שבוע בסיציליה

[Gרר]

שבוע בסיציליה

בסוף אוגוסט יצאנו, בהרכב המשפחתי המלא, לשבוע ביקור בסיציליה.

על מלון ויתרנו לטובת דירה בפלרמו, והאמת שעם כל הכיף שיש במלון, יש קסם מיוחד בלגור בדירה משלך, בבניין רגיל, עם סיציליאנים רגילים, שממש כמוהם אתה קם בבוקר והולך לשוק לקנות מצרכים לארוחת הבוקר.

הדירה היתה באיזור די מרכזי. עשר דקות בערך מהקוואטרו קאנטי. עשר דקות מהארמון. דירה חמודה, חוץ מהמקלחת, שלמרות ההשקעה בסילונים ואפקטים, חפיפה רגילה היא התקשתה לספק.

האישה לא אהבה את השכונה. החליטה שזה סלאמס. לך תסביר לה שכל פלרמו זה סלאמס אחד גדול. יש מקומות יפים בעיר ופה ושם משפצים, אבל בכללי העיר נראית כמו שכונות המוסכים של דרום תל אביב.

מאחת הדירות בבניין נדף באופן קבוע ריח של בישולים. היינו עוברים ליד הדלת ומנסים לנחש מה מתבשל שם. פעם זה היה דגים מטוגנים. פעם ריח של אורז, החלטנו שזה בטוח ארנצ'יני.

כמה התפללנו שפעם אחת תיפתח הדלת והשכנה הבשלנית תזמין אותנו לארוחה הכי אותנטית שאפשר. אבל זה לא קרה, ולכן נאלצנו לתור אחר מה שיש למסעדות סיציליה להציע, וכמו תמיד הנה אנו מדווחים.

 

[Gרר]

PASTICCERIA CAPPELLO, פלרמו

את היום הראשון העברנו בעיקר בטיסות. צהרים אכלנו בנמל התעופה של נאפולי. מיד אחרי היציאה מהטיסות הנכנסות, ארוחה לא רעה, סך הכל. את היום המעייף החלטנו לסיים עם משהו מתוק בפסטצריה קאפלו, מוסד ששרד אפילו את מלחמת העולם השניה.

המקום מתגאה בעוגת שבע שכבות שוקולד שהם המציאו. לא רעה, אבל אם אתם סומכים עלינו אז העוגת שכבות פיסטוק שלידה היא המאפה הכי טוב שאכלנו שם. אותו ז'אנר של שכבות אבל הרבה יותר מוצלחת

הקנלוני היה אכזבה. מעטפת משובחת אבל המילוי... אינסטנט פודננג מודל 69. הקטנה חשקה במאפה עגול עם אותו קרם כמו של הקנלוני. פרשה אחרי ביס וחצי ובצדק.

כל הכבודה הזו במחיר מצחיק של שמונה יורו. המקום מקבל תשבוחות והילולים. שווה את המאמץ? ככה ככה.

העוגת שכבות עם הפיסטוק בהחלט כן. הקנלוני והמאפים עם המילוי הזהה - לטעמי לא. אולי אפשר ליפול שם על משהו טעים נוסף אבל בכללי זה היה עובר בקושי.

 

[סבתא רותרות]

קנולי, לא קנלוני.

 

[Gרר]

אכן, תודה

אגב הכל נכתב על הסלולארי עוד באיטליה כך שהייתי צריך לנקות הרבה שגיאות הקלדה... אבל קנלוני במקום קנולי זה בהחלט מקורי

 

[פרוטגוניסט]

אךךך קאפלו...

פטיסרי פריזאי בלב ג'אסר א זקרא. איזה מקום נפלא...

 

[Gרר]

שוק באלארו, פלרמו

יותר מזה לא יכלנו לבקש. דירה במרחק יריקה משוק באלארו, שאפילו עגלת שוק הבעלים דאגו להשאיר בה. פלא שהדבר הראשון שעשינו ביום למחרת היה ללכת לשוק?

