אז מה אכלתם בסוף השבוע?

בנדיקט


ביום שישי נפגשתי עם חברות לארוחת בוהריים.
התכנון המקורי היה בכלל ללכת לים אבל בגלל שנהיה קריר והן בכל מקרה לא היו במצב רוח לים, החלטנו לשלב אוכל עם נוף של ים והלכנו לבנדיקט בהרצליה פיתוח.
&nbsp
האמת שאני אוהבת את המקום בגלל ארוחת בוקר הקלאסית השווה שלהם שכוללת סלסלת לחמניות חמימות וטריות ואת המנות הראשונות המיוחדות וטעימות.
&nbsp
למקום יש 2 בעיות מאתגרות:
1. זמן המתנה- אני אישית פחות מאלה שאוהבים להמתין בחוץ למסעדה וזה די מבאס שאי אפשר להזמין מקום ופשוט להגיע. מניחה שבמהלך השבוע זה יותר רגוע ויש פחות המתנה. חיכינו זמן די ארוך, להערכתי קצת יותר מחצי שעה. כבר התחלנו לחשוב על אופציות אחרות אבל בסוף החלטנו לחכות.
&nbsp
2. ציפורים עפות בכל מקום- זו הייתה הפעם הראשונה שהושיבו אותנו בחוץ (פשוט כי נשבר לנו לחכות) וזה היה פשוט זוועה. הרוח העיפה כל רגע את המפיות, ציפורים הגיעו לכל מקום כולל לתוך הצלחת של אחת מיושבות השולחן לידינו והרגשתי במיני טורנדו והאמת שזה די פגם בהנאה מהארוחה ודווקא האוכל היה מאוד טעים

&nbsp
ונעבור לאוכל:
אני כרגיל לא הייתי רעבה אז לקחתי רק ביצה רכה עם מקלות בריוש והתענגתי על הלחמניות בריוש שהיו בסלסלת הלחמים. אגב ביקשנו תיגבור של הלחמניות הספציפיות האלה וקיבלנו סלסלה חדשה עמוסה בלחמניות בריוש. לשתות הזמנתי מיץ תפוזים- סחוט במקום, הטריות מורגשת וטעים להפליא.
&nbsp
2 החברות האחרות לקחו גם ארוחות בוקר רגילות, אחת הוסיפה תוספת של סלמון מעושן.
&nbsp
סה"כ השירות עצמו היה טוב אבל לדעתי צריך לעבוד עם המלצרים שם על תשומת לב לפרטים- השולחן כשהושיבו אותנו היה מסודר ל-2 ולא ל-3. אף אחד מהמלצרים שראה אותנו/המארחת שהושיבה אותנו לא הביאו תפריט שלישי ואחרי זה גם לסכו"ם הייתי צריכה די להתחנן לקבל... קצת לא נעים.
&nbsp
חוץ מזה, אכלתי אוכל לא ממש אכיל בשאר השבוע -אבל זה כבר לא היה בשום מסעדה.
הייתי אמורה ללכת לקפה לואיז עם חברה אבל בסוף זה בוטל ואולי לטובה, כי לפי התפריט-לא הייתי מוצאת שם יותר מידי מה לאכול
 

salo22

New member
סופ"ש

היה די עמוס, בשישי מוקדם בבוקר טייק אווי של מאפים מגל, סיבוב קניות יין די מאסיבי בבית היין והסיגר באודיטוריום בחיפה וחזרה הביתה ליום של "חביצת" גלידות מאסיבי.
הכנו כמה דברים בבית, פילה סלמון צלוי ברוטב אסיאתי, פסטה מאיטריות ביצים (אסיאתית גם כן) עם באקצ'וי ורצועות שייטל צלוי, פחות או יותר אותו רוטב של הסלמון בתוספת המון כוסברה, עירית ואבקת קשיו קלוי. שתינו עוד קצת מהגוורץ של 14 hands, משהו וושינגטוני אני חושב, 2 ב 90 ש"ח..
בשבת הרצנו אירוע משפחתי עם הקייטרינג הדרוזי של סמי, היה סה"כ בהחלט טוב וטעים, למעט אולי "קוצר" קטן בקטגוריית הבשר לאורחים המאחרים.
מצאתי לא מעט מציאות אלכוהוליות זולות שלצערי ולשמחתי האורחים כמעט ולא ניצלו - היה שם הרבה קרמו מבעבע, מגוון גמלא השמורה, סירה, קברנה סוביניון וסוביניון בלאן ב 117 לשלישייה, אני חושב שזה מחיר לא רע, אהבתי יחסית את הסוביניון בלאן והסירה, לא ניסיתי את הקברנה.. גוורצים זולים של קולומביה קרסט ובלו נאן שבכלל לא נגעו בהם, מה שהלך חזק מאוד היו בקבוקי קסטיל רוז' ב 10 ש"ח לבקבוק, מחיר נחמד מאוד, גמרו לי בלי למצמץ את כל 30 הבקבוק, משפחה כפויית טובה

