דוקטור פוד
New member
רומנו- הברקה נוצצת בין כל שכבות הפיח והזוהמה
הביקורת המלאה כולל תמונות מפורסמת גם אצלי בבלוג
חזרנו לארץ אחרי קרוב לשלושה שבועות של שיכרון חושים, ממזג האוויר הצונן והנעים של אירלנד, הנימוס של לונדון, הרגיעה של עיירות דייגים קטנות לאורך החופים המערביים של האי הירוק אל תוך עומס חום מטורף, מציאות מטורפת והרבה רעש.
יום ראשון בערב הגענו למקום המוזנח והמנחם שמוכר עלי טוב משנתיים של בילויים בתדר, בית רומנו הוא סוג של פלא עולם שלא היה נבנה לעולם בתקופתנו, על שפת הרחוב העמוס יש פתח קטן שמוביל לחלל גדול ופתוח מוקף בבניינים ובחנויות, בבוקר הוא מלא בסיטונאי בגדים ובדים זולים ובלילות היה פה התדר עם מסיבות , אומנות והרבה מוסיקה, כבר אז הכרתי את המקום כאחד ממרחצי הזיעה הגדולים של תל אביב בו הלחות נדבקת לכל חלקה טובה, היום הוא הפך למשהו אחר.
מתפסים במדרגות לקומה הראשונה בה ממוקמת רומנו, החדשה במפעלות אייל שני, בכניסה מתחיל כבר הבלגן- בר קטן ודי עמוס, אנשים מסתובבים סביב ושולחנות מפוזרים על המרפסת ובחלל הפנימי , לא ברור מי איש צוות ומי סתם אורח, מוסיקה איכותית אבל חזקה ומאווררים שמנסים להזיז קצת את האוויר שעומד לו ומסרב לזוז, אחרי כמה דקות מצאנו מארחת שרשמה אותנו ברשימה ארוכה ולא הצליחה להתחייב על זמן המתנה, כמו כן אי אפשר להזמין מקום מראש.... המתנה ארוכה, החום נוראי, לא היה יחס מצד אנשי הצוות, כבר רציתי לקום וללכת ורק התפריט האניגמטי שהיה תלוי על הקיר הצליח לשכנע אותי להישאר ולהמתין כחצי שעה עד שהתפנה לנו שולחן צדדי קטן, התפריטים הונחו עם מבחר גדול ויפה של מנות ירק, קצת דגים וממש מעט מנות בשריות עם תמחור זול והגיוני ( מנות הירק 30-40 ₪, דגים 60-100 ₪) והרבה פחות פואטיקה ותיאורים ציוריים מאשר כרגיל.
התחלנו להזמין והתחלנו עם פוקצה וצלחת חריפים לחימום הקנה, הוזהרנו שבגלל שהמקום עדיין נמצא בהרצה יכול לקחת זמן עד שהמנות יגיעו והתחלנו לחכות.
מנת הלחם הגיעו די מהר, הפוקצה הגיעה עם צלוחית גדולה גדושה ברסק עגבניות עם טיפה של סחוג על מצע קרטון מוזהב, היא הייתה תפוחה ויפה, עם מעט עגבניות פרוסות דק ובצל, אין ספק שזו המנה הבסיסית בכל מקום של איל שני, וכרגיל היא הייתה מצוינת, פראית, חושנית ומלאת טעמים והרסק לצידה היה מופלא כמו שרק אייל שני יכול לעשות.
צלחת החריפים התגלתה כמנת פוקצה עם תוספת של פלפל חריף מטוגן אחד, עריסה סמיכה יוקדת מאדום , סחוג שחור וחריף מאוד ושלולית יפה של קרם פרש, החריפות הייתה מענגת והקרם פרש עזר להרגיע את הפה אבל היה מיותר להזמין גם פוקצה וגם את צלחת החריפים, אפשר היה להסתפק בצלחת החריפים שמגיעה גם ככה עם פוקצה.