השוק נראה קטן בהתחלה, אבל כשמתחילים ללכת מגלים עוד סמטה ועוד רחוב וסך הכל הוא די גדול. להבדיל מהשווקים המקורים, כאן הכל ברחוב. ממש כמו פעם.

למי שרוצה לבשל יש מבחר לא רע של בשרים ופירות ים. אנחנו, שחיפשנו מצרכים לארוחות קלות, הגענו למסקנה שבשוק הכרמל יכלו להיות לנו חיים קלים יותר.

לחמים טובים דווקא מצאנו. גבינות - אכזבה ענקית. לטעום לא נותנים, והשלוש שניסינו נעו בין תפל לחסר טעם. שתים השלכנו לפח כי הן היו ממש חסרות כל ערך.

ירקות: האיכות משתנה מדוכן לדוכן, וצריך לחפש היטב. שוב, עם כל הכבוד לסיצליה, בשוק הכרמל הרבה יותר קל להכין סלט.

חלב טרי זו בכלל משימה. בכל מקום חלב עמיד. אנשים השתגעתו שם באיטליה? רק במינימרקט אחד נמצא האוצר, חלב טרי.

על ניקיון בכלל אין מה לדבר. מלוכלך מאד.

מה שכן, קפה נחמד מצאנו שם. וגם סופגניה ממולאת בנוטלה. וואו. דחוף לייבא לארץ.

אבל בוטום ליין, כשוק בשביל לעשות קניות, הוא היה נחמד, אבל בעיקר בקטע החווייתי של להרגיש מקומי ולספוג אוירה טובה ואותנטית, אבל בקטע הקולינארי פגשנו שווקים טובים ממנו, ולא רק בברצלונה.

 

[Gרר]

Osteria dei Vespri, פלרמו

הקו המנחה שלנו הפעם היה ללכת על הפשוט, ולכן די הופתענו שבארוחת הבכורה שלנו בפלרמו נפלנו דווקא על פיין דיינינג: osteria dei vespri, מסעדה שמקבלת ביקורות משתפכות בטריפ אדווייזר. ממוקמת לא רחוק מהקוואטרו קאנטי, בככר קטנה. הישיבה בחוץ. נעים.

גריסיני נחמד לפתיחה. מגש לחמים בשלושה צבעים לבן, שחור (דיונון) ואדמדם (עגבניה). שלושתם במיטב המסורת של הלחם האיטלקי שלא מבחין בין רך לקשה.

שלוש טעימות פתיחה, שאף פעם לא ברור לי למה נותנים רק לנו ומתעלמים מהקטנה. על הארוחה שלה אנחנו לא משלמים? פנקו גם אותה. נו טוב. צנצנת אורז ומעליו כדוריות ג'לי (האישה אומרת שאמרו ריזוטו אבל זה ממש לא היה ריזוטו). ממרח כלשהו על קרקר. עוד ביס עם טונה. נחמד. לא רע, אבל גם לא מסעיר במיוחד.

גם על כל יתר המנות, שלוש במספר, אני לא יכול להגיד שהיה בהן משהו רע במיוחד, אבל גם לא היה בהן שום דבר מלהיב חוץ מהויזואליות המרשימה. הטעם? סתמיות במלוא תפארתה.

היותר מוצלחת מבחינתי היתה רביולי דיונון, בצבע שחור, ממולא (על פי התפריט) בתפו"א, זעפרן, אפונה, ועגבניות. טעם ימי מודגש, אבל לטעמי טוב.

האישה אהבה דווקא מנה של red prawn עם ביסק וקוסקוס והרבה תיאורים מפתאים שבסופו של דבר מבחינתי היתה סתם בליל טעמים חיוורים.

מחיר הארוחה חצה את ה 100 יורו. הגבוה ביותר בכל הטיול והרבה מעבר לציפיות וזה רק הוסיף לתחושת החמיצות ביציאה משם.

