תודה לכולם, בסוף היינו בסנטה קטרינה+ביקורת
חלק גדול ממה שהוזכר בשירשור בהחלט מכירים לא רע, רצינו לנסות משהו אחר. בדיעבד חבל שלא בחרנו בכיוון הפיצה של בית העם או ניסיון של אוזריה.
מעבר באיזור הר סיני, בית הכנסת מעניין מאוד, עוד לא ביקרתי שם, איך הוא מבפנים ? לאווירה במתחם המסעדות פחות התחברנו, הרגיש לי הרבה אובר היפסטרי לטעמינו, סליחה צעירי תל אביב.
פורט סעיד מלאה ביותר, נצפו הרבה בטטות מקורמלות היטב בתנור ברישול אופנתי על נייר חום וספסל, אותן שקיות חומות עם במיה תאילנדית יפה מאוד "שלוקה" עם מטבלים, האמת אולי אייל שני באמת כזה גאון במידה שלא חשבתי עליה, אני לא מתכוון לאוכל (פחות או יותר ארוחת צהריים שלי בעבודה מינוס המטבלים) אלא בביטול הצורך לתיחזוק כלים ושטיפתם, דוגרי, גאון.
חיפוש קצר ומצאנו את סנטה קטרינה, הטאבון בפנים הסגיר. משהו ברישול הכללי של אנשי\בעלי המקום היה אמור לרמוז לגבי האוכל (אגב ברור לי שהם והמקום מתכתבים סה"כ עם האיזור, התרבות והסביבה, אין שום בעיה עם זה).
מזל שהיה מוקדם, נמצא לנו מקום מרושל ולא נוח במיוחד בחוץ, עד כאן היה עוד בסדר, אנחנו אנשים סבלניים מאוד, כולל מלצרית\אחמשית (כולם שם מרגישים בעלי תפקיד כפול כזה, ברישול אופנתי מודרני שלא נאמר היפסטרי) פשוט לא חביבה, דיעה שגובשה אומנם בזמן שיא, אבל זאת הייתה ההרגשה, אגב שאר האנשים היו בהחלט חביבים, אבל יש תחושה לא קלה בכלל שהמקום בהחלט נמצא בסוג של תעופה עצמית, קצת חבל ומוגזם לדעתי.
טוב, בירברנו מספיק על הצד של העניינים הדי שטותיים ולא ממש מעניינים, האוכל לצערי פשוט לא היה מוצלח, אומנם לא יקר במיוחד, למציאות העכשווית, אבל שום דבר כמעט, לא התחבר לנו:
בייגלה ירושלמי עם מסבחה קטנה ושמן זית עם דואה - סביר, שתי חתיכות בייגלה, לקחתי את זה שהיה פחמי מעט בקצהו כדי לחסוך הסיכון הבריאותי מהאישה, המוטיב אגב חזר גם בחלק מקצוות הפיצה שהוזמנה, אני אוהב דברים קלויים היטב, אבל לא פחם. המסבחה הייתה בסדר, זוגתי לא נוגעת, אבל לא משהו שהייתי ממש מתלהב בחומוסיה רצינית. 12 ש"ח, לא נורא ל"השקעה", הדואה נעימה, שמן הזית בה היא משכשכת הרגיש סתמי.
סלט עם גבינת ברינזה - מוגש בקערית שאנחנו אוכלים בה בבית קורנפלקס או גרנולה כש"רוצים להתפנק", הסלט די קטן, טעים, רגיל לגמרי, כולל גם חצי ביצה, רמת הבית כשלא ממש עובדים קשה ומשקיעים. בשביל 32 או 38 ש"ח, לא זוכר, הייתי מצפה להרבה יותר.
פיצה אמנטל ו"כמהין" - אולי היה שם איזה כמהין משומר לא רע, קצוץ היטב, אגב הנגיסות מזה היו די טעימות. הורגש בעיקר שמן כמהין, הפיצה הייתה טעימה אבל עם לא מספיק טעם ועניין, קצת קשה להסביר, בצק טוב דק, טעם בסדר אבל כאילו חסר קצת מלח בו, אנמי, לא יודע.. פטריות כמעט ואין, פורטבלה חתוכות סופר דק במשורה, ומפוזרות חי על הפיצה, בשביל מה ? שום פטריה מבושלת לדעתי, לא הייתה שם. הגורם הלבן שמנתי גבינתי טעים מאוד, אבל מעט מאוד ממנו, אז גם הטעם לא ממש היה שם. אם אשווה לפיצה שרגילים לאכול בהפיצה בבוגרשוב, ניצחון משמעותי וברור למי (מינוס התעופה העצמית אגב, עוד ניצחון מוחץ).. 48 ש"ח ? ממש לא זול..
הלאה, קציצות דג על תבשיל מנגולד, חומוס ו"תפוחי אדמה בזעפרן" - כאן כבר נשברנו סופית, זאת הייתה לדעתי המנה הכי חלשה של הארוחה, שהביאה תחושה כאילו היד במטבח חושבת שתיבול אגרסיבי מביא גאולה, היה שם משמש טעמים שהתבסס בעיקר על תבלינים מזרחיים לדעתי, אולי כמון, לא יודע, בשילוב עם מתקפה אגרסיבית במיוחד של כוסברה, וכשאני אומר בתור טיפוס אוכל סבלני במיוחד, אגרסיבית במיוחד, אני בהחלט מתכוון לזה. המנה כללה כמובן גם שום בכמות לא קטנה, היה שם מטבל ירקרק, אולי קשור גם לשום ירוק, כל מה שהמנה השאירה זו תחושת אי נעימות חזקה מתועפות התיבלון והכוסברה, כשאוכלים אומנם יכול להיות די טעים לאוהבי החריף ומתובל, לי זה היה לפרקים ככה, זוגתי לא יכלה לגעת וכמו שהזכרתי התחושה הלא נעימה לאחר מכן, לא שווה לטעמי המאמץ. 68 ש"ח על מנה שמתקרבת לאוכל מסעדות פועלים חפה מכל צלחות או השקעה מיוחדת ? ממש לא.
ארוחה סה"כ לא טובה לטעמינו, ממספר אספקטים, חבל, לא מקום שנחזור אליו אבל ללא ספק נראה שהמקום פופולארי ביותר בקרב הסביבה ומבקרים שטורחים להגיע במיוחד, יפה לחבר'ה שם.. אם התקציר הזה של 210 ש"ח כולל שתייה הוא מדגם מייצג לחווייה יקרה יותר שהיינו אמורים לעבור ביפו תל אביב על "אוכל בהשפעת", אני בהחלט שמח מאוד שלא עשינו זאת עד היום.. אבל מה אני מערב פתאום את חיים כהן בעניין
בסופו של יום כל מקום לגופו כמובן..