מיד אחר כל נחתה על השולחן שקית הציפס, גאוות המקום שניתן להזמין רק אחת לכל שולחן, שקית נייר עמוסה בפלחי תפוחי אדמה עבים וזהובים בצורה יוצאת דופן, הביס הראשון מגלה פלחים לוהטים מחום עם שכבה פריכה ועבה בצורה יוצאת דופן ובפנים רכות מדהימה, המליחות מדויקת ומענגת והמנה המלוחה והלוהטת פשוט דורשת טבילה בשלולית המיונז שהגיע בצד , הציפס מטוגן 3 פעמים ומבלה גם בצינון פרק זמן על מנת לקבל את הפריכות המענגת הזו, אייל שני מצליח פעם ראשונה הערב להפוך תפוח אדמה פשוט למנה אלוהית שהיא מנת הציפס הטובה ביותר בארץ.
ממשיכים במנה של לוקוס ברוטב אדום, למעשה סוג של חריימה, נתח עבה ויפה של לוקוס לבן שמכוסה כולו ברוטב אדום משגע של עגבניות ופלפלים בבישול ארוך ארוך עם גרגרים של חומוס, נתחיל בגרגר החומוס האלוהי שהיה מוצק בחוץ אבל פשוט נמס בפה, נמשיך עם רוטב שמרגיש עגבניות בשלות שבושלו שעות ארוכות עד שהתמוססו לתוך עצמם ונסיים עם דג לוקוס טרי שבשרו הלבן שיחק יפה עם האדום העמוק הזה ונסיים בשלולית של טחינה משובחת ומעט תרד שנתנו ענין נוסף, מנה שגרמה לי ללקק את הצלחת עד תום.
המתנה לא קצרה והגיעה מנה נוספת, תפוח אדמה שלוק, לכאורה 2 תפוחי אדמה לא גדולים ועירומים שנשלקו במים עם חמאה, קרם פרש וחסה, למעשה 2 תפוחי אדמה מושלמים שנשלקו למידה שבו הם מוצקים אך נמסים בפה, טבולים בחמאה, קרם פרש ופרמזן ועלי זעתר ועלי חסה שהחום הגבוה בישל, זאת הייתה מנה מנחמת מדהימה עם טעמים של ילדות ועושר בלתי מוסבר. מנה שכולנו אכלנו בתור ילדים ופה מגיעה לשיא השיאים.
מנה נוספת התעכבה דקות ארוכות ובסוף הוצאה לנו והובטח שתרד מהחשבון, מלנזנה, חציל סגלגל ולא גדול שנחצה וטוגן ארוכות והוגש עם רוטב עגבניות ומעט גבינה, היה שווה לחכות למנה המושלמת הזאת בה חציל מתמוסס בפה אחרי טיגון ארוך בשמן זית ומגלה את הטעמים המתוקים של האדמה, עוד מנה מושלמת שנעלמה ונוגבה עד תום.
הגענו לקינוח- השעה כבר מאוחרת ואנחנו מפוצצים באכול אבל חייבים לנסות משהו מתוק והפור נפל על בליני כנאפה, אחרי המתנה ארוכה נוספת הגיעה צלחת עם 2 חביתיות בליני עבות וביניהם ג'בנה, אותה גבינת צאן שמככבת מתוקה בכנאפה, פה הביליני טוגנו בסירופ סוכר שנתן להם מעט פריכות מבחוץ, בפנים הג'בנה היה מותך ומלוח מאוד, שילוב טעמים של מתיקות הבליני עם המליחות היה מסחרר, הגבינה נמתחה והייתה מצוינת, אין ספק שזה היה הקינוח המלוח ביותר שטעמתי.
זאת הייתה ארוחה מדהימה, היא השכיחה כליל את הממתנה הארוכה למקום, את ההמתנה הארוכה בין מנה למנה בסוף, את החום, הרעש , ההמולה, זאת הייתה ארוחה של שף שמכיר חומרי גלם פשוטים ויודע איך לרומם אותם, המחירים בכללית זולים ומאפשרים בחירה בלא מעט מנות, יצאנו במחיר של 220 ₪ לזוג שאכל הרבה מעבר למה שהיה צריך מתי שלקחנו את המנה היקרה בתפריט (הלוקוס שתומחר סביב 90 ₪)
זה מקום נדיר בו כל מנה גורמת לך לעצום עיניים ולטבוע בזיכרון מתוק, לדבר כזה אין מחיר
ולכן ציון הדוקטור למקום 9.5,
הביקורת המלאה כולל תמונות מפורסמת גם אצלי בבלוג
חזרנו לארץ אחרי קרוב לשלושה שבועות של שיכרון חושים, ממזג האוויר הצונן והנעים של אירלנד, הנימוס של לונדון, הרגיעה של עיירות דייגים קטנות לאורך החופים המערביים של האי הירוק אל תוך עומס חום מטורף, מציאות מטורפת והרבה רעש.
