ביקורת: מסעדה בסן-פרנסיסקו Atelier Crenn

John the Savage

New member
ביקורת: מסעדה בסן-פרנסיסקו Atelier Crenn

זו ביקורת על ארוחה מלפני בערך חצי שנה. כבר מזמן חשבתי לכתוב איזו ביקורת על המסעדה, אבל לא יצא לי לעשות זאת קודם.

קודם כל, אציין שעד אז לא ממש יצא לי לפקוד מסעדות מישלן. אני מאד אוהב מסעדות טובות, אבל בתור סטודנט עד לא מזמן, מעולם לא הוצאתי סכומים כאלו על מסעדה. אלא שהפעם, אחרי כמה ארועים סוערים שעברו עלי בחיים שלי, חברה טובה הגיעה לביקור מנ"י, וכחובבת מסעדות גם היא, הציעה להזמין אותי למסעדה. לאחר שרמזה לי בעדינות שהכוונה שלה היא למסעדת מישלן (ופסלה כמה מההצעות היותר זולות שהעלתי), הלכתי ובדקתי וקראתי ביקורות על המסעדות עטורות הכוכבים שבעיר.

בסופו של דבר, אחרי קריאה של הרבה ביקורות ובלוגים של אוכל, החלטתי ללכת על מסעדה בשם Atelier Crenn. בעלת המסעדה היא השפית (האישה) הראשונה בארה"ב שקיבלה שני כוכבי מישלן. בהתחלה, היו לי כמה חששות מהמקום. קודם כל, חששתי שהמקום יהיה יומרני ופלצני, סוג של אייל שני על סטרואידים. המסעדה מציעה אך ורק ארוחת טעימות, ובמקום תפריט יש שיר, כשכל שורה בשיר (לדוגמה "החורף הגיע ואיתו משב רוח רענן"), זה בעצם תיאור של מנה. שנית, קראתי גם כמה ביקורות שליליות, ובולטת במיוחד היתה ביקורת של מבקר מסעדות נחשב בעיר שביקר במסעדה בתחילת דרכה ודי קטל את המקום.

אבל מה שהכריע את הכף היה ביקורות עדכניות של אנשים שאכלו בהרבה מסעדות עטורות כוכבי מישלן, וכתבו שנהנה שם יותר מאשר במכבסה הצרפתית המפורסמת. ובכלל, מכל הביקורות קיבלתי את הרושם שמדובר במסעדה עם אוכל יצירתי ומיוחד, ולא סתם עוד מסעדה עם כוכבים.

(המשך עם תיאור הארוחה בהודעה הבאה)









































 

John the Savage

New member
הארוחה עצמה

קודם כל, כשהגענו למקום, לקח קצת זמן לזהות את המסעדה, אפילו עם הכתובת המדוייקת. המקום עצמו חבוי. מאחורי חלונות זכוכית שנראים חסרי כל ייחוד. אין אפילו שלט עם שם. רק אם מסתכלים מקרוב על החלון רואים את שם המסעדה רשום עליו בצבע לבן. אף אחד לא מגיע לשם במקרה, כניראה. המקום עצמו קטנטן ואינטימי. רק כמה שולחנות בודדים.

המסעדה מציעה שני תפריטי טעימות. אחד זה תפריט טעימות מלא של 21 מנות, שעלה 200$ לאדם לא כולל מס, טיפ או אלכהול. השני זה תפריט טעימות מצומצם במחיר של 140$ שכולל פחות מנות אבל כל מנה קצת יותר גדולה. אנחנו החלטנו שאם כבר אז כבר, נלך על התפריט המלא. מיד לאחר מכן הגיע הסומלייה, שהיה עפיץ במיוחד ודיבר בקול קצץ מענפף, אבל הבין ששנינו לא חובבי יין גדולים וידע להמליץ לנו על יין זול שהיה די טעים בעיני.

