and Bacon Fries.

על ערמת הצ'יפס הונחה דבוקה של שבבי בייקון מיובשים עם רוטב גבינתי, מעט חרדלי בטעמו. גירסה אמריקאית לצ'יפס ההולנדי עם הרטבים, רק אם שם זה מאד עדין אז כאן הבייקון הוסיף המון מליחות והרוטב היה אמריקאי במובן האגרסיבי של המילה.

אבל…!!! הצ'יפס הפתיע בגדול לטובה. בעובי הנכון (והנכון מבחינתי זה לא הצ'יפסים הדקיקים של מקדונלדס) ופריך פריך פריך. עם הזמן גם מתרגלים לרוטב, ואז, אני חייב להודות, זה ממש ממכר המנה הזו.

הג'וינט הוא ג'וינט במלוא מובן המילה. דלפק הגשה. שולחן וחצי. המנה מוגשת בסלסלת קרטון. הכי LO-FI שאפשר, אבל לטגן, מסתבר, הם יודעים טוב.
לארוחת ערב זריזה בדרך לסופר המקומי זה עשה את העבודה.

שני סניפים יש להם, האחד זה שביקרנו, שדרה שלישית לא רחוק מרחוב 34, והשני בווסט וויליג' על השדרה השמינית.

לינק לאתר האינטרנט

 

[Nרב]

נראה מושחת ונפלא

 

[Gרר]

BrushStroke - יפנית/צרפתית מבית Bouley

במקור הכוונה היתה ללכת לבולי, שעוד נגיע אליה בהמשך, אבל בגלל בלאגן כלשהו עם ההזמנה נאלצנו לחפש תחליף, והלכנו על המלצה שלהם על מסעדה יפנית-צרפתית (יפנית עם השפעה צרפתית, להבנתי) שבבעלותם. המארח של בולי בעצמו עשה איתנו את הדרך (שתי דקות מבולי) ודאג שיקבלו אותנו.

המסעדה קז'ואל יותר מבולי. בר שצופה על המטבח פלוס שולחנות מסביב. אנחנו ישבנו בבר. הצות כולו אסייתי חוץ מאחד. היה מעניין לתצפת עליהם. כאן ההוא מכין אורז. שם יש סיר חשוב שטורחים סביבו כל הזמן. והרכבת המנות, עם צ'ופסטיקס, בקפדנות של מעבדה לייצור שבבים.

לשמחתנו, נראו הרבה אסייתים בקהל. סימן טוב, מן הסתם.

ארוחת טעימות מוגשת במחיר 45 דולר. היא כוללת פתיח, ואחריו בחירה של מנה משלוש קטגוריות: Zensai, Shiizakana ומנת אורז.

עד כאן החלק הקל בתייאור. מכאן זה נהיה יותר קשה, כי בכל הקשור לאוכל יפני אנחנו אפילו עוד לא ברמה של מתחילים. מבחינה זו שמחנו על ההזדמנות להתנסות, אבל צריך לקחת בחשבון שהדיווח הוא רושם סובייקטיבי שנכתב מבלי שיש לי כל קריטריון להשוואה להתנסות אחרת מהמטבח הזה.

הפתיח כלל שלושה טווילים, על כל אחד ביס קצת אחר. האמצעי זה סלמון על מלפפון סיני. בימני אפשר לזהות אבוקדו. השמאלי אני לא זוכר, והוא גם היה לי הפחות מוצלח, עם טעם מאופק מדי בשבילי. האחרים היו חביבים מאד.

מקטגורית ה-Zensai, בחרנו במנות הבאות

• Ramps & Spring Mushroom Chawanmushi. סוג של רביחה שעליה בראף של פטריות עם טעם אוממי שהיה עדין מדי בשבילי. האישה חיבבה יותר.
• Kampachi Sashimi Salad, Sesame Soy Sauce: סשימי של שני סוגי דגים עם צנונית מוחמצת מלמעלה.

שתי המנות היו חביבות אך לא למעלה מזה.

מקטגוריית Shiizakana, בחרנו:

• Organic Chicken Sweet Vinegar–Yaki with Apple Reduction Sauce: רוטב התפוחים היה ליווי טוב למנת העוף. מנה טעימה.
• Skate Wing Cutlet and Blue Shrimp Sweet Vinegar Dashi-an: הדג היה בציפוי פריך, מאד טעים.

