Chez L'ami Jean - סנונית ראשונה מפריז
כתבתי מעט על חלק מהארוחות שלנו בפריז כאן.
השולחן לארוחת הצהריים בל'אמי ז'אן ההיה הראשון שהזמנתי כשתכננו את הטיול לפריז, וחלקכם יודעים כמה זמן חיכיתי לו, וכמה קשה עבדתי עליו. ביצעתי את ההזמנה שבועיים מראש באמצעות אתר האינטרנט של המסעדה. הפולו אפ שלהם ראוי לציון – קיבלתי מייל אישור, ומייל תזכורת.
אחרי הארוחה קיבלתי שני מיילים שמבקשים שאתן משוב חוזר על הארוחה, אבל לא קיבלתי כל התייחסות למשוב שנתתי. חבל.
הצוות היה נעים ונחמד, המלצר היה אולי קצת ציני, אבל לא נורא. רוב הלקוחות היו תיירים (אחת כנראה עם ג'ט לג, נרדמה ליד השולחן), אבל היה גם שולחן של עובדים מהסביבה בהפסקת צהריים, ושולחן מעורב של תיירים ומקומיים.
סבתא רותרות עזרה לי לתרגם את התפריט של ארוחת הטעימות שהזמנו במחיר של 42 אירו לאדם.
מנה ראשונה: המרק של אמא פילומנה עם קרוטונים ועירית
המרק נמזג לצלחות עמוקות ליד השולחן מתוך כד גדול. בתחתית הקערות נחו פיסת בשר סרטן, קרוטונים, בצל מטוגן יבש ועירית קצוצה. המרק היה מלוח מאד ברמה שקשה היה להבחין בטעמים אחרים. שליתי מהמרק את בשר הסרטן, וטעמו היה עדין מאד. חבל שטבע במליחות המרק.
מי שהזמינו את המנה לא כחלק מארוחת טעימות, קיבלו קנקן מרק צח למזיגה חוזרת.
מנה שניה: חלזון ים בווינגרט חם, עם פיסת בשר בקר נא עם בזיליקום
על צלחת גדולה נח בשרו של חלזון ים, ולידו נחה פיסת בקר נא יחסית עבה. הבשר היה מצויין, איכותי, מיושן ושתי הנגיסות שהיו ממנו היו טעימות מאד. לחלזון היה מרקם של גומי, ומעט מאד טעם מלבד טעם הוויניגרט (יכול להיות שזהו טעמו ומרקמו של חלזון. היות שקודם לכן לא אכלתי חלזונות, אשמח אם מישהו יתרום מידע בנושא). זו היתה מנה מעניינת לעומת מנות אחרות שהוגשו בארוחה הזו.
מנה שלישית: גרואינג בגריל, אוזן חזיר עם גבינת פטה
סבתא רותרות לא ידעה מהו גרואינג ונסיונותי לזהות באמצעות גוגל על מה מדובר, עלו בתוהו. לא היתה גבינת פטה במנה, אבל היו שני נתחים קטנים ושמנים של בשר (אוזן חזיר, למה ציפיתי?).השומניות היתה מעיקה משהו, והמנה שהוגשה בטמפרטורת החדר, היתה די משעממת.
מנה רביעית: דגת היום הקודם
פילה קטן של דג הוגש על ברונואז של ירקות מאודים שהוגשו גם עם המנה השלישית, והופיעו במנת העוף. הפילה היה נחמד, טעים, אבל שוב – מאכזב משהו. לא בשבילו הגענו הנה. הירקות היו מבחינתי רק קישוט, היות שהקוביות היו קטנות מאד, והוגשה כמות קטנה מהם (אולי תכולת כף שפוזרה על הצלחת).