המנה הראשונה שהגיעה, שבתפריט הופיעה בשם "החורף הגיע ואיתו משב רוח קריר", תוארה על ידי המלצרית כ"קיר ברטון". מדובר במנה בצורת ביצה עשויה משכבה דקיקה של חמאת קקאו, ובתוכה משקה בטעם סיידר. נאמר לנו לאכול הכל בביס אחד. ברגע שמכניסים את המנה לפה, חמאת הקקאו נמסה והמשקה מתפרץ החוצה. בלי ספק פתיחה מבטיחה.

אחריה הגיעה מנה של סשימי פלמידה לבנה, שהושרה במשהו שלא הצלחתי לזהות את שמו, שהוגש עם טמפורה של בייבי צנונית, עלי כוסברה מיובשים, "שלג" מחלב קוקס קפוא, ועודכמה רכיבים שלא זיהיתי. הדג היה מעולה והשתלב נהדר עם הטמפורה הקראנצ'ית ושאר הרכיבים של הצלחת. מנה מנצחת.

הבאים בתור היו צמד מנות שהוגשו בצלוחיות בהתאם לרכיב שבפנים. אחד היה מוס קיפוד ים ברוטב ליקוריץ עדין, שהוגש עם קוויאר של איזשהו דג מקומי מעליו. המנה השניה היתה אוייסטר שבושל במיץ של הצדפה עם רוטב שום כבוש ואצות ים. המוס היה קטיפתי ומושלם, ומנת האוייסטר היתה גם היא מעולה.

לאחריו, הגיעה מנה של "נודלס" עשויים מדיונון ולארדו, שהוגש בציר בשר לבן, עם דיו דיונונים וכמהין שחורים. אולי אני חוזר על עצמי, אבל עוד מנה מצויינת. הבאה בתור, בתוך אוזן ים הוגשה לא במפתיע מנה של אוזן ים עם קצף. ממה שזכור לי, גם מנה מאד טעימה, אם כי לא משהו שנחרט בזכרוני.

המנה הבאה בתור היתה בעיני השיא של הארוחה (שכללה לא מעט מנות שהוציאו משנינו "וואוו"). מדובר בוריאציה על מרק בצל צרפתי, אבל התוצאה היתה שונה מכל מרק בצל שטעמתי אי פעם. הכדור באמצע עשוי מגבינת Comte עם ג'ל תפוחים, ועליו יצקו ציר בצל מקורמל שבושל ביין אדום. ברגע שיצקו את הציר, ג'ל התפוחים נמס, ושילוב הטעמים שהתקבל היה אלוהי.

המנה הבאה היתה תות מוחמץ על מצע של קרח חמציצים מגורר מעוטר בגרגר הנחלים. שותפתי לארוחה מיד אמרה בלי להסתכל בתפריט ששם המנה הוא בטח משהו כמו "טעם של ילדות" כי זה מה שהטעמים הזכירו, והיא צדקה.

המנה הבאה בתור היתה הראשונה שהוציאה משנינו תגובה של meh. מדובר בגזר גמדי מסוכר עטוף בסליל של קליפת תפוז, שעוצב להראות כמו חשופיות שזוחלות על ענף. בלי ספק קונספט מעניין ויצירתי, אבל קודם כל המראה של חלזונות בלי בית על ענף לא ממש מגרה בעיני, ושנית הטעם היה של גזר מסוכר עם תפוזים.חביב אבל לא משהו מיוחד.

ואז הגיעה המנה הבאה ששוב החזירה את הארוחה למסלול. שם המנה "גרגרים וזרעונים", ומדובר במנה שהכילה כל מיני זרעונים כגון קינואה, דלעת וחמניה, כל אחד טופל בצורה שונה (חלק עברו קליה, חלק עושנו וכן הלאה), וזה הוגש בציר דאשי, בצירוף ביצי פורל וכדורונים קפואים (לא זוכר של מה), מנה שהראתה את השליטה של השפית בטכניקות של גסטרונומיה מולקולרית, עם צירוף של מרקמים שונים, הקרנצ'יות של הזרעונים עם הנימוחות של ביצי הדג, החמימות של הציר עם הכדורונים הקפואים, הכל השתלב יחד.