ממנות האורז שנינו בחרנו באותה מנה, שבדיעבד היתה ה-מנה של הארוחה: רצועות דקות של בטן חזיר על אורז שהיה עשוי מושלם. רוטב סויה-שומשום הוגש בכלי נפרד. הוא הזכיר מאד טחינה והשתלב מעולה עם המנה. בצד הוגש מרק מיסו, שהיה נחמד אבל אם המנה היתה מגיעה בלעדיו לא הייתי מגיש קבילה.

לקינוח הזמנו ברולה סאקי (בכל זאת צרפתי יפני). הופתענו לגלות שהברולה מוגש חם, אבל אחרי ההלם הראשוני – זה היה טעים, אם כי לא חושב שבעיניים עצומות הייתי מבחין בין הברולה הזה לבין ברולה רגיל. ה"סאקיות" לא בלטה במיוחד.

לסיכום, אני לא יודע איך המסעדה עומדת בקריטריונים של יפנולוגים רציניים, ועד כמה הם הולכים שם רחוק עם ההתאמה של המנות לחיך האמריקאי. בשבילי כהכרות ראשונה עם מטבח כזה החווייה היתה מעניינת. החשש העיקרי שלי היה ונותר – עדינות הטעמים שבחלק מהמנות היתה בשבילי קצת יותר מדי מאופקת. אבל כאופציה למי שהגיע לבולי רעב וגילה שאין שם מקום פנוי – זו כנראה אופציה לא רעה בכלל.

פרטים מלאים ניתן למצוא באתר של בולי

 

[salo22]

אני חושב ששכחת להזכיר את המילה צהריים

זו מסעדת קאיסקי וסושי מאוד מאוד נחשבת במנהטן, ונראה שגירסת הצהריים שלהם, כמו כנראה לא מעט מסעדות רציניות אחרות בעיר (וגם די בכלל לגבי צהריים, בעולם), מגישים מין תמצית מאוד מעודן כזה ו"בסיסי", ביחס נניח לתפריט הטעימות הבהחלט יותר מסעיר (ויקר כמובן.משמעותית).. גם מבחינת חומרים הגלם אפשר למצוא שם כיוונים מאוד "אקזוטיים" ולפי השמועות גם ברמה גבוהה, אבל כן, קטגוריות מחיר של 135 ו 250, אבל פוטנציאל כמובן לחווייה יותר מסעירה ומעניינת מאופציות הצהריים שבהחלט נראות ונקראות בדיווח הכרגיל מצויין שלך, כיחסית צנועות.

 

[Gרר]

צודק. ארוחת הטעימות בערב

מאמירה למחיר של 135$, אבל מן הסתם זו גם ארוחה קצת אחרת.
בעיקרון כל הארוחות שתיארתי הן ארוחות צהרים, למעט PER SE שהיתה ארוחת ערב.

 

[Gרר]

Farmer's Market, ברוקלין

מזג האויר בניו יורק לא האיר לנו פנים, תרתי משמע. המושג אביב בניו יורק התגלה כמשהו שנע בין טיפטופים מעצבנים לבין גשם של ממש. להוכחה שבכל זאת יש כאן שמש זכינו בשני חצאי אחה"צים שכל פעם עשו תקווה לשיפור, עד שלמחרת בבוקר הדגל המתנפנף בעוז מול החלון בישר על עוד יום סגרירי

מזג האויר הכי גרוע היה בראשון, ודוקא אז תכננו לנסוע לשני שווקים בברוקלין, שוק פשפשים ושוק איכרים. נראה לי שהאישה היא היחידה שמסוגלת לגרום לאף שלי להוציא את עצמו החוצה (למקום פתוח!!) בגשם כזה. אפילו לו היינו בטוחים שיתקיים משהו במזג אויר כזה, בסופו שלדבר שני השווקים פעלו אבל במתכונת מצומצמת.

שוק האיכרים פעל בעבר ליד גשר ברוקלין, אבל עבר לפרוספקט פארק. ניתן למציא אותו במפה של גוגל בשם smogerburg, ועם רכבת תחתית אפשר להגיע ממש קרוב, חמש דקות הליכה. בגשם יש להכפיל בשלוש.

