Meirav Flum
New member
יום כיף בעכו וסעודה ב"אורי בורי"
לכבוד חופשת חול המועד, ועל מנת לשבור את מסורת הרביצה על הספה בחג, החלטנו אמא שלי ואני לתפוס רכבת ולהצפין עד לעכו ליום כיף בעיר העתיקה.
הבוקר התחיל בזה שלא התעוררתי ונמשך בריצה לאוטובוס ופספוס הרכבת המתוכננת בגלל תורים מטורפים בקופות אך על אף העיכובים הגענו לעכו כשמצב רוחנו מרומם בציפיה לבילוי המשותף.
הסתובבנו לנו בשוק, התפעלנו ממבחר הדגים ופירות הים הטריים שנפרשו לפנינו אך רצינו מקום שגם מנקה ומבשל אותם. הגענו ל"אורי בורי" באחת והמקום היה מפוצץ. מאחר ולא הזמנו מקום נאמר לנו לנסות ולשוב אחרי שלוש אז אולי ימצא לנו שולחן והחלטנו לחזור לשוק.
בגזרת המציאות בשוק- קילו קפה קלוי לא טחון מתערובת של ערביקה בקליה כהה ובעלת ארומה עמוקה יחד עם אתיופיה בקליה בהירה עם ארומה מתקתקה במחיר המדהים של 50 שקלים (בתל אביב אני קונה יחסית בזול באמיגו קפה ב-140 ש"ח לקילו ועד היום זהו הקפה הכי טעים לנו). זעפרן במחיר 25 ש"ח לשקיק שאני לא בטוחה שזו כזו מציאה מאחר ובדיעבד הריח שלו קלוש והוא אינו מוריד צבע על היד (זה מה שקורה כשמקשיבים לאמא שאומרת- שווה, ולא בודקים לבד) ו-100 גר' תערובת פלפלים ארבע העונות ב-15 ש"ח (משום מה בתל אביב כבר הרבה זמן אני לא מוצאת תערובת במשקל ולא במטחנה אבל יכול להיות שאני לא יודעת איפה לחפש).
כשהרעב התגבר עצרנו במאפיה עם מגש כנאפה מגרה בכניסה והחלטנו לתת לרגלינו לנוח. אמא שלי היא עוף מוזר- לא אוהבת מוצרי חלב. את מנת הכנאפה סיימתי לבד מאחר ולא היתה מוכנה לטעום ממנה וטוב שכך- זה היה כלכך טעים, חם, פריך, עם גבינה שנמסה בדיוק במידה ומתיקות לא משתלטת שאפשרה לי לסיים הכל לבד ולגרד את השאריות מהצלחת. החלטנו גם לקחת מגש עם מבחר בקלווה לדרך. אמא שלי, שומרת הכשרות הסלקטיבית, סרבה לעוגות הסולת אבל התלהבה ממבחר האיטריות הממולאות שהיו שם. נדגמו שכבות פיסטוק עם מי ורדים, אטריות העוטפות מילוי של אגוזים, שקדים ופסטוק (כל אחד בנפרד) ולבסוף גם שכבות בצק עלים עדין עם מילוי אגוזים (ולא לבלבל את אמא שלי עם עובדות חמץ בפסח).
בסיבוב השני בשוק כבר לא עמדתי בפני דוכן בו הכינו פיתות עבודת יד אל מול עינינו ולקחתי פיתה מקמח מלא עם לבנה ושמן זית. אמא שלי גם היא החלה לחוש ברעב ועצרה אותנו ליד דוכן פלאפל בכיכר בסוף השוק בו ראינו את אחד העובדים דואג למלא את השמן לא הפסקה בכדורים מהעיסה הירקרקה אך בקושי עומד בביקוש. כפשרה לפסח היא לקחה שקית עם כדורים בלבד ולא מנה בפיתה (ולא לבלבל לה במוח שחומוס זה חמץ). הכדורים היו חמים, נימוחים ואווריריים וניכר בהם שהם טריים וטוגנו בשמן טרי ולא עבש או שרוף. בהחלט מקום מומלץ גם מבחינת המחיר (10 כדורים ב-5 שקלים בלבד ושקית חמוצים בצד).