בוטום ליין - בהנחה שלא נפלנו על יום רע במיוחד, ושמה שקיבלנו הוא מייצג את מה שקורה שם בדר"כ, אז למי שאוכל בפה, ולא רק בעיניים, אני ממליץ להתעלם מהשבחים ולהמנע מהמקום.

 

[Gרר]

Ristorante Monte San Giuliano, אריצ'ה

אריצ'ה היא פנינת חמד שבורכה בטירה מקסימה שצופה על חצי איטליה ובאווירת ימי ביניים קלאסית.

המון תיירים נוהרים אליה וזה מורגש בעיקר במציאת חניה בכניסה לעיר. ברחובות לא הורגש עומס והיה כיף נעים להסתובב שם.

אחד המוסדות הידועים בעיר הוא פסטיצריה גרמטיקו, מקום שבו אישה אחת מגלגלת מרציפן כבר עשרות שנים. כמה מטרים הלאה משם יש ירידה שמובילה למסעדת Monte San Giuliano.

הכניסה למסעדה מרשימה מאד. שביל שעובר בין קשתות מאבן. תואם לרוח העיר ורומנטי מאד.

לפתיחה הזמנו סרדינים ממולאים בגבינה. לא הסרדינונים הקטנים, אלא מעין עוגה שבה שתי כיפה עשויה מסרדינים גדולים שמכסות גוש גדול של גבינה. עדין וטעים מאד.

לקטנה הזמנו פסטה א-לה נורמה. פסטה עם חצילים גבינה ורוטב עגבניות. את הפסאה יצקו לצלחת ישר מהסיר. למרות שהיא נשמעת פשוטה זו היתה אחת הפסטות הטובות שפגשנו בטיול. הגבינה עטפה אותה ברכות. קומפורט פוד מושלם.

פסטה עם קלאמס היתה גם היא מוצלחת מאד.

עוד מאכל איזורי שהיינו חייבים לנסות הוא הקוסקוס ים. גם אותו יצקו מהסיר. הר של קוסקוס. ציפינו למצוא בפנים חתיכות של דגים או פירות ים והופתענו לקבל נתח שלם של דג על ההר של הקוסקוס. בצד המנה הוגש רוטב אדמדם.

הקוסקוס היה שונה מזה שמוכר בארץ. הרגיש קצת כמו בורגול. הדג הרגיש טרי והיה רך כחמאה. אבל המנה הזו היתה המנה הפחות מסעירה בארוחה.

מחיר הארוחה היה באיזור החמישים יורו. חצי מהאוסטריה. ההוכחה שזול יכול לנצח את היקר ואחת משתי הארוחות הטובות בסיציליה.

מי היה מאמין שדוקא באיזור מוכה תיירים נמצא סוף סוף מסעדה שאני יכול להמליץ עליה בלב שלם.

משם המשכנו כמובן למרציפנים. חלק אהבנו יותר. חלק פחות. הטעם הרבה יותר עדין מהמרציפן המוכר בארץ. גם למי שלא אוהב מרציפן שווה לנסות. הכדורים עם הפיסטוק היו בעיניי המוצלחים ביותר.

 

[Gרר]

בשרים ופירות ים על האש בשוק ויקריה, פלרמו

את הדרך חזרה ממילאזו לפלרמו שידרגנו עם ביקור במעיינות אלקנטרה, מקום שבו אפשר לראות מה קורה כשלבה רותחת פוגשת מים קפואים.

סביב הנהר השוצף הזה בנו פארק גדול, שיש בו גם מסלול טיול קצר וקליל. גם חוף שמי שאין לו בעיה עם מים קפואים יכול להנות ממנו. הסיבולת שלנו הספיקה רק לטבילת רגלים קצרה. לגדולים יותר יש אפשרות לשכור מגפים ואפילו לעשות רפטינג. כרטיס כולל הכל עולה 13 יורו.

בערב, התכנון היה ללכת לטרטוריה פיקולה נאפולי, אבל בגלל שהיא היתה סגורה נאלצנו לסמוך שוב על האף של האישה שיאלתר משהו, והוא סחב אותנו בעקבות ענן ריח של בשר על האש.