הדוכנים מוצבים מסביב לככר גדולה באמצע הפארק. על הדשא באמצע כמה שולחנות פיקניק, שביום רגיל אפשר לאכול עליהם. איכרים שהגיעו עם סחורה מהשדה לא ממש ראיתי. היו שם בעיקר דוכני האוכל של השוק. בלט במיוחד דוכן של ice cream sablndwich. עם שמונה מעלות + רוח + גשם מפתיע שבכלל החליטו להגיע.

שלושה דוכנים דגמנו לפני שנסנו משם.

הראשון הציע גירסה של Jianbing, קרפ מגולגל ממולא בייקון מייפל ומלא בצל ירוק וביצה מעט מקושקשת שהשטיחו אותה על הפנקייק. בשלט של הדוכן כתבו שזה בהשראת מאכל רחוב שנחשב מאד פופולארי כארוחת בוקר בסין. לא בטוח ששם זה נאכל עם בייקון, בכל מקרה זה היה טעים מאד, רק חבל שהמילוי לא היה אחיד כך שבחלקים מסויימים זה היה קרפ נטו. אולי צריך להביא אותם לקורס גילגול לאפות בארץ, שילמדו אותם איך מגלגלים נכון

בדוכן השני הציעו מאכל שנקרא מופונגו, שמקורו בפורטו ריקו. בבסיסו פלנטיין מטוגן עם שום ועליו נתחי חזיר מטוגן ורוטב על בסיס מיונז. זו היתה אכזבת הארוחה. הפלנטיין היה סתמי וחסר טעם. נתחי החזיר צמיגיים ולא כיפיים לאכילה. הרוטב היה נחמד והצליח להציל קצת מהבאסה של הבשר, אבל בסך הכל מנה מיותרת.

למזלנו, הטעימה השלישית היתה המוצלחת ביותר. היא כונתה Paratha Taco. למה פראתה? כי הבצק של זה מושאל מהפראטה ההודית. לנו הוא מאד הזכיר בצק של מאלאווח. למה טאקו? כנראה בגלל הצורה שבה זה הוגש, כשהוא מגולגל וממולא בבטן חזיר שאיתו הוגש כרוב סגול חמוץ/מתוק ומיונז ציפוטלה. הכל ביחד היה ממש ממש מוצלח.

לא יודע מה קורה שם ביום רגיל. זו אמורה להיות חווייה מאד נחמדה, וכששמש שם בפארק זה בטח מוסיף הרבה. במצב שאנחנו קיבלנו את המקום זו היתה חווייה מעניינת, אבל לא הייתי ממליץ לאף אחד להגיע לשם ביום כל כך סגרירי. ברגיל, אם ממש אין תכניות אחרות, אפשר לשקול בדיקה של זה ואולי לשלב עם הטיילת של גשר ברוקלין שהמראה משם מקסים.

 

[Gרר]

Luke's Lobster Food Truck

מוסד שהתחיל כ-food truck שפעיל גם כיום, אבל בהובוקן ניו ג'רזי. במנהטן יש כמה נקודות מכירה שלהם, שפרושות בעיר. אנחנו ביקרנו בזו שנמצאת ב food plaza בפינה הדרום מזרחית של הסנטרל פארק.

ההתמחות של לוק זה לובסטרים. הכי טריים. הכי טובים. באתר תיאורים גראפיים מאד על איפה שהוא מוצא אותם ומה הוא עושה איתם.

הזמנו lobster roll, שזו המנה הקלאסית שלהם. 17 דולר. לא זול יחסית לנהוג בדוכנים בסיגנון כזה.

כיוון שזו היתה ההיכרות הראשונה שלנו עם המאכל הזה, לא ידענו שבניו אינגלנד, איזור המוצא של המנה, יש מחלוקת סוערת בין הצפון לדרום על הדרך הנכונה להגיש אותה: כשהלובסטר הוא קר או חם.

