דלידה - דיווח
צהריים סעדנו בדירה (שניצל עוף, סלטים ולחם שיפון שנקנו במעדניות ארדיטי, סלט ירקות טרי ומרק שזיפים קררר עם אשל ותפוא חמים.)
זה היה לאחר קונצרט מעולה של הפילהרמונית הצעירה שקצת רומם את הרוח הנכאה בהפגינה שיש איכות ועתיד אצל נערי ונערות כלי הנגינה, ויש פינות של שפיות גם אצלנו.
לאחר כל אלו, ושנ״צ ממוזגת, התייצבנו בדלידה (ראו אצל המארחת צילום שלה עם עומר שריף) לארוחת ערב קלה.
המקום כבר היה מלא, בעיקר בבני דור האבות והסבים אשר חלקם ארחו, כמנהג הימים האלו את צאצאיהם לארוחת ערב שבת ״בחוץ״.
המקום מעוצב, למי שלא היה בדלידה, בריהוט אקלקטי שמשרה תחושה של ״תרגיש בבית״ להבדיל נניח ממסעדות בהן העיצוב מאלץ
אותך להצטער שלא החלפת לחולצה ממותגת ומגוהצת.
באשר לאוכל:
קראתי את הבלוגים של קולינר ושל דורון וגם את המלצותיך עמית. לפיכך הלכנו על המומלץ שמתאים להעדפות החיך של שנינו.
ברולה פלפלים בגבינה עם פלוטים של לחם לבן - שיחוק של מנה. לא יודע אם היא פרי דמיונו של השף אבל בהחלט יש כאן ניצוץ של כישרון. אבל, אם תבואו בזוג ואפילו ברביעייה אל תזמינו יותר ממנה אחת שכן מנה זו מיועדת למריחה על לחם.
סלט פריקה מבושל היטב ובמדויק - מהנה. סלט זוקיני ושאר ירקות - עשוי היטב ומענג. טרטר דג - עוד מנה נחמדה.
שתינו קוקטל דלידה תוסס (באין ברמן, הנגלה השנייה שלא דמתה לראשונה המענגת הוחזרה והשלישית הייתה ״בסדר״.) ואחד שנשא את
השם ברלין. תפריט היינות מצומצם וחסר שנות בציר, כשגרת התפריטים במקומותינו. את המשקאות מגישים בכוסות הכי פושטים
כמנהג בני משפחתי הטוסקנים שמתעקשים להפגין כי יין טוב לא זקוק לאריזת מתנה כדי לענג את החיך.
השירות היה ידידותי. מאוד. מיד היינו לאחוקים למארחת ולצוות המלצריות. כלי האוכל הוחלפו שלוש פעמים אבל מנת הסמבוסק שהוזמנה
נשכחה. ההתנצלות התקבלה.
מי ברז קרים והלחם הוגשו עם המנות ללא עלות נוספת.
והקינוח? קרם לימון ועוד כל מיני מתוקים נחמדים מפוזרים על צלחת גדולה. כייף.
נשוב ועוד איך. שש דקות הליכה מהדירה. כמו במארה. (;
265 לפני.