4 ביקורות תקציריות לארבעה אתרי אוכל מהיר
בשבועיים האחרונים סבלתי מחוסר מזל מסוים שמקורו באוכל בינוני באתרי אוכל מהיר.
לא ארחיב כי כולם מוכרים דיים ואתמקד בעיקר –
פילדלפיה, אחותה הקטנה של דיקסי: בעודי ממתין לתורי להזמין, הלקוח לפני הזמין טורטיה אנטריקוט. השם האקזוטי גירה את חושיי וגם אני בחרתי במנה זו. הטורטייה עצמה טעימה ועם המיונז שלהם היה נעים בפה, עד שהגעתי לפיסות האנטריקוט. בשר צמיגי שכלל לא לעיס וחסר טעם. ניסיתי להזיז ולסלק חלקים אחדים כי אולי נפלתי על חתיכה לא ראויה, אך לא, כולן היו לא ראויות. יצא ששילמתי 42 ₪ על טורטייה עם מיונז וג'אוקמולי...
הראמן של אהרוני: איך הפרסומים אמרו- אהרוני מבשל לכם אטריות במרק, לא תבואו? אז באתי. היה גם סביבי הייפ מסוים שמדובר בהברקה. עיקר ההברקה היא הנסיון להשיג מקום על הבר בשארונה מארקט. כמו שרון בימיו הגדולים באום-כתף, אחרי 15 דקות של חלוקת הכח ופעולות הטעיה השתלטנו בעוז על שני מקומות. היא לקחה את הצמחוני ואני עם הבשר בקר. אחרי כמה שאיבות מהמנה הבטנו אחד בשני ומלמלנו "על מה המהומה...". שכנינו לבר, אחרי שהצטלמו בכל זוית אפשרית, סיכמו שהמקום סתמי. מנות סבירות שלא ממש יגרמו לנו לחזור. מה ששכנע במיוחד, ששנינו סבלנו מכאבי בטן לאורך הלילה (ללא התופעות הנוספות...רק מיחושים). לא יודע אם זה קשור לראמן, אבל בסיכום סך המשתנים בהחלט לא יחזיר אותנו לשם.
מרינדו שארונה מארקט: שבוע אחרי תקרית הראמן, חזרנו לזירת האירועים הפעם למרינדו. הזמנתי לי את סטייק סנדביץ', המכיל אם אינני טועה פרוסות סינטה ונפרדתי מחמישים ומשהו שקלים. גם הפעם הבשר לא היה לעיס ואת הסנדביץ' לא סיימתי והשלכתי אותו בערך במחציתו.
הקוסם: ביקור ראשון שלי אצל אגדה אורבנית. בני התפנק על מנת פלאפל ואני הזמנתי שווארמה בצלחת. כיוון שהעובדים, בכל אופן אלה שאני נתקלתי בהם, הם ערבים, לאור הימים הקשים שעוברים על כולנו – היה וואיב לא טוב באוויר. המקום מנסה לשדר שמחת חיים מאולצת, כאשר העובדים מדברים בלחש שלא ישמעו את הערבית מפיהם. התיישבנו ואני שם לב שבני לא ממש מחסל ברעבתנות המוכרת שלו כבעבר, אבל לא בררתי איתו את העניין. המנה שלי הגיעה יפה ומפתה – צלחת גדולה עם שווארמה חתוכה, חציל קלוי ועליו שני כדורי פלאפל ושליכתה של חומוס. בנוסף פיתה לניגוב, צלחת אורז וצלחת עם סלט. הרמתי כדור פלאפל חמים ונגסתי – כאן הבנתי מדוע הבן שלי בשלב הזה כבר נטש את המנה שלו, הכדור תפל. החומוס היה חביב מאד וגם החציל נימוח וטעים אבל השווארמה, אבוי השווארמה...יבשה על גבול הקשה. נכון שגם בלי השווארמה מדובר בארוחה ענקית שלא ניתן לסיים אבל בשביל זה התכנסנו, זה פשוט לא היה זה.