בלוק, לצערנו, בחרו בשיטה המקובלת בצפון ניו אינגלנד - לובסטר קר. אני מניח שהסיבה היא להעצים את הטעם של הלובסטר, אבל לא אהבנו את זה ככה, והייתי מעדיף את זה בערך בטמפרטורה של הלחמניה שהיתה חמימה ממש במקצת אבל בטח לא קר.

בנוסף, הרוטב הלך לי לאיבוד. זה בכל זאת לא לובסטר נקי בצלחת אלא מנה שמוגשת בלחמניה עם רוטב, אז צריך להרגיש את הרוטב. הייתי שמח אפילו אם הוא היה קצת פיקנטי.

לסיכום, הלחמניה היתה מאד מוצלחת. מעט פריכה מעט חמאתית. הבשר של הלובסטר היה רך והרגיש איכותי. אבל הבחירה להגיש אותו קר והרוטב שלא הורגש הורידומלגמרי את המנה בעיניי.

בפעם הבאה אנסה לובסטר רול בבוסטון או בקונטיקט, ואוודא לפני כן שהוא לא מוגש קר. לוק נותר מבחינתי כאכזבה. אם אתם בכל זאת מעוניינים לחפש אותו - זה האתר, וברשימת ה-locations ה-Nauti Mobile זה הפרטים על המיקום של המשאית עצמה.

לקינוח, נכנסנו באותה פלאזה למקום שבו ניתן להרכיב לעצמך פרוזן יוגורט. מקבלים כוס. יוצקים לבד את היוגורט. מוסיפים טופינגז מכל הסוגים המינים והצבעים (צילמתי ממש טיפונת ממה שבאמת היה שם). ובסוף שוקלים לך את זה. כוס הגונה למדי יצאה לנו בסביבות 9$. גימיק אמריקאי במיוחד, אני מעדיף את המכונה של ה-tasting room שמוציאה יין.

 

[of blessed memory1]

לובסטר רול חם זה בקונטיקט

בעיני הוא טעים בהרבה מהלובסטר רול של שאר ניו אינגלנד, שהוא קר ומלא במיונז.

 

[Gרר]

!AMEN

דווקא במיונז הם לא הציפו, כמו שאפשר לראות גם בצילום.
אבל גם אני בעד הלובסטר הקר

 

[סבתא רותרות]

לפי הדיווח אתה מעדיף חם ולא קר

 

[Gרר]

אכן. וזה בדיוק מה שהיא הבטיחה שאקבל בקונטיקט

ראיתי שכתבתי קר, העיקר הכוונה.

 

[Nרב]

אתה מתכוון למתחם במלון פלאזה בפינת הפארק?

 

[Gרר]

לא ידענו שזה קשור למלון הפלאזה

אבל בדיעבר - אכן כן.

 

[Gרר]

PER SE

ארוחה ב per se, לא פחות מ-350$ לאדם, היא לא משהו שהתקציב שלנו מאפשר, אבל במקביל לארוחות במסעדה הם מקיימים ארוחות בסלון שבכניסה למסעדה, מה שמאפשר גם למעוטי יכולת כמונו להתנסות.

חשוב לציין שהסלון פתוח רק בשעות בהן המסעדה פועלת, וזה אומר שברוב ימי השבוע הוא פתוח רק מחמש וחצי ואילך ולא בצהרים. שימו לב.

המסעדה ממוקמת בסוג של קניון לעשירים בקולומבוס סירקל. חייבים ז'קט, משהו שאני בחיים לא אבין. הלבוש שלי בלי ז'קט לא פחות אלגנטי מכמה ז'קטים שאנשים אילתרו שם. לעומת זאת הז'קט שקיבלתי מהם לא היה במידה, שזה די מגוחך. אני מבין בקשה להגיע מכובד. אפילו מחוייט. אבל ז'קט? נו שוין.

בשני בערב הכי קל להשיג מקום בסלון, כי זה היום החלש של השבוע. הושבנו בספה מול חלון שצפה על ניו יורק. מבט מלמעלה על הסנטרל פארק. אין תלונות על הנוף.

תפריט היינות מוגש על אייפד. אנשים מקטרים על 45 שקל לכוס יין בארץ. הכוס הזולה בתפריט תומחרה באיזור העשרים דולר. תעשו את החשבון.