הקינוח היה סורבה שוקולד מריר (כן, המתכון האלמותי של לייבוביץ מתאים מאוד להכנה להמונים) וגלידת שוקולד לבן שיצאה מעולה, לפי מתכון מהספר Gelato Messina האוסטרלי, זה בהחלט ספר ומתכון למתקדמים אבל עדיין נגיש יחסית גם הביתה, החבר'ה שם מאסכולת הסוכר\דקסטרוז\אבקת חלב\מייצב שהיא די פופולארית בגלידריות בוטיק טובות, אם יש תוהים ורוצים לגבי המתכון, נלהג עליו בשמחה בנפרד, בתנאי שיכינו באמת בבית &quot


ספרים ספרים ספרים, הגיעו כמה משמחים, למעטים שמשחיתים זמנם עם המייבש , הספקתי לצלול קצת לספר שהגיע לא מזמן :
Dehydrating at Home: Getting the Best from Your Dehydrator, from Fruit Leather to Meat Jerkies
הוא בהחלט טוב, אם כי לצערי מעט פשטני מידי, קיוויתי שזה יהיה ספר יוצא דופן "במורכבותו" בתחום של ספרים די מדשדשים, מה שבינתיים נראה מעניין זה תחום די רחב של "קרקרים" שסוף סוך יתן בתקווה פרופורציות נכונות לשימוש בזרעי פשתן, כל מה שניסיתי עד היום עם זרעי הפשתן, לא צלח. עוד נקודה מעניינת למחשבה זה ייבוש כפול, מה שקרה זה שבטעות, כמו כל הדברים הטובים בעולם, שכחתי דיסקיות קישואים במייבש לכמה ימים וכמובן שהם תפסו לחות והפכו להיות "לדריים", אז הרצתי אותם שוב בייבוש כמעט "זמן מלא" וארוך והתוצר הסופי היה סופר מיובש ואפילו "קלוי", הדבר הכי קרוב לקריספיות שיצא לי לפגוש, ללא תורך בהקפאה לשמירה על מרקם קראנצ'י מיובש.. המינוס ? חשמל כנראה, לא יודע עד כמה העניינים האלו צורכים.
עוד כיוון יפה מהספר - ייבוש כמעט מלא של פרי, נניח בננה, כי היא מאוד מתאימה לעניין, לאחר מכן טבילה של כל חתיכה בחלב מרוכז או רוטב שמנת קרמל וכולי כיוונים כאלו, אפשר גם לפזר תבלינים שנדבקים, אז הכנסה לסיבוב ייבוש נוסף של כמה שעות, רע זה לא יצא, השאלה מה המינוס.. התשובה, סבלנות, די הרבה עבודה, אופציה כמו במקרה שלי, להרבה לכלוך.

Tom Kerridge's Best Ever Dishes - אנחנו מאוד אוהבים לראות את התוכנית שלו בערוץ האוכל (גם בשידור ה 350 שלה, מה קורה שם עם תכנים חדשים? אפס דברים). הוא אשף גסטרופאב כזה והמתכונים שלו בוקסים לפרצוף בלי להתחנף (מישהו אמר אוטולאנגי), משום מה הספרים שלו בגרושים באנגליה, פחות מ 20 ש"ח כשקונים אותם שם, ואילו חתיכת ספרים טובים עם מספר עצום של מתכונים לא מסובכים מידי אבל עדיין מעניינים לקריאה וניסיון.. נכון שהסיטואציה לגמרי שונה כנראה, אבל ספרו על המחיר הזה לפבלישרים של ספרי קומרובסקי, ש.ל ליפא, אוטמזגין ולמעשה כל יוצרי ספר ישראלי שנמכר בשוק המקומי ב 97-130 ש"ח, עד שבאמת רוכשים אותו באיזור ה 50-60 במבצע. אגב נראה שיצא גם ספר למסעדת גרקו, נדיר יחסית בנוף המקומי, 180 ש"ח והוא שלכם..

