אז מה אכלתם בסוף השבוע?

[החתולית]

אז מה אכלתם בסוף השבוע?

 

[Nרב]

אובן קובן לארוחה משפחתית

מסים כתמיד לשבור את סדרת המסעדות שאנחנו רגילים אליהם ולנסות מקומות חדשים.
היינו בהרכב מצומצם עם שתי בנות.
בסה"כ נהננו, גם הבנות שניסו חלק מהמנות הרגילות ומנת ילדים אחת (נאגטס שאכלו בהנאה), אבל לא הבנתי את הקשיחות של המסעדה שלא לשנות את מנת ההמבורגר היפני כך שתוגש עם הרטבים בצד, כדי שהבנות יוכלו לטעום. מילא הם היו קשוחים בשאר הדברים או בונים תפריט יפני בלבד, אבל:
א. בקומבינציה דווקא הסכימו להחליף רול אחד באחר
ב. נאגטס עם קטשופ הם מנה יפנית?
מילא היתה זאת מסעדת שף שאם משנים בה מרכיב של אחת המנות השף עומד במטבח מזועזע אבל פה תרשו לי להניח שאף אחד לא היה מזועזע, מה גם שאני חושבת שבעולם המסעדנות (בטח אצל קבוצה ותיקה כמו זו של אונמי), צריכה להיות איזושהי הבנה שכלפי ילדים צריך טיפה להתגמש, ורצון להנחיל טעמים נוספים לדור הבא, בצורה מושכלת ולא "לפנים".
ובמיוחד במסעדה שמציגה עצמה כמסעדת רחוב - אם הלקוח ברחוב היה מבקש מבעל הדוכן שלא לשים את אחד הרטבים - הוא לא היה מסכים? בטח שכן

 

[salo22]

אוכל קצת מוזר

יש ימים עם התקפת נקניקיות, אנחנו לא צרכנים גדולים של התחום ובכל מקרה משתדלים להימנע מחומרים משמרים, לא אוכלים מספיק כדי לרכוש מהיצרנים ה"אקסלוסיביים", בכל אופן מצאתי באיזה איטליז קטן שכונתי בחיפה, נקניקיות בקר שמנמנות עם גבינה קשה בפנים, דווקא יצא לא רע בכלל על המחבת, תוצרת אחים מרסל, ממש לא זול, כ 50 ש"ח לשש נקניקיות גדולות, יחד עם תפוחי אדמה בתנור זו הייתה החגיגה של יום שישי, הרבה בירה שפירא ליד, מושחת ומשחרר משהו &quot

קינחנו בטעימות של תקופתיות של כמה מוצרים תעשיתיים מוזרים, אחת לכמה חודשים משתוללים גם עם זה - המילקי בר, בקיצור העוגה הזו, לא רעה, מזכיר מאוד חטיף רך של פעם שהייתי אוכל בכמויות מסחריות, כי היה טעים, לא זוכר את שמו.. שלל סוכריות גומי וליקריץ' במשקל, דוחה, אכלנו יותר מידי.
בשבת אירחנו לארוחה פשוטה של מגשי פולקעס על ירקות קצוצים שרופים וטונות של תבלינים, סילאן, סויה וכולי, אורז כמובן, סלט פשוט ליד, סלט פומליות ואשכוליות מפורקות עם רוטב מדבש, מיץ קלמנטינות, מי זאהר ונענע קצוצה, כולם ציינו שטעים ומרענן מאוד.. וזהו, תקופה מאוד פשוטה ואפרורית משהו מבחינת האוכל, מנסים גם לחסוך קצת ולשמור לארוחות ראויות באמת

 

[דוקטור פוד]