שתי כוסות יין שהובאו לנו לטעימה לא היו בכיוון בכלל. בלית ברירה בחרנו ברע במיעוטו והתבאסנו על 90 שקל כפול שנים, שיכלו לממן בקבוק טוב שלם בארץ.
מהתפריט של הסלון בחרנו שתי מנות. המלצרית הבהירה שמדובר במנות טעימה קטנות. אמרנו נתחיל בזה נראה הלאה.

לפתיחה קיבלנו פחזניה קטנה ממולאת בקרם גבינתי.כלשהו וטוייל ממולא בסלמון וקרם פרש. שני ביסים מאד מוצלחים.

אחר כך הגיעה סלסלת לחמים. מיני בגט. ממש אהבתי. לחם שאור עגלגל, קצת דחוס מדי לטעמנו. גירסה פר-סאית של פרעצל - נחמד, אבל לא מעבר. היה שם עוד סוג של לחם מחיטה מלאה, גם כן סבבה. סלסלת לחם מכובדת לכל הדיעות. הייתי.שמח לקבל כמותה בכל ארוחת בוקר. אבל למה הלחם קר??? לא אמרנו שלחם מגישים חם?

לאחר מכן הגיעו שתי המנות, ששלא כמנהגי בדרך כלל אעתיק מילה במילה מהתפריט:

• "CONFIT" FILLET OF ATLANTIC HALIBUT: Hobbs Shore’s Bacon, Yukon Gold Potatoes, English Peas, Celery Branch and Chowder Sauce
• ELYSIAN F IELDS FARM’S LAMB: "Panisse" Croûtons, Garbanzo Bean "Hummus", Fairy Tale Eggplant, Persian Cucumbers and Mint Yogurt

בשתי המנות חומר הגלם טופל היטב: הדג היה עשוי נפלא, וגם הבשר של הכבש. עם זאת, המנות היו קטנות עד כדי גיחוך. אני האחרון שמתלונן בדרך כלל על גודל של מנות, אבל לקבל דוגמיות כאלה שמופיעות בתפריט תחת הסקציה של מנות עיקריות, ולא ראשונות, זה כבר too much.

כמו שאפשר לראות בתפריט, לכל מנה יש רשימת מכולת מכובדת של מרכיבים, ואפשר לראות את זה גם בתמונה. יכול להיות שהם תורמים לאיזה טוויסט מוצלח, אבל היות ואנחנו גם חולקים במנות וכל אחד מאיתנו זכה בדיוק לביס אחד מכל מנה שיש עליו את כל המרכיבים - אני לא יכול אפילו לכתוב איזה משהו משמעותי מעבר לחומר הגלם שהורגש כאיכותי.

התפתינו להזמין גם קינוח, שהיה גירסה משודרגת של after 8, שוקולד המנטה המפורסם. על פי התיאור היה לי התחושה שמדובר בקינוח שמורכב מכמה חלקים. הוזכר השוקולד מנטה. הוזכר פרפה כלשהו. וכן הלאה. בפועל - הגיע על צלחת ענקית ריבוע קטן ובו כל המרכיבים ביחד. החיבור לא היה כל כך מוצלח, וגם מהקינוח הזה נחלנו אכזבה.

יחד עם הקינוח הגיעה צלוחית של טראפלס שקדים. שכה אחיה, אבל הטראפלס האלה היו מוצלחים יותר מהקינוח. לפחות לא הוגשו שני טראפלס אלא מספר מכובד שאיפשר להרגיש את הטעם. על יתר המנות, צר לי, אבל אני לא יכול לכתוב התרשמות מעבר למה שכתבתי.

בוטום ליין, אם שיחק לכם המזל באטלנטיק סיטי ויש לכם 350 דולאר לאדם לא כולל יין לשרוף על ארוחת הטעימות המלאה, יכול להיות שתצאו משם מאושרים. על הסלון, אני הייתי מוותר. דוגמיות ב-40$ שבתפריט ומפיעות עם 10 מרכיבים ובפועל בקושי אפשר לקבל את ההתרשמות מהטעם שהם מעניקים לחומר הגלם - לא שווים את הביקור שם.