The Square: Sweet - the cookbook - לדעתי זו מסעדה ושף עם שני כוכבי מישלן, היה מבצע שבע ומשהו פאונד לפני המשלוח על ספר המתוקים (יש גם אחד מלוח) אז לקחתי, סה"כ עושה רושם של ספר די מאכזב, שלל מתכוני גלידה וסורבה שלא עשו רושם טוב במיוחד עם פרופורציות תמוהות של סוכר.

Atelier Crenn: Metamorphosis of Taste - הספר המיוחל של השפית דומיניק קריין מסן פרנסיסקו הגיע סוף סוף, מחפש זמן "לעכל" אותו ולראות מה שמיש ומה סתם כיף לקרוא ולראות.. מאוד מאוד כבד בשימוש במייבש מזון וזו הייתה הסיבה המרכזית שרכשתי, בהחלט עושה רושם שיהיה מה לעשות איתו.
 

mereng

New member
אשמח לקרוא קצת יותר על החוויה עם סמי

אני צריכה לדעת שההמלצות שלי עדיין בתוקף
 
מחנה יהודה, מקנרו, לחמנינה ועוד קצת

התחלנו סופשבוע ארוך ביום חמישי בנסיעה לירושלים לבדיקה רפואית קצרה ואחרי מסע לשוק מחנה יהודה, השוק עצמו נראה לי נוראי יותר ויותר משנה לשנה- חנויות קטנות מתחלפות בדוכנים מסחריים חסרי יחוד, האותנטיות נשחקת והרשתות נכנסות, הכי מדכא לעבור על שרידי טופולינו הזכורה לטובה, החלטנו בסוף להיכנס למחנה יהודה, לטעמי המקום הפך למעט יותר רגוע וטוב שכך, ישבנו על הבר בישיבה נמוכה נוחה וקיבלנו שירות נהדר מהברמן, פירוט מפורט נעלה בהמשך אבל פולנטה,סלט פטוש, עראייס ולקינוח פאי לימון נזללו והיו נהדרים.
בחמישי בערב בר חדש ביהודה הלוי בשם מקנרו, בפנים רועש אבל מוסיקה לא רעה , רוק אלטרנטיבי טוב, עיצוב נוראי ותפריט אלכוהול עלוב ומביש, הזמנו לאכול ציפס זיג זג, טוסט אמנטל ומה שכונה "בורקס" גבינה, המתנו הרבה זמן לאוכל ואחרי שעה הגיע הציפס שהזכיר את הציפס של בורגר ראנץ של פעם והיה רכרוכי למדי, הטוסט אמנטל לא הגיע לעולם ובוטל , אחרי שעה ורבע הודיעו שאין "בורקס" כי נגמר במטבח אבל אחרי כמה דקות הגיעה מנה שנאמר שהצליחו להכין לנו, זה ממש לא היה בורקס אלא לחם מטוגן, עם פירורי גבינה של המאירי ותרד חלוט, טעים במיוחד זה לא היה, עזבנו בלי לשלם על האוכל בסוף וכנראה שלא נשוב לשם.
בשישי בבוקר הלכנו להפריח בועות סבון בכיכר הבימה והתישבנו בלחמנינה , הזמנו בורקס גבינה שהיה גדול וטעים עם עלים ירוקים, עגבניה וביצה בפנים וקינדר- פיצה ממולאת תבשיל מנגולד וחומוס שהייתה מעולה, בשתייה היה לנו סדרת תקריות מפתיעה, מיץ גזר הגיע טרי טרי אבל עם תולעת ששרדה את המסחטה, המלצרית התנצלה והציעה להחליף- הוזמן שוקו על בסיס פרלינים שברגע שנחת על השולחן החליטו זוג זבובים לשחות בו ולכן הוא הוחלף גם כן עם התנצלות נוספת, יש לציין את הצוות שבאמת התנצל ונתן לנו הרגשה נעימה למרות גן החיות שבילה לנו בכוסות.
בשבת יום הולדת ארבע לאחייניתף, הבאנו את ציוד הפרחת בועות הסבון שלנו והגאגלינג שתמיד עושים כיף בכל גיל, הכנתי עוגת שוקולד בננה ללא קמח ובראוניז ולחמניות גבינות "לילדים" שנחטפו על ידי כלל הקהל
 