הרבה חול מדבר משובח באינדינגב

שנה תשיעית של מסע למצפה גבולות לסוף שבוע ארוך של מוסיקה משובחת ואוהל מתחת לעץ הזית הקבוע שלי, ביום חמישי עצרנו עם תחלית השקיעה בשמורה 215 בפורה, הנגרר הכי טעים בדרום, הבחור כבר כיבה את מכונת הקפה אבל הציע במקום זה קפה שהם מבשלים במקום, תערבות מעולה עם הרבה תבלינים שמבושלת בפינג'ן קטן ומוגשת עם ביסקוטי ביתי משובח, הרוח נשבה, השמש שקעה מול שדות החיטה שנקצרו והקפה חימם את הלב... כם בורקס גבינה מעולה עם חריף וביצה וכוס לימונדה ביתית, מקום מדהים ומומלץ תמיד.
במצפה גבולות האוכל היה אוכל פסטיבלים רגיל עם קצת גיוונים- טאבון עם פוקאצות נחמדות, אוכל אתיופי חביב, ציפס מסולסל וכו'.. לא קנינו כלום למעט פלאטס שנזלול בקצב מפחיד ובכל טעמי הקשת.
באוהל כבר זללנו טוב, חומוס ושעועית שחורה מהמסעדה הצמחונית בכפר סבא, סלטים עצומים בגודלם, קערות גדושות בטחינה צחורה, שקשוקות מושקעות ומתובלות בהרבה לב ועלי זית... בשטח תמיד לאוכל יש טעם יותר טוב

 

[אור2221]

קצת ג'ויה, קצת ג'וצה וקצת אוכל ביתי

סופ"ש התחיל דווקא מג'ויה רמת החייל בחמישי. המסעדה הכי קבועה ברפטואר שלי. הם משנים כרגע את התפריט ואני מקווה שזה לא יפגע במסעדה כי המבחר הצטמצם משמעותית. לדוגמא, מנה ראשונה של אינבולטיני חצילים (חצילים במילוי פסטה טרייה) שהייתה להם לפני כשנה נעלמה לפני מספר חודשים וחבל כי היא הייתה מנה פופולרית מקורית וטעימה. הארנג'יני שלהם שינו גודל (קטנו) אבל יש מצב שנוספו כדורים.
מנת הסלמון שלהם גם השתנתה - מסלמון בתנור על ירקות ירוקים היה סלמון בחרדל דיזון עם מעט שמנת, על מצע שעועית, ניוקי ועגבניות. המנה הייתה נהדרת בעיני, עסיסית ושילובי טעמים מעניינים. הגרסה הקודמת לא זכורה לי.
הוזמן גם ספגטי קרבונרה (התחלקנו במנות) ונזכרתי למה אני לא אוהבת את המנה, אבל בעיני גם לז'אנר היא לא הייתה מספיק מוצלחת. מעט מדי בייקון ולא קרמית ומענגת מספיק.

בשישי אכלתי עם ההורים בג'וצה באופן לא מתוכנן על הדרך באמצע סידורים. עוד מסעדה קבועה.
כיף להגיע לרמת החייל, החניה נוחה, המסעדות שומרות על רמה די אחידה וגוצ'ה תמיד נחמדה. בניסיון למצוא איזון בין טעם לקלוריות לחשק, מצאתי את עצמי אוכלת מנה חסרת מעוף כמו ספגטי פירות ים ברוטב רוזה (!). השם ישמור. הבעיה ברוטב רוזה היא שהרוטב דליל למדי, כשאתה אוכל קלאמרי שבתוכו הצטבר רוטב כזה הוא מתיז על כל החולצה (והמשקפיים והסובבים...) אבל לא יכולה לומר שלא היה לי טעים. כי היה. פירות הים שלהם תמיד עשויים טוב. אבא שלי אכל פסטת שרימפס ובשר סרטנים ועגבניות שמש (שו האדה?) ואהב - אבל אמר שהם יכלו להיות יותר נדיבים עם בשר הסרטנים.
אמא שלי אכלה קלמרי ושרימפס אלי-אליו וחיבבה למדי, למרות שהמנה אינה גדולה.

בשבת היו כל מיני בישולים. הכנתי ארנצ'יני (לקח שעתיים לרכך את הריזוטו, אבל בסוף היה שווה) ופסטה פטריות בשמן זית לפי מתכון של שגב. היה טוב.

 

[החתולית]

ג'ויה החליפה שפים ואחר כך התחלפו הבעלים

המסעדה בסינמטק היתה סגורה בחמישי בערב.

