ככה ככה במתושלח.
על מתושלח שמענו בעיקר מפרסומים ואם לא היה מתפרסם הקופון למסעדה,
ספק אם היינו מגיעים אליה. קופון לארוחה זוגית ב-129 ש"ח עורר סקרנות, הרי
זה נדיר לקבל ארוחה זוגית עם בחירה חופשית מהתפריט במחיר כזה בתל אביב.
ובכן, הקופון הסתבר כ-VFM לא רע, קיבלנו את מה ששילמנו עבורו ולצערינו
טיפה לא יותר מזה.
מתושלח ממצבת את עצמה כבר יין ואוכל, עובדה שגרמה לנו לקוות שמתייחסים
ליין באופן רציני במקום הזה, הן מבחינת מגוון והן מבחינת שימור והגשה. מגוון היינות
המוצע במסעדה באמת לא מאכזב, יש ייצוג מכובד ליינות ישראליים ומיובאים. הבעיה
היא שהיינות מוצגים בכוורת שנמצאת בחדר הפנימי של המסעדה. הסועד בוחר את הבקבוק,
מביא אותו לבר והברמן פותח. פה כדאי להזכיר את עניין המיזוג במסעדה. יש מאווררי תקרה
ומזגן רגיל כזה שתלוי על הקיר, הדלת נשארת לרוב פתוחה והמיזוג כמעט ולא מוגרש. אין מה
לדבר על טמפרטורת היין בתנאים האלה, מקבלים את היין בטמפרטורת חדר תל אביבי בקיץ.
ביקשנו מהברמן למזוג לנו קצת ולקרר את הבקבוק כי היין חם. בלי שמנו לב, מזג הברמן לנו
שתי כוסות מכובדות של היין, אני מדבר על כשני שליש מהכוס. הרי הסברנו לו שהיין חם ושאנחנו
רוצים לקרר אותו כדי להינות ממנו, לא, הוא מזג לנו כמעט חצי בקבוק של יין בטמפרטורה על גבול הגלינטוויין.
בשלב זה כבר הבנו איזה בר יין זה ופנינו לאוכל.
מנות ראשונות: קרפאצ'יו ומנת קלאמרי ממולאים בעלי גפן. הקרפאצי'ו היה מהסוג הגדוש בפרמזן ובבלסאמי ומכוסה ירק. לא יודע אם היה זה נסיון
להסוות את איכות הבשר, אבל נהננו מהמנה עתירת הטעמים והבשר הרגיש כאיכותי, אך לא ניתן לו מספיק ביטוי במנה.
מנה שניה הייתה פחות בנאלית מהקרפאציו. תיארנו לעצמינו גופי קלמארי ממולאים בסוג של
תבשיל עלי גפן או משהו בסגנון. הגיע דבר שלא ציפינו לו בשום צורה: שלושה גופי קלמארי שלתוך
כל אחד מהם דחפו עלה גפן ממולא באורז (או שלושה עלי גפן ממולאים באורז שעל כל אחד מהם
הולבש גוף קלמארי). מנה ביזארית במראה שלה והרבה פחות מפתיע מבחינת הטעם. הקלמארי היה טוב,
גם עלי הגפן, אבל השילוב הזה פשוט לא עבד בשבילינו.
בזמן שיצאנו לסיגריה הברמן החביב שוב מילא לנו את הכוסות ביין שרק התחיל להתקרר וחזר במהרה
למצבו הראשוני תוך מספר דקות (אגב, היה זה בקבוק מרלו מסדרת וולקני של הר אודם) ובכך גמר את הבקבוק.
לעיקריות הזמנו מנת הויטלו (פרוסות עגל בציפוי) ומנת השוקרוט. ויטלו היה סביר, עובי הבשר היה נכון
ורוטב השמנת עם יין, לימון ועגבניות מיובשות היה נחמד, אך לא מצוין. במנת השוקרוט היו שתי נקניקיות
של אלן טלמור המצוינות כשלהצמן, אבל הן הוגשו עם תפוח אדמה, כרוב כבוש קר (!), זיתים ומלפפון חמוץ.
טיילתי באלזס, אכלתי שוקרוט, מה שקיבלתי במתושלח לא היה שוקרוט וגם לא ווריאציה לשוקרוט.
יכלו לקרוא למנה הזאת זוג נקניקיות עם תוספות חמוצים בלי לפתח ציפיות אצל הסועד.
לקינוח הומלצה לנו עוגת בראוניז הנעשת במקום. קיבלנו עוגת עשירה מאוד בשוקולד לא הכי איכותי
ובמרקם של גבס שרק התחיל להייתבש, כזאת שנדבקת לשיניים ורק מברשת תעזור.
השירות משתדל, אבל חובבני, הסכו"ם הוחלף, הבר נוקה מפירורים, אך עניין שימור ומזיגת היין השאיר
טעם של חובבנות שלא מתאימה לבר יין.
הארוחה בהחלט שיקפה את המחיר ששילמנו עליה, אם היינו משלמים מחיר מלא, היינו מתאכזבים
הרבה יותר, לא התאכזבנו יותר מדי, אבל לא נחזור.
מחיר היין לא נכלל בקופון.