אחריה הגיעה מנה של בשר בקר Waygu שהוגש נא, על מצא מה שנראה כמו פחם אבל בעצם היה פירורי לחם שנצבעו ברוטב דיונונים. גם ממנה מאד נהניתי.

הבאה בתור היתה ביסק לובסטר. מעל הביסק היתה שכבת ג'לי עם על מיני עיטורים. בהתחלה לא היתה לנו ברור מה אנחנו אמורים לעשות עם כיסוי הג'לי מלמעלה, והמלצרית הסבירה שאפשר לקרוע את שכבת הג'לי עם הכף. ביסק הלובסטר היה מעולה עם איזון טעמים עדין ומורכב, אבל הכיסוי הג'ל היה בעיני סתם גימיק מיותר, והקישוטים שמעליו היו קשים ויבשים. הביסק היה בעיני טעים יותר בלעדיהם.

המנה הבאה נקראה "הליכה ביער". מדובר במנה של פטריות יער שונות, שכל אחת טופלה בצורה שונה. אני חושב שאם המנה היתה מוגשת מוקדם יותר בארוחה הייתי מתרגש יותר, אבל בשלב הזה של הארוחה כבר בלוטות הטעם שלי התרגלו להיות מופתעות והמנה הזו היתה גם היא מצויינת אבל הפתיעה קצת פחות מאחרות.

המנה הבאה, שעוצבה כמו קן עם ענפים בצד, מבוססת כולה על חלקים של ברווז. מדובר במנה של פטה ברווז שהוגש על "קן" מסיבי תירס עם אורז תפוח ואגס, ובצד זרד שעשוי משוקולד עם שומן ברווז, וכוסית של קונסומה ברווז בצד. עיצוב יפיפה ומיוחד, וכל רכיב היה טעים בפני עצמו, אבל אני לא בטוח אם השתכנעתי לגבי השילוב של כל הרכיבים במנה ביחד.

אחריה הגיעה ה"מנה העיקרית" של הערב. מדובר בנתח של עוף גיניאה (פנינית). בעיני המנה ההכי סתמית של הערב. חביב, אבל בסך הכל חתיכת עוף.

המנה האחרונה לפני הקינוח היתה סוג של "סלט" שכלל כמה עשבים בתוך מרנג רך ולא ממש מתוק. סיום נחמד לארוחה.

אחרי כל זה הגיעו מנות הקינוחים. אין לי כבר כח לפרט את הכל, אבל הגיע קונסומה גויאבה, סוג של סוכריה רכה עם שמן אקליפטוס, ממתק שעוצב כמו חלת דבש, שעשוי משילוב של דונג וקראמל, ועוד מגוון של ממתקים, שוקולדים ומקרונים צרפתים גמדיים. כולם טעימים.
 

John the Savage

New member
ולסיכום

זו היתה ארוחה ארוכה שכללה מעל 20 מנות ונמשכה כ-3 שעות. אם קראתם את התיאור של הארוחה עד הסוף, בוודאי שמתם לב שהתגובה שלי (ובעצם של שנינו) היתה וואוו אחד אחרי השני בהתחלת הארוחה, ותגובות קצת יותר מאופקות לקראת הסוף. לא יודע אם זה בגלל שהמנות בסוף היו קצת פחות מוצלחות או אולי בגלל שאחרי כל כך הרבה טעימות כבר בלוטות הטעם פחות מתרגשות. אבל בכל מקרה, הארוחה כללה לא מעט רגעי שיא ומנות שהוציאו מאיתנו קריאות התלהבות, אבל היו גם פה ושם כמה מנות שפחות הצליחו בעינינו.