יורדים כמה מדרגות מרחוב רומא ומגיעים למקום הומה אדם בשולי שוק ויקריה. ביום שישי בערב היה נראה כאילו כל פלרמו הגיעה לשם.

לענן העשן היה אחראי דוכן של בשרים. בוחרים את הבשר והוא נשלח היישר לצליה.

ההיילייט היה שיפוד בשר ממולא גבינה עם בצל סגול. ראינו שיפוד דומה מאוחר יותר גם במקומות אחרים והוא היה ממש ממש טעים.

עוד אכלנו נקניקיה עם גבינה ועגבניות, ובצל ירוק עטוף בבייקון. הכל היה מצויין.

בדקנו גם דוכן של פירות ים. אהבנו מאד רולדה של דג חרב במילוי תפוא ורוטב סודי. מאד מאד מיוחד, וגם קלמארי ממולא בגבינה.

הכל יחד עם שני בקבוקי בירה יצא פחות מארוחה ממוצעת במסעדה, והיה תענוג. זה גם הגיע לנו בול בזמן שהרגשנו שכבר נקעה ביטננו מפסטה וחייבים משהו אחר.

מבחינת ההנאה הכוללת - מקום שני בסולם הארוחות של סיציליה. במקום טוב באמצע בין אריצה ופאנאריאה שמיד תגיע.

 

[Gרר]

San Giovanni degli Eremiti, פלרמו

המסעדה עם השם המפואר הזה מחזיקה בכבוד את מקום 11 בסולם המסעדות של הטריפ אדבייזר לעיר פלרמו. לשמחתנו היא גם נמצאת במרחק הליכה קצרה מהדירה שלנו. מיד רשמנו אותה כאופציה מבורכת ליום שנהיה באיזור ולא יתחשק לנסוע לאנשהו

ככלל, נסיעה בפלרמו היא חוויה מפרכת במיוחד. את הדרך מהכיוון של הנמל תעופה דווקא ידענו לא רע, תוצאה של שעות מחקר ארוכות מול הגוגל סטריט וויו.
אבל כל ניסיון הגעה מזווית קצת אחרת הסתכם בהתעקשות של תכנת הניווט להשחיל את הרכב בסימטאות ברוחב סיכה. בשכנוע אנשים לזוז מרביצה באמצע כביש שגלגל מכונית לא נראה בו כבר שנים. ובהגעה לפינות עיר נידחות שהדרך היחידה להמשיך מהם הלאה זה לחזור לאחור.

מקום 11 בהליכה מהדירה - מעולה. חוץ מזה ש… כשהגענו היתה להם תקלת חשמל. "עוד 45 דקות" נשמע לנו חשוד, אז החלטנו לחזור בערב.

המוטיב החוזר בדיווחים של האדבייזר הוא שזו מסעדה של מקומיים. האף של האישה על סמך הכמה שניות הצצה שם טען בתוקף - מסעדת תיירים. בכל זאת החלטנו לתת צ'אנס

חזרנו בערב. שולחן לידנו מדברים באיטלקית. סימן טוב אבל רגע, מה זה הספר שהם מחזיקים ביד? אופס. מדריך טיולים. בקיצור - מקומיים הם לא. קשה להתווכח עם האף.

החלטנו שהפעם ניתן למלצרית להמליץ. ביקשנו לטעום מהמאכלים האופייניים של המקום.

בהמלצתה פתחנו בשתי מנות ראשונות אופייניות.

הראשונה panelle, מעין קאסאדיה עשויה מחומוס. רואים את זה הרבה בדוכנים ברחוב ובשוק. הוגשה כמות יפה. קצת שמנוני אבל סך הכל לא רע.

