בית הבד - מתחם שרונה. שירות הזוי ואוכל בינוני
שלום לכולם,
אני קוראת סמויה כבר שנים, אבל בדרך כלל לא כותבת...
הפעם, בגלל שעוד לא ראיתי ביקורות על "בית הבד" במתחם שרונה וגם בגלל שהשירות היה קצת הזוי - החלטתי לכתוב.
אחת לכמה שבועות, כמה חברות ואני (להלן: התרנגולות) נפגשות לארוחת בוקר (שגולשת לשעות הצהריים מאילוצי לימודים/עבודה).
אתמול (שישי ב-12:30) החלטנו להיפגש במתחם שרונה. זו כנראה הייתה טעות שלא תחזור.
הבוקר החל בחיפושי חניה אינטנסיביים ומתאגרים שכללו את המשפט "אם מישהי רואה חניה שתודיע לי" בקבוצת הוואטספ.
לאחר שהמשימה הושלמה, והאוטו הוחנה בחניון שממול למתחם - עשינו סיבוב קצרצר במתחם וחיפשנו בית קפה נחמד.
להפתעתי, כרגע ההיצע של בתי הקפה במתחם לא גדול בכלל.
החלטנו על "בית הבד". כמו רוב המקומות במתחם - המקום מלא ואין מקום לשבת. כמדומני כל מקומות הישיבה הם בחוץ, באיזור מוצל.
אפילו לא נכנסנו פנימה כך שאין לי מושג לגבי העיצוב וכו'.
נרשמנו אצל המארחת שהייתה מעט אנטיפתית.
"כמה זמן את מעריכה שנחכה?" שאלה התרנגולת ההריונית
"אין לי שום יכולת להעריך, יכול להיות שעוד 5 דקות כל הבית קפה יקום ויהיה לי מקום לכוווווולכם" ענתה המאחרת החמוצה והצביעה בידה על הממתינים.
ניחא.
חיכינו.
המארחת החמוצה המשיכה לרשום אנשים במרץ, ושמעתי אותה אומרת לפחות ל-3 קבוצות שונות שהם "מספר 4 ברשימה" (וכל זה בהפרש של 3 דקות, כשלא התפנה אף שולחן. כנראה שהמתמטיקה שלה שונה משלי).
בינתיים ביקשנו תפריט כדי לקצר את זמן ההחלטה לכשנתיישב (לא מצאתי תפריט אונליין, כך שהתיאורים בהמשך הם מהזיכרון הקלוקל שלי),
בדיוק אז החליטה החמוצה לגעור בממתינים: "חברים, אנחנו מאוד שמחים שאתם מחכים, אבל אתם ממש מפריעים כאן, תלכו לשבת על הספסלים מסביב".
כביכול - בקשה לגיטימית (גם אם הייתי מנסחת אותה במילים קצת אחרות, ונפטרת מהבעת הפנים ה*חמוצה*), ייתכן שבאמת הפרענו לצוות המלצרים.
הבעיה היא שהספסלים נמצאים בשמש (והיה חום אימים בצהרי יום שישי), והאיזור שבו המתנו, סמוך לשולחנות, היה מוצל.
מילא.
עברנו לחכות בספסלים שמסביב לשולחנות.
חם.
מאוד.
התחלנו להתפשט.
לאחר כ-10 דקות המתנה התפנה שולחן.
התיישבנו.
סוף-סוף צל.
ורוח.
התחלנו להתלבש.
מכיוון שכבר בהינו בתפריט במשך כ-20 דקות (תחילה בעמידה ואז על הספסלים) - יכולנו כבר כמעט לדקלם אותו.
האוכל- קצת ארוחות בוקר, קצת פסטות, קצת סלטים, קצת מאפים. מחירים תל-אבייבים סטנדרטיים. שום דבר מרגש לכתוב עליו הביתה.
הגיעה המלצרית. אני מקווה שזה היה היום הראשון שלה או משהו כזה, כי אחרת אין שום תירוץ להתנהלות המוזרה שלה, ורצוי שתחליף מקצוע בזריזות.
בתפריט היה רשום שארוחת הבוקר מגיעה "עם מגוון מזאטים".
"מה יש במזאטים שמגיעים עם ארוחת הבוקר" התעניינו.
"מה זה מזאטים?" שאלה המלצרית.
"לא, אני יודעת מה זה מזאטים, אני שואלת מה הם מכילים אצלכם?"
"כל מיני דברים" ענתה המלצרית.