מנה חמישית – עוף צהוב, חזה ושוק צלויים בבויון
כמו שכבר כתבתי, נתח החזה של הבחור הגיע נא כמעט לגמרי. הנתח שלי היה עשוי טיפה יותר, אבל הפסקתי לאכול אותו כשהגעתי לחלק הנא. העוף היה עדין ועסיסי והפירה שהוגש לידו היה משובח במיוחד - חלק, קרמי, מלא חמאה ולטעמי גם שמנת. הייתי יכולה לאכול קערות שלמות של הפירה הזה.
הבחור קיבל צלעות טלה במקום מנת העוף שנלקחה על-ידי המלצר, ואלה היוו תיקון אמיתי. צלעות קום איל פו, בשר משובח ועשוי נכון. לא צריך הרבה יותר מזה.
קינוח: קערה ענקית של פודינג האורז המפורסם של המסעדה
לשולחן מוגשת קערה גדולה של פודינג אורז ובתוכה כף עץ להגשה. לצידה צנצנות קטנות עם פיסטוקים גרוסים וקרמל מלוח, וצלחות אישיות. לקחנו לנו מעט פודינג פיזרנו פיסטוקים וקצת קרמל, ואחר כך הגשנו לעצמנו עוד קצת, ועוד קצת, והתמוגגנו.
כשביקשנו חשבון, הניחו על השולחן שקית נייר ואמרו שזו מתנה מהמסעדה. בתוך השקית היו שני בקבוקים קטנים של סיידר אלכוהולי מ... קוויבק, קנדה. לא כל כך הבנו את הקשר, אבל שמחנו לשתות את הסיידר בדירה בלילה האחרון שלנו בפריז.
סיכומה של ארוחה: זו לא היתה ארוחה גרועה, היו בה מנות שהיו טעימות ומעניינות, אבל אחרי שקראתי דיווחים כאן ובאתרים בינלאומיים, ציפיתי למנות אחרות ולטעמים אחרים. בדיעבד ומהסתכלות על מנות שאכלו על שולחנות אחרים היינו נהנים יותר אילו הזמנו ארוחה אלא כארט.
אני משערת שזה מה שמקבלים כשלא מבינים כל מה שכתוב בתפריט
כתבתי מעט על חלק מהארוחות שלנו בפריז כאן.
השולחן לארוחת הצהריים בל'אמי ז'אן ההיה הראשון שהזמנתי כשתכננו את הטיול לפריז, וחלקכם יודעים כמה זמן חיכיתי לו, וכמה קשה עבדתי עליו. ביצעתי את ההזמנה שבועיים מראש באמצעות אתר האינטרנט של המסעדה. הפולו אפ שלהם ראוי לציון – קיבלתי מייל אישור, ומייל תזכורת.
אחרי הארוחה קיבלתי שני מיילים שמבקשים שאתן משוב חוזר על הארוחה, אבל לא קיבלתי כל התייחסות למשוב שנתתי. חבל.
הצוות היה נעים ונחמד, המלצר היה אולי קצת ציני, אבל לא נורא. רוב הלקוחות היו תיירים (אחת כנראה עם ג'ט לג, נרדמה ליד השולחן), אבל היה גם שולחן של עובדים מהסביבה בהפסקת צהריים, ושולחן מעורב של תיירים ומקומיים.
סבתא רותרות עזרה לי לתרגם את התפריט של ארוחת הטעימות שהזמנו במחיר של 42 אירו לאדם.
מנה ראשונה: המרק של אמא פילומנה עם קרוטונים ועירית
המרק נמזג לצלחות עמוקות ליד השולחן מתוך כד גדול. בתחתית הקערות נחו פיסת בשר סרטן, קרוטונים, בצל מטוגן יבש ועירית קצוצה. המרק היה מלוח מאד ברמה שקשה היה להבחין בטעמים אחרים. שליתי מהמרק את בשר הסרטן, וטעמו היה עדין מאד. חבל שטבע במליחות המרק.
מי שהזמינו את המנה לא כחלק מארוחת טעימות, קיבלו קנקן מרק צח למזיגה חוזרת.