 

[David Meitar]

סופשבוע ראשון בבית

אחרי 14 יום של טרוף מסעדות, בעיקר ארוחות ערב תלת-ארבע-חמש מנות לפני הקינוח. לבושתי לא מסוגל לעצור בעד היצר כשלנגד עיני מוצג אוכל ועוד יותר אוכל איטלקי. ): בכל זאת התמודדתי וכפי שאני מכיר את עצמי בקרוב אתגעגע.
סופהשבוע נוצל להכנת בייגלך אשכנזים המבוססים על מחמצת טבעית ומכילים גם קמח מלא אמיתי.
ביקור בטיב טעם הניב בשר להכנת סוגו (SUGO) הלא הוא הבולונז של טוסקנה
לו הוספתי קוביות "שפק" שהובאו זה עתה. עם ספגטי ופרמזן טרי וכוס יין מצויין (קב"ס של יתיר 2005) כמנה עיקרית לצהריים החזירה את המערכות שלי לשפיות.
בגלל שבטיב טעם נמצאו כבדי עוף בהירים שאותם אסור להשאיר, הכנתי הפעם, כחריג לכבד הקצוץ הפולני, פאטה נורמנדי על פי מתכון של יפה קוץ. היום כבר אכלתי ממנו על טוגני ביגה שהם לא פחות פריכים מהצ'יפס המצטיין של מקדונלדס (מקום ראשון בטיב ולפני ה"פלא" של אייל שני ברומנו).
כדי לשמר מומנטום קניתי צלע לבן (טיב טעם) הכי דקה שיש שם, דפקתי עליה בכל כוחי אבל העצם מאנה לאפשר דיקוק כראוי. בכל אופן לאחר שהיא הוכנה עלפי שיטתו של בטלי החלטתי שהיא ראוייה להוסיפה לתפריט הבייתי.
זאת בתנאי שאמצא איטליז שיחתוך את הקוטלטים על העצם בעובי המתאים.
אשמח לקבל הפניות לכזה במרכז/בדרום.
אגב, תערובת פנקו עם פרורי לחם עושה את המלאכה הראוייה וכך גם חמאה + שמ"ז.
זילוף לימון מוסיף הפעם ה-מ-ו-ן.

 

[סבתא רותרות]

עובי הצלעות יהיה תמיד כעובי העצם...אין קסמים בזה.

 

[David Meitar]

שאלת תם: אין אפשרות לבקש מקצב שיחצה את הצלע? במילאנו

אכלתי צלע עם עצם שהייתה דקה. אהבתי.

 

[סבתא רותרות]

כדי לנסר צלע לאורכה לעניות דעתי זה מחייב הקפאת הנתח לפחות

חלקית. כמו שפורסים שניצלים משייטל. אולי במילנו מדובר בעגלים צעירים יותר...
אבל בכנות, אני לא קצב.

 

[PantherettePitz]