.השניה היתה מצטיינת הארוחה - גלילות סרדינים ממולאות בפירורי לחם מטוגנים, צימוקים, בצל, תפוז ולימון. פשוט מצויין

בהמשך הגיע המדרון. ריזוטו דג חרב. בטריפ אדבייזר מישהי הפלידה בשבחים ואמרה שאפילו ביקשה את המתכון מהשף. לא ברור למה. הריזוטו היה יותר אורז רטוב מאשר ריזוטו. נעדרה ממנו לחלוטין המושחתות של ריזוטו ראוי. חתיכות קטנות של דג חרב הלכו לאיבוד בתוכו. מנה לא מוצלחת

פסטה, גם היא עם דג חרב ושרימפסים ורוטב פסטו. איזו מנת פסטה אומללה. הרוטב היה דליל ועכור וזה גרר למטה את כל המנה. רוטב לא מוצלח לא בטעם ולא במרקם. אני מאמין שאם אני הייתי מנסה פעם לעשות רוטב לפסטה זו היתה התוצאה. אבל ממני כנראה לא היו מבקשים את המתכון

לקטנה הזמנו פסטה עם ראגו. גם הוא כשל במבחן הרוטב.

לקינוח הזמנו פנקוטה שהוצעה עם מבחר רטבים ובדרישת הקטנה הזמנו שוקולד. הפנקוטה היתה בסדר. הרוטב שוקולד, שהיה כמובן מריר, הרס לפנקוטה.

לסיכום. ראשונות טובות. עיקריות רעות. קינוח מפוספס. לא מזמן דיברנו על האלגוריתם שמסנן דיווחי סרק. הייתי מציע לטריפ רדבייזר לדבג אותו על המסעדה הזו. מקום 11, על פי ההתרשמות שלנו, זה ממש לא.

 

[kr21]

מקום 11 ב TA בהגדרה זו מסעדת תיירים

 

[Gרר]

Trattoria Al Goloso, פיאצה ארמרינה (ליד וילה רומנה)

את היום האחרון בסיציליה ניצלנו לביקור בוילה רומנה. אתר מרשים מאד של פסיפסים מדהימים שהשתמרו מראשית הספירה.

היה שווה את ההשקעה, שבאמת היתה גדולה, תודות לאחד הגשרים של האוטוסטרדה הראשית של סיציליה, כביש פלרמו קטניה, שקרס לפני ארבעה חודשים ואילץ את תושבי סיציליה לעשות בין הרים ובין סלעים למשך כמה שנים טובות. עשרים קמ של אוטוסטרדה שהפכו לסעוט מתפתל של ארבעים דקות.

מי שמבקר באי - שימו לב לעניין הזה בתכנון שלכם. גוגל מפ לוקח את זה בחשבון, תוכנות ניווט אחרות - לא תמיד.

אחרי הביקור באתר חשבנו לאכול במסעדה מומלצת בשם אל פוגר, אבל גם הם היו בפגרת אוגוסט ולכן החלפנו את אל פוגר המעונבת בטרטוריה מקומית בשם גולוסו.

ראשון בצהרים. הקהל ברובו תושבי הסביבה שבאו לצהרים של שבת. מטבח פתוח. אוירה נחמדה. אהבתי מה שהם עשו עם הקירות של המסעדה (יש צילום). לתשומת ליבו של אורי בורי... משהו שאפשר לעשות עם קירות עירומים.

פתחנו עם צלחת אנטיפסטי הבית. מבחר נחמד. קצת גבינות. קצת חציל. אפילו שתי פשטידות. שום דבר לא אקסטרה מיוחד, אבל מאד ביתי.

המנות האחרות המשיכו את אותו הקו עם הידרדרות קלה בטעם.

סקלופיני ברוטב מרסלה. המנה הלא מוצלחת. בשר צמיגי. רוטב שאמור להיות מתקתק היה לא מספיק מתוק ולא מספיק מלוח. אפרופו טריפ אדבייזר, אחת הביקורות היחידות שם שלא מפליגות בשבחי המקום התייחסה בדיוק לבשר של המנה הזו וכתבה עליו בול אותו דבר.