 

[Gרר]

Bouley

הרבה נכתב ונאמר על דיל הצהרים של בולי. 55$ לאדם. זה מחיר הכרטיס אל האושר כפי שהובטח בדיווחים, והיו לא מעט כאלה. למעשה זה המקום שהכי בלט ככזה שאסור לפספס.

גם בבולי דורשים ז'קט, ושוב עברתי את טכס המדידה. כמה דקות בסלון ונכנסים פנימה. החלל משדר אלגנטיות. תקרת קשתות שנראית כעיצוב ולא כחלק.מהבניין המקורי. מלצרים בחליפות ועניבות. שלנו אפילו דובר צרפתית. מעניין אם זה עזר לו להתקבל לעבודה.

הדיל כולל חמש מנות לבחירה פלוס עגלת הלחמים המפורסמת.

את הפירוט על מה שאכלנו אכתוב בשתי הודעות נפרדות...

 

[Gרר]

מה אכלנו - גירסה 1

הגירסה הזו היא למי שלא היה בבולי ומתעתד לבקר שם. ההמלצה שלי היא לא לקרוא את הפירוט. לא להסתכל בתמונות. ללכת. יותר נכון - לרוץ לשם, ולעבור את החוויה הזו, שהיא אפילו מעבר לאוכל נטו, בעצמכם, במיוחד את כל ההפתעות הקטנות שמעבר למה שרשום בתפריט וחלק מההנאה מהן זה להיות מופתעים ולא לדעת מראש בדיוק מה לצפות שם.

אגב גם אני לא קראתי דיווחים על המקום לפני (כרגיל האישה עשתה את עבודת התחקיר) ואני שמח שלא עשיתי את זה, וכמי שעבר את החוייה בלי לדעת מראש הכל - אני מבטיח לכם שזה יעצים לכם את החווייה.

אז עזבו את התיאורים המפורטים, דלגו על גירסה 2.
trust me on this - לכו בלי לקרוא את הפירוט ותנו להם להפתיע אתכם.

 

[Gרר]

מה אכלנו - גירסה 2

טוב, למי שכבר היה או בכל זאת הסקרנות הרגה לו את החתול, הנה הפירוט המלא.

דבר ראשון הוגשו שני לחמי פתיחה. זה כמובן בלי קשר לעגלת הלחמים. אחד מיני בגט. שני לחמנית סיידר מעט מתקתקה עם צימוקים. הלחם, לתשומת ליבו של תומס קלר שלושה כוכבים פר סה, הוגש חם. אז זה לא סתם שיגעון שלנו.

הפתיח הובא לשולחן מכוסה בפעמון זכוכית. סוג של רסק עגבניות צח שעליו נח גוש של גבינה רכה. אני טענתי שיש לו טעם מענייין שמזכיר חלודה. האישה לא הבינה מה אני מקשקש. בצד הוגשו פחזניה וטוויל שלא כל כל הבנו מהמבטא של המלצר מה מרוח עליו. שניהם היו טעימים.

מנה מספר 1.

• האישה בחרה במרק גזר וכורכום שעל פי הטעם הוסיפו לו, לדעתי, גם קימל. הוא היה מנחם וכיפי. מושלם למזג האויר המדכא בחוץ.
• אני בחרתי במנה של שני דגים נאים: האחד טונה אדומה (blue fin) והשני, על פי התפריט "HAWAIIAN HIRAMASA". הוגש ברוטב לימון/לואיזה ועל פי התפריט גם פסיפלורה (למרות שלא ראיתי נקודות שחורות...). הרוטב נתן לדג חמיצות נעימה ובכלל בהרבה מנות היה שילוב מאד נכון של חמיצות בטעם.

מנה מספר 2, על טהרת הפטריות

• "פלאן" של פורציני עם (עזרה ממומחי הדגים של הפורום תתקבל בברכה) Golden Princess Crab. הוגש בקערה כמו פלאן. התשובה שלי למרק המנחם של האישה.
• האישה מנה שכללה הרבה פטריות עם קצף של פרמזן.

שתי המנות נאכלו בשקיקה רבה.

אם אני זוכר נכון את הסדר, בשלב הזה הגיעה גם עגלת הלחמים לביקור. למי שתוהה, כמונו, אפשר לבחור ממנה מה וכמה שרוצים. האישה אכלה בריוש קלאסי ולחם זעפרן. אני לחם כהה עם פיסטוק ואגוזים ועוד אחד עם משמשים.