לסיכום, זה היה בעיני בהחלט שווה את הכסף והחוויה. אני כמובן צריך להסתייג ולומר שזו הפעם הראשונה שאני אוכל במסעדה ברמה הזו, אבל שותפתי לארוחה שהיתה ברוב מסעדות היוקרה בנ"י אמרה שהארוחה היא בטופ של כל המסעדות שהיתה בהן. הקטע של המסעדה, כפי שמכנה אותו השפית "פואטיקה קולינרית", נשמע אמנם פלצני בטירוף, אבל במקרה שלה ברוב המנות (אם כי לא תמיד) היא אכן מימשה את החזון הייצירתי שלה בצורה מוצלחת, תוך שימוש של שילוב של אלמנטים מהמטבח הצרפתי, עם טכניקות של גסטרונומיה מולקולרית, והשקעה גדולה בעיצוב המנות. הטעמים היו מורכבים ומאוזנים, אם כי לעיתים יש לה נטיה לטעמים קצת חזקים יותר ממה שמקובל במסעדות יוקרה (אבל לא בצורה מוגזמת בעיני).

ושכחתי לציין שבמהלך הארוחה הגיעה אלינו השפית והציגה את עצמה. היא היתה מאד חביבה וצנועה, וניראה שיש לה רצון כנה לדעת מה אנחנו חושבים (נתנו לה רק מחמאות, כי זה מה שחשבנו).
 

John the Savage

New member
ביקורת שניה בסן פרנסיסקו: מסעדת Benu

בערך חצי שנה אחרי הארוחה באטליה קרן, היתה הזדמנות נוספת לציין ארוע מיוחד בחיים, ואחרי שהארוחה הקודמת השאירה אצלי טעם של עוד, החלטתי להפתיע את בת זוגי ולקחת אותה לארוחה במסעדה אחרת בשם Benu.

הציפיות שלי מהמקום היו גבוהות. קודם כל, השף של המסעדה, קורי לי, היה קודם לכן האקזקיוטיב שף של המכבסה הצרפתית, שנחשבת לאחת המסעדות הטובות בעולם. שנית, השף ממוצא קוריאני משלב במסעדה אוכל אסייאתי עם טכניקות שהביא איתו מהמכבסה הצרפתית, והשילוב נשמע לי מאד מסקרן ומעניין. דבר שלישי, חבר מהעבודה, חובב מסעדות אף הוא, אמר לי שזו המסעדה ההכי טובה בעיר בעיניו. ולבסוף, בדיוק יצא המדריך המעודכן של מישלן לסן פרנסיסקו והם שודרגו לשלושה כוכבים. כך שזו היתה הזדמנות לדגום אותם לפני שיעלו את המחירים עוד יותר (כפי שקורה במקרים כאלו).

לבת הזוג שלי יש כמה אלרגיות לרכיבי מזון מסויימים, והתקשרתי מראש לוודא שיוכלו להכין לה ארוחה ללא הרכיבים שהיא אלרגית אליהם, ואמרו שאין בעיה.

בדרכינו למקום, נפתחו ארובות השמים וירד גשם שוטף. בדרך כלל כשיורד גשם בסן-פרנסיסקו, הוא בעיקר מטפטף, אבל באותו הערב ירד גשם זלעפות. זקני סן פרנסיסקו לא זוכרים גשם כזה. מה שהיה אמור להיות הליכה של כמה דקות מתחנת הרכבת למסעדה הפך למסע תלאות מפרך, ואפילו המטריה לא עזרה. הגענו רטובים מכף רגל ועד ראש, וכשמצאנו סוף סוף את הכניסה למסעדה, המלצרים ראו אותנו מגיעים נוטפי מים והתקשו להסתיר את החיוך למראה האנשים הרטובים שנכנסו פנימה.

כשהתיישבנו, קיבלנו את התפריט. בעבר היה למסעדה גם תפריט רגיל, אבל כיום זה רק תפריט טעימות שעולה 195$ לאדם לא כולל יין, מס ושירות. אין אופציה אחרת. לבת הזוג שלי הדפיסו במיוחד תפריט שונה, בו חלק מהמנות היו זהות לשלי וחלק היו שונות בהתאם למגבלות התזונתיות שלה.