המנה של האישה הוגדרה כסטייק בקר עם גבינה, שינקן ותרד. הכל מסביב היה בסדר חוץ מהבשר שהרגיש בדיוק כמו במנה של הסקלופיני. דק וקשה.

המנה שלי: ארנבת עם זיתים וירקות. מזכיר מאד עוף עם זיתים שמכינים בבית. מנה ביתית סבירה מאד, במיוחד אהבתי את התוספת של הירקות, משהו שמאד חסר לי בכל הארוחות האחרות. דוקא האישה פחות אהבה.

רוב הביקורות באדבייזר (8 מתוך 48) מתייחסות לפסטה. יכול להיות שפסטה הם יודעים לעשות. אבל אי אפשר לבחון מסעדה רק על סמך הפרימי. במבחן של מנות הבשר מדובר על מסעדה ברמת בישול ביתי ממוצעת מינוס.

 

[Gרר]

פאנארייה, בשיט לסטרומבולי

האי סטרומבולי מפרנס תעשיה שלמה של תיירות. האטרקציה לצפות בהר געש פעיל מושכת המוני תיירים שמספקים פרנסה לערי הנמל שבסביבה. מלונות. מסעדות. וכמובן חברות הספנות.

מיני קרוז אופייני יוצר בצהרים ממילאזו. עוצר בפאנארייה לשעתיים. מגיע לסטרומבולי אחר הצהרים. בערב הספינה מפליגה שוב לנקודה ממנה אפשר לראות את האפקט הגעשי. ואז חזרה למילאזו

ההר היה קצת קמצני בערב שאנחנו שטנו ולמרות זאת החווייה היתה נחמדה. יש משהו בלהתפלל לכוחות הטבע שיעשו את השואו היומי. חוץ מזה גם הקטע בין פאנאריה לסטרומבולי מספק נופי ים מופלאים.

את השהייה בפאנארייה ניצלנו לארוחת צהרים. בעוונותינו לא רשמנו אפילו את שם המסעדה אבל כשיורדיפ מהספינה היא מצד ימין של הדק ועולים אליה במדרגות

לא ציפינו לכלום במקום כל כך תיירותי אבל באופן מפתיע זו לא היתה ארוחת נפל.

אמנם את הפסטה א-לה נורמה של אריצה לא היה להם סיכוי לשחזר והגירסה שלהם למנה היתה חיוורת מאד.

אבל מנת דג ומעליה סלייסים של תפוחי אדמה הפתיעה לטובה בעדינות הטעמים שלה.

מנה נוספת - פסטה עבה עם סרדינים וזרעי כמון סיפקה גם כן את הסחורה. בהתחלה היה לי קצת קשה להסתגל לרעיון של מנת פסטה "יבשה", ללא כל רוטב. בארץ בכל זאת התרגלנו שפסטה ורוטב זה שילוב הכרחי.

אבל אחרי כמה ביסים התרגלתי לרעיון והבנתי את ההגיון שכל רוטב, אפילו אם זה סתם שמן זית, היה גונב מהמנה את שילוב הטעמים המוצלח בין הסרדינים לזרעי הכמון.

הפרופורציה בין המרכיבים היתה מאד נכונה ורק חבל שהקטנה השתלטה על המנה המוצלחת הזו והותירה אותי עם הנורמה.

ממש חבל שלא רשמנו את השם של המקום. זה גם בגלל שהיינו בלחץ למצוא מקום לפני שהכל יתמלא וגם בגלל שבאמת לא חשבנו שייצא משהו מוצלח מהארוחה שם, וזה עדיין מפתיע אותי כשאני נזכר בזה אבל בדיעבד זו היתה אחת משלוש הארוחות המוצלחות שלנו בסיציליה.

גם המחיר היה סביר, סביבות השבעים יורו כולל שתיה וקופרטו. אם אתם עושים את השיט - קחו בחשבון כאופציה מאד סבירה באיזור עם מבחר דליל מאד.