נפלא. "כמו מה?" התעקשנו
"גבינות וכאלה" .
מפתיע.
הבלגנו. המשכנו הלאה.
"הגבינות מפוסטרות?" שאלה התרנגולת ההריונית
"אין לי מושג" ענתה המלצרית
"את יכולה לבדוק במטבח?" ביקשה ההריונית?
המלצרית נעלמה.
בינתיים השיחה קלחה, ולא שמנו לב לשובה של המלצרית.
כדי למשוך את תשומת לבנו - היא טופפה 4 פעמים עם העט שלה על השולחן שלנו, אמרה "הכל מספוטר" ושוב נעלמה.
מה עם "סליחה, בדקתי עבורכן ו..." או "במטבח אמרו ש...". כלום. "הכל מפוסטר" הצהירה ונעלמה.
או.קיי... אבל לאן את הולכת? רצינו להזמין!
אחרי כמה דקות המלצרית שבה אלינו.
הוזמנו:
ארוחת בוקר זוגית - שכללה:
2 חביתות משתי ביצים, אליהן הוספו לבבקשתנו עשבי תיבול ובצל (96 ש"ח לזוגית, 52 ש"ח ליחיד, אאל"ט), החביתות היו דקות מאוד, אבל עשויות לא רע. יש אפשרות לתוספות לחביתה שלא התעמקנו בהן (בולגרית, פטריות וכו').
סלסלת לחמים נחמדה שהכילה מספר סוגי לחמים, לחמניות עם שומשום ו-2 חתיכות קטנות (מאוד) של עוגות בחושות (גזר ושוקולד כמדומני).
מזאטים - הגיעו 8-9 מזאטים קטנטנים, שלצערי אני זוכרת רק 7: גבינה בולגרית, גבינת שמנת, סלט טונה, חמאה, ריבה בלתי מזוהה (גויאבה?), זיתים, מטבוחה ועוד שניים...
2 שתייה - ביקשנו מיץ תפוזים ודיאט קולה ("הקולה זה בתוספת תשלום" אמרה המלצרית, "אין בעיה" השבנו). הגיעה כוס המיץ הקטנה ביותר שפגשתי. היו שם גג 180מ"ל. ואני לארג'ית. מאכזב.
קערת סלט - מלפפונים, עגבניות, בצל ולא הרבה מעבר. לדעתי, הקערה הייתה קטנה מדי בשביל מנה זוגית, אבל ניחא. אחר-כך ראיתי בזווית העין קערת סלט זערורית שכנראה הייתה חלק מארוחת הבוקר ליחיד
קפה הפוך קטן ומאפה (20 ש"ח) - "יש לכם חלב סויה?" שאלתי את המלצרית
"כן, זה בתוספת של 3 ש"ח".
"אין בעיה. איזה מאפים יש?"
"שוקולד, חמאה וקינמון".
"אין מאפה שקדים?" שאלתי (כי אם אני לא טועה ראיתי כזה כאן)
"יש." ענתה המלצרית.
"אז אפשר להזמין את מאפה השקדים?" שאלתי שוב.
"כן".
אחלה.
כעבור מספר שניות צצה מלצרית אחרת שהביאה לי את הקפה ההפוך הקטן ביותר ששתיתי (בחיי, הוא הגיע בכוס שיכולה לשמש לאספרסו!), ומאפה שוקולד.
"סליחה, אבל ביקשתי מאפה שקדים"
"באמת? אני מצטערת" אמרה המלצרית השנייה ולקחה חזרה את מאפה השוקולד.
בינתיים שתיתי את הקפה, שהיה... קפה. בינוני להחריד. ובעיקר קטן מאוד.
כעבור כמה שניות שוב צצה המלצרית שלנו עם אותו מאפה שוקולד ביד.
"אין שקדים, אז הבאתי לך שוקולד".
מה עם לשאול? מה עם להודיע? אין צורך כנראה.
ניחא.
לפחות המאפה היה טעים, הבצק היה פריך ומילוי שוקולד היה חם ונוזלי ועם זאת לא הרגיש תעשייתי מדי.
התרנגולות שאכלו את ארוחת הבוקר בסה"כ היו מרוצות, אם כי זה היה כל-כך סטנדרטי וחסר מעוף שבעיני זאת היית אחת מארוחות הבוקר הכי משעמות שיצא לי לאכול לאחרונה.
"אפשר לקבל מילוי של הגבינות"? שאלנו מלצרית אחרת (כי ה"כל מיני מזאטים" היו ממש קטנים!)