אולי חוסר מזל שהתקבץ לו יחדיו ואולי...
בשבועיים האחרונים סבלתי מחוסר מזל מסוים שמקורו באוכל בינוני באתרי אוכל מהיר.
לא ארחיב כי כולם מוכרים דיים ואתמקד בעיקר –
פילדלפיה, אחותה הקטנה של דיקסי: בעודי ממתין לתורי להזמין, הלקוח לפני הזמין טורטיה אנטריקוט. השם האקזוטי גירה את חושיי וגם אני בחרתי במנה זו. הטורטייה עצמה טעימה ועם המיונז שלהם היה נעים בפה, עד שהגעתי לפיסות האנטריקוט. בשר צמיגי שכלל לא לעיס וחסר טעם. ניסיתי להזיז ולסלק חלקים אחדים כי אולי נפלתי על חתיכה לא ראויה, אך לא, כולן היו לא ראויות. יצא ששילמתי 42 ₪ על טורטייה עם מיונז וג'אוקמולי...
הראמן של אהרוני: איך הפרסומים אמרו- אהרוני מבשל לכם אטריות במרק, לא תבואו? אז באתי. היה גם סביבי הייפ מסוים שמדובר בהברקה. עיקר ההברקה היא הנסיון להשיג מקום על הבר בשארונה מארקט. כמו שרון בימיו הגדולים באום-כתף, אחרי 15 דקות של חלוקת הכח ופעולות הטעיה השתלטנו בעוז על שני מקומות. היא לקחה את הצמחוני ואני עם הבשר בקר. אחרי כמה שאיבות מהמנה הבטנו אחד בשני ומלמלנו "על מה המהומה...". שכנינו לבר, אחרי שהצטלמו בכל זוית אפשרית, סיכמו שהמקום סתמי. מנות סבירות שלא ממש יגרמו לנו לחזור. מה ששכנע במיוחד, ששנינו סבלנו מכאבי בטן לאורך הלילה (ללא התופעות הנוספות...רק מיחושים). לא יודע אם זה קשור לראמן, אבל בסיכום סך המשתנים בהחלט לא יחזיר אותנו לשם.
מרינדו שארונה מארקט: שבוע אחרי תקרית הראמן, חזרנו לזירת האירועים הפעם למרינדו. הזמנתי לי את סטייק סנדביץ', המכיל אם אינני טועה פרוסות סינטה ונפרדתי מחמישים ומשהו שקלים. גם הפעם הבשר לא היה לעיס ואת הסנדביץ' לא סיימתי והשלכתי אותו בערך במחציתו.
הקוסם: ביקור ראשון שלי אצל אגדה אורבנית. בני התפנק על מנת פלאפל ואני הזמנתי שווארמה בצלחת. כיוון שהעובדים, בכל אופן אלה שאני נתקלתי בהם, הם ערבים, לאור הימים הקשים שעוברים על כולנו – היה וואיב לא טוב באוויר. המקום מנסה לשדר שמחת חיים מאולצת, כאשר העובדים מדברים בלחש שלא ישמעו את הערבית מפיהם. התיישבנו ואני שם לב שבני לא ממש מחסל ברעבתנות המוכרת שלו כבעבר, אבל לא בררתי איתו את העניין. המנה שלי הגיעה יפה ומפתה – צלחת גדולה עם שווארמה חתוכה, חציל קלוי ועליו שני כדורי פלאפל ושליכתה של חומוס. בנוסף פיתה לניגוב, צלחת אורז וצלחת עם סלט. הרמתי כדור פלאפל חמים ונגסתי – כאן הבנתי מדוע הבן שלי בשלב הזה כבר נטש את המנה שלו, הכדור תפל. החומוס היה חביב מאד וגם החציל נימוח וטעים אבל השווארמה, אבוי השווארמה...יבשה על גבול הקשה. נכון שגם בלי השווארמה מדובר בארוחה ענקית שלא ניתן לסיים אבל בשביל זה התכנסנו, זה פשוט לא היה זה.
אולי חוסר מזל שהתקבץ לו יחדיו ואולי...