מנה שניה: חלזון ים בווינגרט חם, עם פיסת בשר בקר נא עם בזיליקום
על צלחת גדולה נח בשרו של חלזון ים, ולידו נחה פיסת בקר נא יחסית עבה. הבשר היה מצויין, איכותי, מיושן ושתי הנגיסות שהיו ממנו היו טעימות מאד. לחלזון היה מרקם של גומי, ומעט מאד טעם מלבד טעם הוויניגרט (יכול להיות שזהו טעמו ומרקמו של חלזון. היות שקודם לכן לא אכלתי חלזונות, אשמח אם מישהו יתרום מידע בנושא). זו היתה מנה מעניינת לעומת מנות אחרות שהוגשו בארוחה הזו.
מנה שלישית: גרואינג בגריל, אוזן חזיר עם גבינת פטה
סבתא רותרות לא ידעה מהו גרואינג ונסיונותי לזהות באמצעות גוגל על מה מדובר, עלו בתוהו. לא היתה גבינת פטה במנה, אבל היו שני נתחים קטנים ושמנים של בשר (אוזן חזיר, למה ציפיתי?).השומניות היתה מעיקה משהו, והמנה שהוגשה בטמפרטורת החדר, היתה די משעממת.
מנה רביעית: דגת היום הקודם
פילה קטן של דג הוגש על ברונואז של ירקות מאודים שהוגשו גם עם המנה השלישית, והופיעו במנת העוף. הפילה היה נחמד, טעים, אבל שוב – מאכזב משהו. לא בשבילו הגענו הנה. הירקות היו מבחינתי רק קישוט, היות שהקוביות היו קטנות מאד, והוגשה כמות קטנה מהם (אולי תכולת כף שפוזרה על הצלחת).
מנה חמישית – עוף צהוב, חזה ושוק צלויים בבויון
כמו שכבר כתבתי, נתח החזה של הבחור הגיע נא כמעט לגמרי. הנתח שלי היה עשוי טיפה יותר, אבל הפסקתי לאכול אותו כשהגעתי לחלק הנא. העוף היה עדין ועסיסי והפירה שהוגש לידו היה משובח במיוחד - חלק, קרמי, מלא חמאה ולטעמי גם שמנת. הייתי יכולה לאכול קערות שלמות של הפירה הזה.
הבחור קיבל צלעות טלה במקום מנת העוף שנלקחה על-ידי המלצר, ואלה היוו תיקון אמיתי. צלעות קום איל פו, בשר משובח ועשוי נכון. לא צריך הרבה יותר מזה.
קינוח: קערה ענקית של פודינג האורז המפורסם של המסעדה
לשולחן מוגשת קערה גדולה של פודינג אורז ובתוכה כף עץ להגשה. לצידה צנצנות קטנות עם פיסטוקים גרוסים וקרמל מלוח, וצלחות אישיות. לקחנו לנו מעט פודינג פיזרנו פיסטוקים וקצת קרמל, ואחר כך הגשנו לעצמנו עוד קצת, ועוד קצת, והתמוגגנו.
כשביקשנו חשבון, הניחו על השולחן שקית נייר ואמרו שזו מתנה מהמסעדה. בתוך השקית היו שני בקבוקים קטנים של סיידר אלכוהולי מ... קוויבק, קנדה. לא כל כך הבנו את הקשר, אבל שמחנו לשתות את הסיידר בדירה בלילה האחרון שלנו בפריז.
סיכומה של ארוחה: זו לא היתה ארוחה גרועה, היו בה מנות שהיו טעימות ומעניינות, אבל אחרי שקראתי דיווחים כאן ובאתרים בינלאומיים, ציפיתי למנות אחרות ולטעמים אחרים. בדיעבד ומהסתכלות על מנות שאכלו על שולחנות אחרים היינו נהנים יותר אילו הזמנו ארוחה אלא כארט.
אני משערת שזה מה שמקבלים כשלא מבינים כל מה שכתוב בתפריט