נענינו בשמחה ותוך שניות הופיעו על השולחן עוד 2 מזאטים של גבינות.
לאחר זמן מה נגמר הלחם, שאלנו את המלצרית שלנו אם אפשר לקבל עוד לחם ונענינו ש"זה בתוספת תשלום".
מילא.
בסוף, ביקשנו חשבון.
124 ש"ח.
בסדר.
"אפשר להשאיר טיפ באשראי?"
"כן".
נהדר.
ביקשנו להשאיר 135 ש"ח באשראי (אחד) ותכננו להוסיף עוד 5 ש"ח במזומן בהמשך (כך שסה"כ החשבון יהיה 140 ש"ח והטיפ 16 ש"ח).
"135 בכרטיס" ביקשנו.
המלצרית נעלמה עם הכרטיס.
כשחזרה - ראינו שהחיוב בוצע על 124 ש"ח.
נו באמת.
לא היה לנו כוח להתחיל לברר אם אפשר לבטל את החיוב ולשנות ל-135, אז התחלנו לגרד עוד מטבעות מארנקיהן של כל התרנגולות כדי להגיע ל-16 הש"ח טיפ שתכננו להשאיר (אם כי בשלב הזה רציתי להשאיר מטבע של 10 אג' בלבד).
|לסיכום|
שירות הזוי. מקווה שהם יתאפסו על עצמם במהירות.
חלק מהמנות קטנות בצורה לא הגיונית (הגודל של כוסות המיץ והקפה בעיני פשוט בלתי נפתס)
האוכל בכללותו - חסר מעוף, אבל לפחות לא רע.
המתחם הזה כולו מסתמן כמלכודת תיירים, עם מסעדות שמסתמכות על הלוקיישן והבניינים החמודים והמשופצים, ולא על האוכל והשירות.
מיותר לציין שהתרנגולות לא יחזרו.
שבוע טוב!
שלום לכולם,
אני קוראת סמויה כבר שנים, אבל בדרך כלל לא כותבת...
הפעם, בגלל שעוד לא ראיתי ביקורות על "בית הבד" במתחם שרונה וגם בגלל שהשירות היה קצת הזוי - החלטתי לכתוב.
אחת לכמה שבועות, כמה חברות ואני (להלן: התרנגולות) נפגשות לארוחת בוקר (שגולשת לשעות הצהריים מאילוצי לימודים/עבודה).
אתמול (שישי ב-12:30) החלטנו להיפגש במתחם שרונה. זו כנראה הייתה טעות שלא תחזור.
הבוקר החל בחיפושי חניה אינטנסיביים ומתאגרים שכללו את המשפט "אם מישהי רואה חניה שתודיע לי" בקבוצת הוואטספ.
לאחר שהמשימה הושלמה, והאוטו הוחנה בחניון שממול למתחם - עשינו סיבוב קצרצר במתחם וחיפשנו בית קפה נחמד.
להפתעתי, כרגע ההיצע של בתי הקפה במתחם לא גדול בכלל.
החלטנו על "בית הבד". כמו רוב המקומות במתחם - המקום מלא ואין מקום לשבת. כמדומני כל מקומות הישיבה הם בחוץ, באיזור מוצל.
אפילו לא נכנסנו פנימה כך שאין לי מושג לגבי העיצוב וכו'.
נרשמנו אצל המארחת שהייתה מעט אנטיפתית.
"כמה זמן את מעריכה שנחכה?" שאלה התרנגולת ההריונית
"אין לי שום יכולת להעריך, יכול להיות שעוד 5 דקות כל הבית קפה יקום ויהיה לי מקום לכוווווולכם" ענתה המאחרת החמוצה והצביעה בידה על הממתינים.
ניחא.
חיכינו.
המארחת החמוצה המשיכה לרשום אנשים במרץ, ושמעתי אותה אומרת לפחות ל-3 קבוצות שונות שהם "מספר 4 ברשימה" (וכל זה בהפרש של 3 דקות, כשלא התפנה אף שולחן. כנראה שהמתמטיקה שלה שונה משלי).
בינתיים ביקשנו תפריט כדי לקצר את זמן ההחלטה לכשנתיישב (לא מצאתי תפריט אונליין, כך שהתיאורים בהמשך הם מהזיכרון הקלוקל שלי),
בדיוק אז החליטה החמוצה לגעור בממתינים: "חברים, אנחנו מאוד שמחים שאתם מחכים, אבל אתם ממש מפריעים כאן, תלכו לשבת על הספסלים מסביב".