 

[Gרר]

סיכום

בארוחה האחרונה שלנו בסיציליה, ליד וילה רומנה, על רקע הסקלופיני מרסלה המפוספס, אמרתי לאישה שנראה לי שהולך לצאת לי שירשור מאד עגמומי על סיציליה.

כולם חוזרים משם עם השתפכויות על האוכל המדהים. המתכונים של הסבתות שזוכים לשימור ברמה של אונסקו במסעדות. השווקים הנפלאים.

ואצלי. פה ככה ככה. שם בכלל לא. ורק פה ושם ניצוצות של אושר.

אז אם לעשות מצעד סיכום השבוע, היו לנו שלוש ארוחות טובות מאד. כאלה שהייתי שמח לשחזר.
א. אריצה - הכי כיף לאכות מהסירים.
ב. ה"על האש" בשוק ויקריה בפלרמו.
ג. פאנאריאה - הפתעת השנה.

ארוחת הנפל שמורה לאוסטריה די וספרי. למעלה ממאה יורו על ארוחה סתמית לחלוטין.

כל היתר היה קצת יותר, קצת פחות.

בכללי - סיציליה לא נרשמה אצלי כמקום קסום קולינארית. כזה שאני מת לחזור אליו כמו מקומות בספרד, למשל.

אבל החווייה הכוללת היתה כיפית. בעיקר האווירה. הנופים המדהימים, שילוב מנצח של ים והרים. הקסם בלהרגיש מקומי גם אם השוק לא מושלם. ההתנייעות מסובכת. והלילות מספקים את כל קשת הרעשים (זיקוקי דינור על בסיס יומי באחת עשרה, טריקות דלת בחצות, משאיות זבל לפנות בוקר).

היה כיף, סיציליה, עכשיו לשירשור הבא - רומא.

 

[סבתא רותרות]

מסכימה לגמרי. גם אנחנו התאכזבנו מאד מהפן הקולינרי בביקורנו

שם.
תודה על ההשקעה בדיווחים.

 

[Gרר]

כשהגענו לרומא

הבעלים של הדירה שלנו סיפר שאישתו מקטניה אז הוא מכיר את הצד הקולינארי של סיציליה היטב, ומאמין שאחרי שהיינו שם שבוע כנראה שרומא לא תוכל להתעלות על מה שחוינו שם.

לא יודע איך להסביר את האכזבה היחסית. יכול להיות שבגלל שהכל כיף שם אז אנשים זוכרים גם את האוכל על הצד החיובי. אולי זה גם עניין של ציפיות ואף פעם לא הכחשתי את עובדת היותי סנוב באוכל...

בכל מקרה אחרי שאני מסתכל בתמונות המנה שהכי הייתי מת לקבל עכשיו היא דווקא מנת הפסטה עם הסרדינים. היא היתה באמת הדבר הכי שונה ויוצא דופן מכל מה שאכלנו שם ובגלל שהקטנה השתלטה על המנה הספקתי לאכול ממנה הרבה פחות ממה שקיויתי. לפחות היא הוכיחה שוב שיש לה טעם טוב...

 

[מיתר44]

תודה על הדיווח שנלקח בחשבון בתכנוני העתיד

המבוססים על ההחלטה לסוע כתייר רק למקומות בהם יש אוכל טוב.
טריפ אדוויזר אינו המקור למידע עבור מי שרואים עצמם כפודיז.
ממתין לרשמיך מרומא.

 

[Gרר]

בכיף

קח בחשבון שהרשמים שלי (ומסתבר שגם של הסבתא) הם בסופו של דבר דיעה סובייקטיבית שעומדת בניגוד לרבים אחרים שכן התלהבו.

ברומא היינו זמן קצר מכדי לקבל חוויית אוכל מייצגת, את המעט שחווינו העלתי בשירשור נפרד.

ENJOY!

 

[אקונומיקה]

תודה על ההשקעה

עוד לא הספקתי לקרוא הכל ומקווה להשלים במהלך היום.

 

[החתולית]

מה שהיא אמרה