לכבוד חופשת חול המועד, ועל מנת לשבור את מסורת הרביצה על הספה בחג, החלטנו אמא שלי ואני לתפוס רכבת ולהצפין עד לעכו ליום כיף בעיר העתיקה.
הבוקר התחיל בזה שלא התעוררתי ונמשך בריצה לאוטובוס ופספוס הרכבת המתוכננת בגלל תורים מטורפים בקופות אך על אף העיכובים הגענו לעכו כשמצב רוחנו מרומם בציפיה לבילוי המשותף.
הסתובבנו לנו בשוק, התפעלנו ממבחר הדגים ופירות הים הטריים שנפרשו לפנינו אך רצינו מקום שגם מנקה ומבשל אותם. הגענו ל"אורי בורי" באחת והמקום היה מפוצץ. מאחר ולא הזמנו מקום נאמר לנו לנסות ולשוב אחרי שלוש אז אולי ימצא לנו שולחן והחלטנו לחזור לשוק.
בגזרת המציאות בשוק- קילו קפה קלוי לא טחון מתערובת של ערביקה בקליה כהה ובעלת ארומה עמוקה יחד עם אתיופיה בקליה בהירה עם ארומה מתקתקה במחיר המדהים של 50 שקלים (בתל אביב אני קונה יחסית בזול באמיגו קפה ב-140 ש"ח לקילו ועד היום זהו הקפה הכי טעים לנו). זעפרן במחיר 25 ש"ח לשקיק שאני לא בטוחה שזו כזו מציאה מאחר ובדיעבד הריח שלו קלוש והוא אינו מוריד צבע על היד (זה מה שקורה כשמקשיבים לאמא שאומרת- שווה, ולא בודקים לבד) ו-100 גר' תערובת פלפלים ארבע העונות ב-15 ש"ח (משום מה בתל אביב כבר הרבה זמן אני לא מוצאת תערובת במשקל ולא במטחנה אבל יכול להיות שאני לא יודעת איפה לחפש).
כשהרעב התגבר עצרנו במאפיה עם מגש כנאפה מגרה בכניסה והחלטנו לתת לרגלינו לנוח. אמא שלי היא עוף מוזר- לא אוהבת מוצרי חלב. את מנת הכנאפה סיימתי לבד מאחר ולא היתה מוכנה לטעום ממנה וטוב שכך- זה היה כלכך טעים, חם, פריך, עם גבינה שנמסה בדיוק במידה ומתיקות לא משתלטת שאפשרה לי לסיים הכל לבד ולגרד את השאריות מהצלחת. החלטנו גם לקחת מגש עם מבחר בקלווה לדרך. אמא שלי, שומרת הכשרות הסלקטיבית, סרבה לעוגות הסולת אבל התלהבה ממבחר האיטריות הממולאות שהיו שם. נדגמו שכבות פיסטוק עם מי ורדים, אטריות העוטפות מילוי של אגוזים, שקדים ופסטוק (כל אחד בנפרד) ולבסוף גם שכבות בצק עלים עדין עם מילוי אגוזים (ולא לבלבל את אמא שלי עם עובדות חמץ בפסח).
בסיבוב השני בשוק כבר לא עמדתי בפני דוכן בו הכינו פיתות עבודת יד אל מול עינינו ולקחתי פיתה מקמח מלא עם לבנה ושמן זית. אמא שלי גם היא החלה לחוש ברעב ועצרה אותנו ליד דוכן פלאפל בכיכר בסוף השוק בו ראינו את אחד העובדים דואג למלא את השמן לא הפסקה בכדורים מהעיסה הירקרקה אך בקושי עומד בביקוש. כפשרה לפסח היא לקחה שקית עם כדורים בלבד ולא מנה בפיתה (ולא לבלבל לה במוח שחומוס זה חמץ). הכדורים היו חמים, נימוחים ואווריריים וניכר בהם שהם טריים וטוגנו בשמן טרי ולא עבש או שרוף. בהחלט מקום מומלץ גם מבחינת המחיר (10 כדורים ב-5 שקלים בלבד ושקית חמוצים בצד).