היה סופ"ש די עמוס

בשישי נגררתי לחתונה משפחתית של בן-הזוג שהקייטרינג בה נראה כמו חיקוי של המזנון. אז שאלנו ומסתבר שזה כי הוא של אייל שני (משהו שלא ידעתי שקיים - לא משהו שרואים בחתונות סטנדרטיות יותר כי לא כשר). אני מחובבי המקום אז נהניתי - והיה משעשע לנסות לקבל אוכל צמחוני שלא כולל טחינה או חצילים.
&nbsp
בשבת היה לי *המון* זמן להעביר בתל-אביב. התחלתי עם קפה בדה-סטריטס - לא משהו שהייתי מספרת עליו אם לא הייתי בוחרת לקחת גם מיני-ארוחת בוקר, שכוללת רק לחם עם חמאה, ריבה, גבינת שמנת וירקות חתוכים. הגיעה חמאה צהובה ויפה בכמות נדיבה - או כך חשבתי, אבל כשמרחתי אותה על הלחם וטעמתי היה ברור לחלוטין שזו מרגרינה. קראתי למלצרית ושאלתי אם יכול להיות שזו לא חמאה, וכשהיא אמרה שזו בטוח חמאה והסברתי את טעם המרגרינה שלא משאיר מקום לספק היא מלמלה משהו ואמרה שתביא לי משהו שהוא "בטוח חמאה". קיבלתי חמאה בקופסאות סגורות של טרה, שזה מבאס בהשוואה לחמאה צהובה אבל נהדר בהשוואה לגוש מרגרינה.
&nbsp
כשנמאס לי לשבת החלטתי ללכת להסתכל על השוק בשרונה. אין מה לומר - זה היה מועד לכישלון מראש. כל הדיווחים על המקום אומרים שעמוס שם בצורה לא נעימה, ואני בנוסף לזה סובלת מהרעש של אנשים שאוכלים כך שלא היה מקום אחד שרציתי לשבת או לעמוד בו בתוך השוק. הסתכלתי קצת מסביב ולא ראיתי שום דבר ששווה את הסבל אז הלכתי. בדרך החוצה החלטתי לעבור בפושון ולנסות משהו משם כי בכל זאת. אז לקחתי מקרון קרמל ואקלר קרמל מלוח. בפשטות: לא מוצלח. מילוי הקרמל במקרון היה דווקא מוצלח, אבל העוגיה עצמה לא הייתה טובה. אני חייבת להודות שלא מצאתי אלטרנטיבות מוצלחות בארץ אז אולי ביחס למה שאפשר להשיג זה לא רע, אבל עדיין מאכזב. על האקלר (שעולה 24 שקלים, בכל זאת) יש הרבה פחות דברים טובים לומר: הקרמל היה אמנם מלוח אבל בניגוד למילוי המקרון הטעם ה"קרמלי" שלו היה שטוח לגמרי, חסר את העומק שבגללו אני כל-כך אוהבת קרמל. משהו כמו סוכריית ורטר גדולה מדי. מה שהיה גרוע ממש היה הבצק - עם כל הרעש שעשו סביב המקום וב-24 שקלים ליחידה נראה לי מביך להגיש אקלר שהבצק שלו מזכיר את אחרונות פחזניות הפרווה שמוצאים במקררים של מאפיות סוג ד' אחרי שעמדו שם במשך כמה ימים לפחות.
&nbsp
בשלב הזה הייתי רעבה ורציתי אוכל של ממש. הלכתי לאחים, שנראתה אופציה סבירה בהתחשב במה שיש בסביבה. אמ;לק: היה לא יותר מבסדר. הזמנתי ארטישוקים מטוגנים על לבנה ומנת פתיחה של גבינת פטה שהוגשה עם רסק עגבניות ושמן זית. הארטישוקים בלבנה לא השתנו מאז ש-בתקופת חיים אחרת - אכלתי באחים כמעט כל שבוע וזו הייתה המנה הצמחונית היחידה לטעמי. מוצלח ומלא בשום. הפטה הייתה בעייתית - הגבינה עצמה הייתה כמעט חסרת טעם, ושמן הזית והרסק לא באמת שיפרו את המצב. בן-הזוג שלא באמת היה רעב ולכן הסתפק בשאריות שלי אכל חצי מהמנה ולא סבל, כנראה בזכות החלה הטעימה שמוגשת עם האוכל. לצד האוכל הוא הזמין פור ביטרס ואני הזמנתי "פרענק T" אייס טי עם ברבן). עם הטעימה הראשונה החלפנו: באייס טי היה יותר מדי ברבן וזה גם ככה לא התחבר בכלל ("לא נורא, אני אוהב וויסקי בכל מצב" אמר הבחור הסלחן), ואני מגלה בזמן האחרון שלמרות חוסר הטולרנטיות הכללי שגיליתי לאלכוהול במשך רוב חיי כשאני כבר שותה אותו אני נמשכת לטעמים מרירים אז לא היה אכפת לי שחוץ מסוגים שונים של מר לא הורגש שם שום דבר אחר. לקינוח חלקנו מלבי שהיה מוצלח כרגיל אבל אף-אחד מאיתנו לא הצליח לסיים את החצי שלו. לא יודעת כמה שילמנו אבל כנראה שיותר מדי בשביל התמורה.
&nbsp
אחרי שבע שנים במרכז ת"א וכמה חודשים מאז שעזבתי את האזור לחלוטין, תל-אביב (שאף-פעם לא חיבבתי בכלל) לא חסרה לי למעט העדרו הכמעט מוחלט של אוכל ראוי בבאר-שבע. אם לאמץ הסתכלות חיובית על דברים, אפשר לומר שהשבת הזו הזכירה לי שגם בתל-אביב חוויות אכילה מוצלחות הן ממש לא מובנות מאליהן.

 

[מיכלי56]

אחלה פוסט Pitz