המשך תיאור הארוחה בהודעה הבאה.









































 

John the Savage

New member
המשך: הארוחה ב-Benu

המנה הראשונה שהוגשה היא ביצת "אלף השנים" שהוכנה מביצת שליו, ועליה נמזג סוג של דייסה סינית בשם "קונג'י". מעולם לא טעמתי ביצת אלף השנים קודם, ולא כל שכן כזו מביצת שליו, אבל שילוב הטעמים של הביצה עם הקונג'י היה מצויין. לקונג'י היה טעם בולט של ג'ינג'ר שהוסיף קצת חריפות נעימה. פתיחה מצויינת לארוחה

המנה השניה היתה אוייסטר עם פורק בלי (בטן חזיר) וקימצ'י. וואוו, זה בדיוק סוג המנה שהייתי מצפה למצוא במסעדה עטורת כוכבי מישלן. צירוף החמימות של נתח החזרזיר עם הטעמים של האוייסטר והקימצ'י שמשתלבים אחד עם השני באופן מושלם. זה היה עבורי השיא של הערב (זה גם רמז למה שיהיה בהמשך).

המנה הבאה היתה סיגר צלופח ואבוקדו עם קרם פרש בצד. חביב, אבל לא באמת התלהבתי. שדרוג של הסיגרים המוכרים, אבל לא משהו שהפתיע אותי, ואני גם לא חובב גדול של מזון מטוגן.

המנה הבאה היתה מוס של כבד דג בשם מונפיש, עם ביצי דגים ואפרסמון. מנה מצויינת.

אחריה הונח על השולחן קנקן מוזר עם משהו שניראה כמו חייזר שוחה בצנצנת. כשתהינו מה זה, אמר המלצר "חכו ותראו". ואז הגיעה המנה עצמה, בעצם לחם וחמאה בצורת משושים של חלת דבש, ועליה נמזג מהצנצנת המוזרה דבש ג'ינסנג (מה שנראה כמו חייזר היה בסך הכל שורש ג'ינסנג שוחה בדבש). חביב.

אחריה מנת אוזן ים, שהוגשה (מוטיב חוזר) בתוך אוזן ים. הרוטב היה מצויין. שתיתי עד הטיפה האחרונה את מה שנשאר.

המנה הבאה היתה פרי גינקו שהושחל בעלה אורן, עם "טופו" צנוברים וצנובר מסוכר מעליו. ראיתי את האריזות של פרי גינקו במקררים בסופרמרקטים אסיאתים אבל לא יצא לי לטעום קודם. הטעם היה מעניין וסך הכל טעים, אם כי לא ברמה של "וואו".

אחריו הוגשה סוג של דייסה צוננת עם פטריות מצ'וטקי. נחמד, אבל די מזכיר ריזוטו פטריות.

הטעימה הבאה היתה תבשיל דאיקון שהוגש כסנדביץ' בין שני עלי שומשום. הסבירו לנו שזה לא באמת עלים של שומשום, אבל ככה הם נקראים כי הטעם מזכיר קצת שומשום. מנה מעניינת וחביבה.

המנה הבאה בתור היתה ארבעה דגיגוני smelt מטוגנים (שניים לכל אחד), שהוגשו עם סוג של רוטב מיונז. הדגיגונים היו טעימים והשתלבו מצויין עם המיונז שהיה גם הוא טעים, אלא שאכלתי כבר דגיגונים כאלו במקומות זולים ועממיים. אולי כאן הם הוכנו באופן מושלם אבל עדיין היה לי מוזר לקבל מנה כזו במסעדה עם שלושה כוכבי מישלן.

אחריה הגיעה מנה של רגלי צפרדע. אכלתי כבר רגלי צפרדע בעבר בכמה גירסאות, אבל זו היתה די משונה בעיני. המרקם היה מוזר, והאמת שלא היה טעים לי.

המנה הבאה היתה לונג באו, שזה סוג של כיסונים סיניים ממולאים במרק מבפנים. הלונג באו האלו היו משודרגים, הגיעו במילוי לובסטר (במקום חזיר בד"כ), והיו מצויינים, אבל תהיתי אם זה באמת הרבה יותר טוב מלונג באו שאכלתי במסעדות דים סאם זולות.