יום ראשון בערב הגענו למקום המוזנח והמנחם שמוכר עלי טוב משנתיים של בילויים בתדר, בית רומנו הוא סוג של פלא עולם שלא היה נבנה לעולם בתקופתנו, על שפת הרחוב העמוס יש פתח קטן שמוביל לחלל גדול ופתוח מוקף בבניינים ובחנויות, בבוקר הוא מלא בסיטונאי בגדים ובדים זולים ובלילות היה פה התדר עם מסיבות , אומנות והרבה מוסיקה, כבר אז הכרתי את המקום כאחד ממרחצי הזיעה הגדולים של תל אביב בו הלחות נדבקת לכל חלקה טובה, היום הוא הפך למשהו אחר.
מתפסים במדרגות לקומה הראשונה בה ממוקמת רומנו, החדשה במפעלות אייל שני, בכניסה מתחיל כבר הבלגן- בר קטן ודי עמוס, אנשים מסתובבים סביב ושולחנות מפוזרים על המרפסת ובחלל הפנימי , לא ברור מי איש צוות ומי סתם אורח, מוסיקה איכותית אבל חזקה ומאווררים שמנסים להזיז קצת את האוויר שעומד לו ומסרב לזוז, אחרי כמה דקות מצאנו מארחת שרשמה אותנו ברשימה ארוכה ולא הצליחה להתחייב על זמן המתנה, כמו כן אי אפשר להזמין מקום מראש.... המתנה ארוכה, החום נוראי, לא היה יחס מצד אנשי הצוות, כבר רציתי לקום וללכת ורק התפריט האניגמטי שהיה תלוי על הקיר הצליח לשכנע אותי להישאר ולהמתין כחצי שעה עד שהתפנה לנו שולחן צדדי קטן, התפריטים הונחו עם מבחר גדול ויפה של מנות ירק, קצת דגים וממש מעט מנות בשריות עם תמחור זול והגיוני ( מנות הירק 30-40 ₪, דגים 60-100 ₪) והרבה פחות פואטיקה ותיאורים ציוריים מאשר כרגיל.
התחלנו להזמין והתחלנו עם פוקצה וצלחת חריפים לחימום הקנה, הוזהרנו שבגלל שהמקום עדיין נמצא בהרצה יכול לקחת זמן עד שהמנות יגיעו והתחלנו לחכות.
מנת הלחם הגיעו די מהר, הפוקצה הגיעה עם צלוחית גדולה גדושה ברסק עגבניות עם טיפה של סחוג על מצע קרטון מוזהב, היא הייתה תפוחה ויפה, עם מעט עגבניות פרוסות דק ובצל, אין ספק שזו המנה הבסיסית בכל מקום של איל שני, וכרגיל היא הייתה מצוינת, פראית, חושנית ומלאת טעמים והרסק לצידה היה מופלא כמו שרק אייל שני יכול לעשות.
צלחת החריפים התגלתה כמנת פוקצה עם תוספת של פלפל חריף מטוגן אחד, עריסה סמיכה יוקדת מאדום , סחוג שחור וחריף מאוד ושלולית יפה של קרם פרש, החריפות הייתה מענגת והקרם פרש עזר להרגיע את הפה אבל היה מיותר להזמין גם פוקצה וגם את צלחת החריפים, אפשר היה להסתפק בצלחת החריפים שמגיעה גם ככה עם פוקצה.
