סופ"ש
סוף סוף הסתיימה לה התקופה המוזרה הזו, בה רבים אוכלים שרימפס אבל מוותרים על הפיתה
רביעי או חמישי כבר לא זוכר מתי, ישבנו ברולא אחרי שהתברר שגל סגר את הקונדיטוריה ומבלה לו איפושהו בספרד. אחרי זה המשכנו ללג'נדה במרכז הכרמל, כבר כתבתי פעמים רבות על התחושה איתם, נחמד לנו מידי פעם עם היוגורט והתוספות שלהם וקצת פחות יוצא לאכול את הגלידה.. אז שוב, לקחנו לקינוח אחרי רולא יוגורט די נחמד וחדש, שאמור לכלול סוג של סורבה אוכמניות "שזור" בתוכו, האמת לא רע לז'אנר.. ים תוספות אגוזיות ושוקולדיות, אם לא מספיק גם רוטב שוקולד מריר על הכל, שחיתות די טעימה ב 30 ש"ח נדמה לי, עסק בכלל לא רע היוגורטיות האלו, למרות שבהחלט התוספות ניתנו די בנדיבות. יאמר גם לזכותם, שבסיס היוגורט הוא לדעתי מהיותר מוצלחים שאפשר למצוא בז'אנר ה"מסחרי"..
לחץ נשי לא מתון הביא לזה שלקחנו גם גלידה במשקל, חצי קילו, משהו פאי תפוזים, משהו ריבת חלב ומשהו פיסטוק וחלבה.. היה די טעים, מוצלח יותר מכמה פעמים אחרונות בעבר, אממה, מתיקות מטורפת על גבול הבלתי נסבלת. ניכר היה תמיד שאורי הבעלים חזק מאוד בקשרי חומרי הגלם שלו, במשחות, ריבות, טעמים, כמובן תמיד גם חומרי הבסיסים, שום דבר לדעתי לבטח לא מכינים שם מסקרצ' ממש, שוב החומרים האלו טעימים ולגמרי סבילים בפני עצמם, אבל ראבאק, כמה מתיקות ?
בשבת בהחלטה ספונטנית החלטנו לציין אירוע בקפיצה לעכו למר ירמיאס, הבחור וזקנו האימתני הסתובבו באושר גדול במסעדה, מחליפים מילים כמעט עם כל שולחן באופן שנראה נעים מתעניין ואמיתי, נחמד..
הפעם לקחנו חצי מנה של קלמארי, מאוד אוהבים את הקלאמרי שם ולא מוותרים עליו, בעיקר כי האישה לוחצת, זו בהחלט מנה ראוייה לז'אנר.
לאחר מכן הביאו חצי מנה של ספיישל היום, בר ים ברוטב שמן זית עמוס בים שום וחתיכות פלפל ירוק.. אני אוהב איך המנות הים תיכוניות האלו אצל אורי שמערבות המון שום, שאלוט ופלפל חריף ירוק, יוצא מין רוטב שהוא גם קלוי אבל גם חצי חי והירקות עזי הטעם והריח די "כבושים" כאלו משהייה בשמן ולימון, ככה שהם לא מעיקים ולא מסריחים מידי, למרות כמות מאוד מאוד מכובדת (לדעתי היו איזה שלוש שיני שום קצוצות בחצי המנה הזו
). קצת פחות אהבנו המנה הזו ביחס למנה מעט דומה שניסינו בעבר עם לבנה וקוביות טונה שם, לא היה יחסית הרבה דג והוא לא היה סופר בשרני או ממש "הרגיש מיוחד" כמו לקבל פילה רציני מבר ים גדול יחסית, גם המחיר מעט גבוה על 72 ש"ח, עם ירקות קלויים נחמדים בצד.. הרוטב תותחי ועז לגמרי, אבל על סה"כ קצת הצטערנו שהזמנו..
לאחר מכן הגיע מנה שלמה של קוקי סן ז'ק ברוטב שמנת ואצות, המנה שהכי טעימה לנו שם, לא גדולה במיוחד, כ 8 קוקיות ב 125 ש"ח, אבל טעים טעים טעים ומושחת מושחת מושחת.
לסיום עוד פייבוריט - חצי מנה פורל בארבעה פלפלים ובצל ירוק, שוב אציין שאשמח לשחות גב באורז אחרי שהוא משתכשך בקדירת השמנת בה התבשל הפורל, אבל זה יהיה קצת מלוכלך.
בהמלצת המלצר לקחנו רוזה של שאטו גולן שנקרא גשם ורוד, ממש סבבה לרוזה, 115 ש"ח לבקבוק של 500 מ"ל, בהחלט אהבנו, יש "נוכחות" יפה ביחס לרוזה, מסקרן לבדוק מה המחירים בחנויות.
הקינוח הרגיל די איכזב הפעם - הכנאפה הרגישה קצת יותר מידי מוכנה מראש וכאילו עמדה וחוממה עם הזמנה, קצת שרוף מידי ו"סטיקי" לא נעים באיזורים מסויימים, לטעמי האכזבה המשמעותית היחידה של הארוחה, כשנת הספיישל בר ים אכזבה קטנטונת..
כ 475 ש"ח לזוג, לא הכי נורא לארוחה לציון אירוע, צריך לקחת בחשבון גם את היין כמובן.. הלחם היה יותר נעים מהרגיל יחד עם חמאה ראוייה והוגש כמו מים קרירים ונחמדים, במילוי חוזר ללא שנצטרך אפילו להזכיר את העניין. אגב שכחתי להזכיר באותו עניין שברולא, המים שהוגשו לשולחן ביום חם ביותר היו לצערי פושרים וממש לא נעימים לשתייה, זה לא אמור לקרות במסעדות משמעותיות.
ביציאה משם עוד הגנבנו שלושה כדורים באינדומלה של הנ"ל, שוקולד מריר, אגוזים חלבה וקרמל מלוח.. הגלידות של אורי מרגישות יותר טבעיות מרוב הדברים שנמצא היום בשוק, אך באופן קצת מוזר הגלידות שאכלנו בעבר במסעדה עצמה הרגישו לנו קצת יותר טעימות ממה שפגשנו בדוכן, למרות שכמובן הכל אמור להיות אותו דבר, אולי סתם יצא במקרה.. הקיצר בשביל 25 ש"ח ללא כל כך הרבה גלידה, די התאכזבנו מהטעמים שניסינו, משום מה לא היה מדהים במיוחד, אבל גם לא רע כמובן, אולי יותר מידי ציפיות.