Meirav Flum

New member
צ'או ממילאנו

סוף השבוע התחיל זוועה עם טיסה שהתאחרה, ארוחת צהרים בבורגר ראנצ' נתב"ג, אכסניה שהוזמנה מראש והתגלתה כסגורה כשהגענו, חיפוש מלון באמצע הלילה, למחרת בבוקר ריב עם בעל האכסניה שהסתיים בכך שלא היה מוכן לקבלנו במקום וחיפוש מלון חלופי כשאנחנו יושבים ברחוב עם המזוודה ומנסים למצוא אינטרנט שלא מקרטע ומתנתק כל שניה.
למזלנו מצאנו מלון מקסים גם אם קצת פחות מרכזי באיזור כיכר הרפובליקה ואת ארוחת הצהריים המאוחרת/ ערב המוקדמת אכלנו במקום שהומלץ על ידי פקיד הקבלה.
המסעדה, Alla Cadrega, הציגה תפריט של מנות איטלקיות קלאסיות לצד תפריט פיצות שלצערינו לא היה זמין בשעה המוקדמת בה ישבנו.
הזמנו: למנה ראשונה פרחי זוקיני ממולאים בריקוטה ורוטב פסטו.
המלצר שאל אם נחלוק אותה וכשענינו בחיוב קיבלנו שתי צלחות עם שני פרחים כל אחד. מנה פשוטה וטעימה ביותר, הפרחים טריים ומעט קרנצ'ים בבסיסם, הגבינה קרמית ונעימה על הלשון והפסטו מעודן ולא משתלט. הגיע לצד עלי רוקט ברוטב לימוני עדין ועגבנית שרי צלויה.
לעיקרית הזמנו רביולי בורטה ברוטב עגבניות טריות ופפרדלה כמהין שחורות וחמאה.
אחרי ההזמנה חזר המלצר להתנצל שנגמרו הכמהין והציע את אותה מנה עם שמן זית כמהין במקום. מעט התאכזבתי אך הסכמתי לחלופה ולא הצטערתי. הפסטה הגיעה עבה משציפיתי אך בדרגת מוכנות מושלמת, עטופה מאד בעדינות ברוטב חמאה לבנה ושמן זית כמהין שנתן ניחוח וטעם נפלא בעיני.
הרביולי של בן הזוג היה אף הוא מבושל לשלמות (את בן הזוג שאוהב את הפסטה שלו יותר מבושלת זה לא הרשים). המילוי היה קרמי ורוטב העגבניות אף הוא היה עדין ומספיק רק כדי לעטוף את הפסטה מבלי שתשחה בו כפי שקורה לעיתים במסעדות איטלקיות בארץ. היתה לרוטב מתיקות שאני לא מצליחה להגיע אליה בבית ואני חושבת שתלויה במקור- העגבניות האיטלקיות שנחשבות הרבה יותר מתוקות ומלאות טעם מהעגבניות הישראליות.
לקינוח חלקנו טירמיסו שהיה אחד הטובים שאכלתי. אני די בטוחה שבקרם היו חלמונים מאחר והוא היה צהבהב עשיר ולא לבן כמו במנה שמוצאים בארץ. הוא הצליח להיות קרמי מבלי להיות כבד ואוורירי מבלי להיות קלקרי. אני לא יודעת במה טבלו את הבישקוטי אבל לא היה טעם אלכוהולי משתלט והם היו רטובים בדיוק במידה. הדבר היחידי שהיה חבל בעיני הוא שלא השתמשו בקקאו יותר איכותי מלמעלה.
הקפה במילאנו בינתיים די מאכזב- נדגמו 4 מקומות שונים, שניים בפיאצה סן בבילה (היכן שהיינו אמורים לישון), אחד בבית קפה שמופעל במלון ואחד במאפיה ליד המלון. היה חוסר אחידות בטמפרטורת ההגשה ובאופן כללי קצף לא טוב ויותר מדי חלב. גרם לי להתגעגע למכונת הקפה שלי בבית או לפחות לקפה ברומא שהיה מהטובים ששתיתי מחוץ לבית.
היום טיילנו באיזור קסטלו ספורצזה ולאחר מכן אכלנו במאפיה שהיא חלק מרשת שמצאתי עליה המלצות בהכנות לטיול: פרינצ'י.
טעמנו פיצה שהיתה (לצורך השוואה בלבד) בסגנון טוני וספה- מגשים גדולים, טופינגס שונים, מחיר לפי משקל. בן הזוג לקח מרגריטה ואני לקחתי מוצרלה עם תרד ועגבניות מיובשות. התחתית היתה פריכה, הבצק היה עבה ואוורירי והגבינה היתה מצויינת. כפתרון לארוחה מהירה ולא יקרה זה מצוין.
לקחנו גם טירמיסו לקינוח. גם כאן הקרם היה צהבהב אך פחות קרמי ויותר מימי איכשהו מערב קודם. המקום מציע גם מיני מאפים ולחמים.
קינחנו בגלידרית טולדו שהיה ממול למאפיה- שתי מנות של שני טעמים במחיר 2.5 יורו האחד. אני דגמתי קרמל מלוח ובוטנים ואשכולית אדומה. מתיקות מעודנת, קרנצ' מהבוטנים וחתיכות קרמל ורעננות של האשכולית. בן הזוג דגם קרם עוגיות ואספרסו ואמר שהקפה מצויין (מחמאה גדולה כשזה בא ממנו).
למוזאון דה וינצ'י רצינו להגיע אך גילינו שיש להזמין מקום הרבה זמן מראש, דבר שמשום מה לא הופיע באף מדריך טיולים שבדקתי בהכנות לטיול. אני מקווה ששאר הטיול ילך יותר חלק כי שבעתי תקלות.
 