מנה מספר 3: שנינו בחרנו ב Kobe Style Beef Cheeks. מסוג המנות שאם יראו לי תמונה שלה לא בטוח שזה יעשה לי חשק להזמין אותה. קצת בשר. קצת ניוקי. קצת עלים למעלה, שמסתירים את הבשר בצילום. שני דברים לי לומר. א. המנה נאכלה מתחילתה ועד סופה ללא צורך בסכין. ב. את מה שהאישה לא סיימה אני חיסלתי. אני חושב שזה אומר הכל. בצד הוגש פירה שלא נתתי לו להפריע לי להנות מהבשר.

מנה מספר 4 היא למעשה מרענן חיך לפני הקינוח.

• האישה בחרה במרק קוקוס קר עם גרניטה אננס וגלידת אמרטו, מנה שחששתי ממנה כי עוד יש לי סיוטים מהקוקוס שהגישו לנו בקבלה של המלון בתאילנד, אבל בתכלס הטעם הבולט שם היה של האננס כך שמאד אהבתי אותה.
• אני בחרתי באופציה השניה, גרניטה מקפיאת חיך מאוכמניות ופרחי היביסקוס ששוב פעם הוכיחה שחמיצות הולכת מצויין בבולי.

מנה חמישית - קינוח.

• של האישה: שכבה ראשונה פטל. שכבה שניה מרנג. שכבה שלישית גלידת וניל. שכבה רביעית: "ענן" של בזיליקום. חבל רק שהצילום יצא מטושטש. טעים, אבל את הקינוח שלי אהבתי יותר.
• שלי: כדור משוקולד, שהיה כיף לשבור, ומתוכו נזל החוצה שוקולד לבן, אוכמניות ושאר דברים טובים. גם כאן השילוב של החמיצות עם המתיקות היה מרענן ומדוייק.

מישום מה המלצר כנראה החליט שלא אכלנו מספיק, אז הוא הוסיף כצ'ופר קינוח נוסף של עוגת עוגת שוקולד עם מרקם אוורירי מעולה.

ואם זה לא מספיק - אז עם החשבון הוגשו לשולחן גם פרלינים שהוגשו בכלי מיוחד.

ואם גם זה לא מספיק - אז ביציאה מחדר ההלבשה, אחרי הפרידה המרגשת מהז'קט, תאמינו או לא אבל קיבלנו גם עוגת לימון לקחת הביתה. דווקא היא,להבדיל מעוגת השוקולד, היתה דחוסה מדי, אבל העיקר הכוונה.

 

[Gרר]

בולי - שורה תחתונה

כאמור 55$ כל הכבודה הזו. היין שוב באיזור העשרים דולר, אבל הפעם הוא היה מוצלח יותר. פלוס state tax פלוס טיפ מגיעים למאתיים דולר, אבל אלו היו מאתיים דולר הכי מוצדקים ששילמנו על ארוחה בזמן האחרון.

בוטום ליין.
לא יאומן אבל כל המנות היו מוצלחות, חלק יותר חלק פחות, אבל אם לוקחים בחשבון שהגיעו לשולחן שלנו למעלה מעשר צלחות שונות, לא כולל הלחם, ואף אחת לא ממש איכזבה, זה הישג ללא תקדים לדעתי.

למרות שאת אלמנט ההפתעה עברנו - אני מאמין שנשוב פעם נוספת, גם בגלל שנראה לי שיש מספיק מנות בתפריט שטרם טעמנו ובגלל שזה באמת one in a kind. ממליץ בחום רב מאד.

 

[John the Savage]

וואו, נשמע מעולה!

ולא יאומן שארוחה כזו זה רק 55$ לאדם (כן, לא כולל יין, טיפ ומס, אבל עדיין ...)

הכנסתי לרשימה לפעם הבאה שאני מגיע לנ"י.

ואגב, עוד מסעדה ברשימה שאני חייב לנסות בפעם הבאה בנ"י זה Momofuku. קיבלתי המלצה חמה ממישהי שאני מאד סומך על הטעם שלה.