המנה הבאה היתה דג בשם butterfish שהוכן בטיגון קל והוגש על מצע ירקות. התגובה שלי כשטעמתי אותו היתה, "נו טוב, חתיכת דג". חביב, אבל שום דבר מיוחד.

אחריה קיבלנו לשולחן לחמניות מאודות עם כמהין ובצל, במילוי בשר קצוץ. מנה מצויינת, הרבה יותר טעים מה"pork buns" הסיניים שמוכרים במסעדות דים סאם.

המנה הבאה היתה רגל שליו צלויה ברוטב על בסיס חרדל עדין. ההגשה עם הרגל קצת משונה בעיני, אבל נו טוב. הטעם טעים. מזכיר עוף צלוי.

בתפקיד המנה העיקרית הגיעה מנה של צלע בקר שהוגש נא ברוטב על בסיס שיטאקה עם אגסים וחמניות. מנה טעימה ביותר.

המנה האחרונה של החלק הלא מתוק היתה מרק דמוי סנפיר כריש. הם לא באמת משתמשים בסנפיר כריש (וטוב שכך), אלא מדמים את המרקם באמצעות סוג של ג'לי. מעולם לא טעמתי ולא אטעם מרק סנפיר כריש אמיתי, אבל הרגשתי שהשף הצליח להשיג מרקם וטעם מאד דומים אם לא זהים, והמרק היה בהחלט טעים.

אחריו הגיעו הקינוחים שכללו סורבה אפרסמון בציפוי יובה, דף שוקולד, ומכיוון שסיפרנו שאנחנו חוגגים מאורע, קיבלנו גם עוגת שוקולד (עם טעם שוקולדי מאד אינטנסיבי) עם הכיתוב Congratulations.
 

John the Savage

New member
ולסיכום הארוחה ב-Benu

זה לא שהארוחה לא היתה טעימה. היו הרבה מנות טעימות, ואפילו כמה מנות שהם "וואו", אבל יצאתי עם תחושה מסויימת של אכזבה. אולי אלו היו הציפיות הגבוהות, אולי הושפענו מהגשם והרטיבות, ואולי פשוט זה לא הטעם שלי (אני מאד אוהב מזון אסיאתי, אם כי המטבח הסיני במקום נמוך ברשימה), אבל כשמגיעים לארוחה כזו במסעדה עטורת כוכבים ומשלמים 500$ לזוג, הייתי מצפה ליותר מנות שיפתיעו וירגשו אותי, ולפחות מנות שנראות כמו גירסה מגונדרת של דברים שאני מכיר.

היו כמה מנות כאלו, אבל ממש לא מספיק בכדי להצדיק את העניין בעיני.
 

salo22

New member
תודה רבה על השיתוף !

ובבקשה המשך להיות שגרירנו באיזור ולשתף, אתה עושה את זה מצויין ! מקום מדובר וראוי מאוד שלצערי לא יצא לנסות בביקורים בעבר, הנחתי שהשם דומיניק קריין שייך לגבר אבל נחמדלגלות שטעיתי. יש גם ספר אגב למיטב זיכרוני, נבדוק שוב.
 

John the Savage

New member
בשמחה!

יש הרבה מאד מסעדות אחרות בסן פרנסיסקו והסביבה שאני יכול לדווח עליהן, אם זה מעניין מישהו. מה שכן, לרוב כשאני סתם הולך למסעדה אני לא מצלם את האוכל. שתי המסעדות האלו הן היחידות בהן צילמתי את המנות. כך שדיווחים אחרים יהיו חסרי תמונות בינתיים (אולי כדאי שאתחיל לצלם יותר ...)

ונ.ב. דומיניק זה שם יוניסקס, ובגירסה הצרפתית Dominuque דווקא קצת יותר נפוץ בתור שם נשי.
 
למעלה