מיד אחר כל נחתה על השולחן שקית הציפס, גאוות המקום שניתן להזמין רק אחת לכל שולחן, שקית נייר עמוסה בפלחי תפוחי אדמה עבים וזהובים בצורה יוצאת דופן, הביס הראשון מגלה פלחים לוהטים מחום עם שכבה פריכה ועבה בצורה יוצאת דופן ובפנים רכות מדהימה, המליחות מדויקת ומענגת והמנה המלוחה והלוהטת פשוט דורשת טבילה בשלולית המיונז שהגיע בצד , הציפס מטוגן 3 פעמים ומבלה גם בצינון פרק זמן על מנת לקבל את הפריכות המענגת הזו, אייל שני מצליח פעם ראשונה הערב להפוך תפוח אדמה פשוט למנה אלוהית שהיא מנת הציפס הטובה ביותר בארץ.
ממשיכים במנה של לוקוס ברוטב אדום, למעשה סוג של חריימה, נתח עבה ויפה של לוקוס לבן שמכוסה כולו ברוטב אדום משגע של עגבניות ופלפלים בבישול ארוך ארוך עם גרגרים של חומוס, נתחיל בגרגר החומוס האלוהי שהיה מוצק בחוץ אבל פשוט נמס בפה, נמשיך עם רוטב שמרגיש עגבניות בשלות שבושלו שעות ארוכות עד שהתמוססו לתוך עצמם ונסיים עם דג לוקוס טרי שבשרו הלבן שיחק יפה עם האדום העמוק הזה ונסיים בשלולית של טחינה משובחת ומעט תרד שנתנו ענין נוסף, מנה שגרמה לי ללקק את הצלחת עד תום.
המתנה לא קצרה והגיעה מנה נוספת, תפוח אדמה שלוק, לכאורה 2 תפוחי אדמה לא גדולים ועירומים שנשלקו במים עם חמאה, קרם פרש וחסה, למעשה 2 תפוחי אדמה מושלמים שנשלקו למידה שבו הם מוצקים אך נמסים בפה, טבולים בחמאה, קרם פרש ופרמזן ועלי זעתר ועלי חסה שהחום הגבוה בישל, זאת הייתה מנה מנחמת מדהימה עם טעמים של ילדות ועושר בלתי מוסבר. מנה שכולנו אכלנו בתור ילדים ופה מגיעה לשיא השיאים.
מנה נוספת התעכבה דקות ארוכות ובסוף הוצאה לנו והובטח שתרד מהחשבון, מלנזנה, חציל סגלגל ולא גדול שנחצה וטוגן ארוכות והוגש עם רוטב עגבניות ומעט גבינה, היה שווה לחכות למנה המושלמת הזאת בה חציל מתמוסס בפה אחרי טיגון ארוך בשמן זית ומגלה את הטעמים המתוקים של האדמה, עוד מנה מושלמת שנעלמה ונוגבה עד תום.
הגענו לקינוח- השעה כבר מאוחרת ואנחנו מפוצצים באכול אבל חייבים לנסות משהו מתוק והפור נפל על בליני כנאפה, אחרי המתנה ארוכה נוספת הגיעה צלחת עם 2 חביתיות בליני עבות וביניהם ג'בנה, אותה גבינת צאן שמככבת מתוקה בכנאפה, פה הביליני טוגנו בסירופ סוכר שנתן להם מעט פריכות מבחוץ, בפנים הג'בנה היה מותך ומלוח מאוד, שילוב טעמים של מתיקות הבליני עם המליחות היה מסחרר, הגבינה נמתחה והייתה מצוינת, אין ספק שזה היה הקינוח המלוח ביותר שטעמתי.
זאת הייתה ארוחה מדהימה, היא השכיחה כליל את הממתנה הארוכה למקום, את ההמתנה הארוכה בין מנה למנה בסוף, את החום, הרעש , ההמולה, זאת הייתה ארוחה של שף שמכיר חומרי גלם פשוטים ויודע איך לרומם אותם, המחירים בכללית זולים ומאפשרים בחירה בלא מעט מנות, יצאנו במחיר של 220 ₪ לזוג שאכל הרבה מעבר למה שהיה צריך מתי שלקחנו את המנה היקרה בתפריט (הלוקוס שתומחר סביב 90 ₪)
זה מקום נדיר בו כל מנה גורמת לך לעצום עיניים ולטבוע בזיכרון מתוק, לדבר כזה אין מחיר
ולכן ציון הדוקטור למקום 9.5,