מיתר44

New member
לחם ועוד לחם ועוד.

יזמתי והוצאתי לפועל את בואו של שף אופה שבדי ידוע (Beesham) להעביר
סדנת אפיית לחמי מחמצת ארטיזניים לקבוצת אופים - רובם חובבים.
הסדנא התקיימה בשישי שבת. נאפו עשרות ככרות לחם שונים
וכך יצא שאכלנו הרבה לחם איכות ולא רק.
כמו כן, פלאפל זהר מנווה שאנן, פיתות שלי מתל חנן, כמעט את כל התפריט בכולא
החיפאית, בירה ועוד באוגי׳ז.
היה סופש נהדר.





 

החתולית

New member
סיור בשוק הכרמל

בחמישי נפגשתי עם חברות כדי לקיים הבטחה - סיור בשוק הכרמל. האחת חיה בברזיל, השניה במישור החוף בואך הכרמל, ושתיהן לא היו בשוק שנים.
&nbsp
התחלנו כמיטב במסורת ב- 25M: שיפוד אונגלה, שיפוד אשכים ושיפוד שקדים, עם סלט עגבניות ופיתה אחת, 2 צ'ייסרים (צ'ייסרונים לפי הגודל) של ערק וצ'ייסר וויסקי עלו 152 ש"ח. קיבלנו גם צלוחית של פרוסות לב שור ולידו גרסת המקום לצ'ימיצ'ורי - פרוסות שום במקום שום כתוש וחמצמצות נהדרת.
&nbsp
לא זול, אבל הבשר איכותי מאד, צלוי בדיוק במידה הנכונה, וכשיש חומר גלם כזה וטיפול נכון בו, שווה לשלם עבור זה.
לא צריך הרבה יותר כדי לשמח ארגנטינאית, ברזילאית וגרגרנית כמוני.
&nbsp
משם המשכנו לשוטט קצת, והגענו לקבב של שמואל. בחרנו במנה בצלחת - 3 קציצות ולידן סלט ירקות קטן וירקות ירוקות על הפלנצ'ה. לצד המנה, הזמנו סלט של עשבי תיבול (פרסיה כמוני לא יכולה בלי קצת עשבים. הרי ידוע שמוצאנו מן העז) וצלחת חמוצים. עם 3 בקבוקי שתיה שילמנו 85 ש"ח.
הקבבים היו מצויינים, עסיסיים ומלאי טעם, אם גם מתפרקים בצלחת.
הירוקים על הפלנצ'ה היו מאכזבים מעט, לטעמי נצלו יותר מדי והפכו רכים מדי. אני מעדיפה ירקות שיש להם קצת התנגדות כשנוגסים בהם.
סלט העשבים היה מצויין, רענן וחמצמץ.
&nbsp
הלאה לכיוון אלנבי, עצרנו אצל התורכי לקינוח. תכננתי על אשורה וסוטלצ', אבל אחת מאתנו רצתה גם מלאבי (שהיה מיותר לטעמי). שילמנו 36 ש"ח והמשכנו בדרכנו לכיוון דיזנגוף סנטר.
&nbsp
עצרנו בקונדטוריה וייס. הן לקחו עוגות הביתה, ולקחנו לנו גם קצת עוגת פרג לנשנש על ספסל בגן מאיר.
&nbsp
עשינו את דרכנו חזרה לרכב שחיכה לנו בהתחלת השוק בסביבות רבע לשש. להפתעתי הסוחרים כבר התחילו לסגור את הדוכנים, למרות שהיה עדיין הרבה אור, והיו הרבה אנשים בשוק.
עצרנו לקנות ראשד וצנויות. רצינו גם דובדבנים, אבל היא טעמה אחד ואמרה שהם עדיין חמוצים מאד.
&nbsp
חזרנו הביתה, שמנמנות וטובות לבב.
&nbsp
 
למעלה