על מתושלח שמענו בעיקר מפרסומים ואם לא היה מתפרסם הקופון למסעדה,
ספק אם היינו מגיעים אליה. קופון לארוחה זוגית ב-129 ש"ח עורר סקרנות, הרי
זה נדיר לקבל ארוחה זוגית עם בחירה חופשית מהתפריט במחיר כזה בתל אביב.
ובכן, הקופון הסתבר כ-VFM לא רע, קיבלנו את מה ששילמנו עבורו ולצערינו
טיפה לא יותר מזה.
מתושלח ממצבת את עצמה כבר יין ואוכל, עובדה שגרמה לנו לקוות שמתייחסים
ליין באופן רציני במקום הזה, הן מבחינת מגוון והן מבחינת שימור והגשה. מגוון היינות
המוצע במסעדה באמת לא מאכזב, יש ייצוג מכובד ליינות ישראליים ומיובאים. הבעיה
היא שהיינות מוצגים בכוורת שנמצאת בחדר הפנימי של המסעדה. הסועד בוחר את הבקבוק,
מביא אותו לבר והברמן פותח. פה כדאי להזכיר את עניין המיזוג במסעדה. יש מאווררי תקרה
ומזגן רגיל כזה שתלוי על הקיר, הדלת נשארת לרוב פתוחה והמיזוג כמעט ולא מוגרש. אין מה
לדבר על טמפרטורת היין בתנאים האלה, מקבלים את היין בטמפרטורת חדר תל אביבי בקיץ.
ביקשנו מהברמן למזוג לנו קצת ולקרר את הבקבוק כי היין חם. בלי שמנו לב, מזג הברמן לנו
שתי כוסות מכובדות של היין, אני מדבר על כשני שליש מהכוס. הרי הסברנו לו שהיין חם ושאנחנו
רוצים לקרר אותו כדי להינות ממנו, לא, הוא מזג לנו כמעט חצי בקבוק של יין בטמפרטורה על גבול הגלינטוויין.
בשלב זה כבר הבנו איזה בר יין זה ופנינו לאוכל.
מנות ראשונות: קרפאצ'יו ומנת קלאמרי ממולאים בעלי גפן. הקרפאצי'ו היה מהסוג הגדוש בפרמזן ובבלסאמי ומכוסה ירק. לא יודע אם היה זה נסיון
להסוות את איכות הבשר, אבל נהננו מהמנה עתירת הטעמים והבשר הרגיש כאיכותי, אך לא ניתן לו מספיק ביטוי במנה.
מנה שניה הייתה פחות בנאלית מהקרפאציו. תיארנו לעצמינו גופי קלמארי ממולאים בסוג של
תבשיל עלי גפן או משהו בסגנון. הגיע דבר שלא ציפינו לו בשום צורה: שלושה גופי קלמארי שלתוך
כל אחד מהם דחפו עלה גפן ממולא באורז (או שלושה עלי גפן ממולאים באורז שעל כל אחד מהם
הולבש גוף קלמארי). מנה ביזארית במראה שלה והרבה פחות מפתיע מבחינת הטעם. הקלמארי היה טוב,
גם עלי הגפן, אבל השילוב הזה פשוט לא עבד בשבילינו.
בזמן שיצאנו לסיגריה הברמן החביב שוב מילא לנו את הכוסות ביין שרק התחיל להתקרר וחזר במהרה
למצבו הראשוני תוך מספר דקות (אגב, היה זה בקבוק מרלו מסדרת וולקני של הר אודם) ובכך גמר את הבקבוק.
לעיקריות הזמנו מנת הויטלו (פרוסות עגל בציפוי) ומנת השוקרוט. ויטלו היה סביר, עובי הבשר היה נכון
ורוטב השמנת עם יין, לימון ועגבניות מיובשות היה נחמד, אך לא מצוין. במנת השוקרוט היו שתי נקניקיות
של אלן טלמור המצוינות כשלהצמן, אבל הן הוגשו עם תפוח אדמה, כרוב כבוש קר (!), זיתים ומלפפון חמוץ.
טיילתי באלזס, אכלתי שוקרוט, מה שקיבלתי במתושלח לא היה שוקרוט וגם לא ווריאציה לשוקרוט.
יכלו לקרוא למנה הזאת זוג נקניקיות עם תוספות חמוצים בלי לפתח ציפיות אצל הסועד.
לקינוח הומלצה לנו עוגת בראוניז הנעשת במקום. קיבלנו עוגת עשירה מאוד בשוקולד לא הכי איכותי
ובמרקם של גבס שרק התחיל להייתבש, כזאת שנדבקת לשיניים ורק מברשת תעזור.
השירות משתדל, אבל חובבני, הסכו"ם הוחלף, הבר נוקה מפירורים, אך עניין שימור ומזיגת היין השאיר
טעם של חובבנות שלא מתאימה לבר יין.
הארוחה בהחלט שיקפה את המחיר ששילמנו עליה, אם היינו משלמים מחיר מלא, היינו מתאכזבים
הרבה יותר, לא התאכזבנו יותר מדי, אבל לא נחזור.
מחיר היין לא נכלל בקופון.