כביכול - בקשה לגיטימית (גם אם הייתי מנסחת אותה במילים קצת אחרות, ונפטרת מהבעת הפנים ה*חמוצה*), ייתכן שבאמת הפרענו לצוות המלצרים.
הבעיה היא שהספסלים נמצאים בשמש (והיה חום אימים בצהרי יום שישי), והאיזור שבו המתנו, סמוך לשולחנות, היה מוצל.
מילא.
עברנו לחכות בספסלים שמסביב לשולחנות.
חם.
מאוד.
התחלנו להתפשט.
לאחר כ-10 דקות המתנה התפנה שולחן.
התיישבנו.
סוף-סוף צל.
ורוח.
התחלנו להתלבש.
מכיוון שכבר בהינו בתפריט במשך כ-20 דקות (תחילה בעמידה ואז על הספסלים) - יכולנו כבר כמעט לדקלם אותו.
האוכל- קצת ארוחות בוקר, קצת פסטות, קצת סלטים, קצת מאפים. מחירים תל-אבייבים סטנדרטיים. שום דבר מרגש לכתוב עליו הביתה.
הגיעה המלצרית. אני מקווה שזה היה היום הראשון שלה או משהו כזה, כי אחרת אין שום תירוץ להתנהלות המוזרה שלה, ורצוי שתחליף מקצוע בזריזות.
בתפריט היה רשום שארוחת הבוקר מגיעה "עם מגוון מזאטים".
"מה יש במזאטים שמגיעים עם ארוחת הבוקר" התעניינו.
"מה זה מזאטים?" שאלה המלצרית.
"לא, אני יודעת מה זה מזאטים, אני שואלת מה הם מכילים אצלכם?"
"כל מיני דברים" ענתה המלצרית.
נפלא. "כמו מה?" התעקשנו
"גבינות וכאלה" .
מפתיע.
הבלגנו. המשכנו הלאה.
"הגבינות מפוסטרות?" שאלה התרנגולת ההריונית
"אין לי מושג" ענתה המלצרית
"את יכולה לבדוק במטבח?" ביקשה ההריונית?
המלצרית נעלמה.
בינתיים השיחה קלחה, ולא שמנו לב לשובה של המלצרית.
כדי למשוך את תשומת לבנו - היא טופפה 4 פעמים עם העט שלה על השולחן שלנו, אמרה "הכל מספוטר" ושוב נעלמה.
מה עם "סליחה, בדקתי עבורכן ו..." או "במטבח אמרו ש...". כלום. "הכל מפוסטר" הצהירה ונעלמה.
או.קיי... אבל לאן את הולכת? רצינו להזמין!
אחרי כמה דקות המלצרית שבה אלינו.
הוזמנו:
2 חביתות משתי ביצים, אליהן הוספו לבבקשתנו עשבי תיבול ובצל (96 ש"ח לזוגית, 52 ש"ח ליחיד, אאל"ט), החביתות היו דקות מאוד, אבל עשויות לא רע. יש אפשרות לתוספות לחביתה שלא התעמקנו בהן (בולגרית, פטריות וכו').
סלסלת לחמים נחמדה שהכילה מספר סוגי לחמים, לחמניות עם שומשום ו-2 חתיכות קטנות (מאוד) של עוגות בחושות (גזר ושוקולד כמדומני).
מזאטים - הגיעו 8-9 מזאטים קטנטנים, שלצערי אני זוכרת רק 7: גבינה בולגרית, גבינת שמנת, סלט טונה, חמאה, ריבה בלתי מזוהה (גויאבה?), זיתים, מטבוחה ועוד שניים...
2 שתייה - ביקשנו מיץ תפוזים ודיאט קולה ("הקולה זה בתוספת תשלום" אמרה המלצרית, "אין בעיה" השבנו). הגיעה כוס המיץ הקטנה ביותר שפגשתי. היו שם גג 180מ"ל. ואני לארג'ית. מאכזב.
קערת סלט - מלפפונים, עגבניות, בצל ולא הרבה מעבר. לדעתי, הקערה הייתה קטנה מדי בשביל מנה זוגית, אבל ניחא. אחר-כך ראיתי בזווית העין קערת סלט זערורית שכנראה הייתה חלק מארוחת הבוקר ליחיד
"כן, זה בתוספת של 3 ש"ח".
"אין בעיה. איזה מאפים יש?"
"שוקולד, חמאה וקינמון".
"אין מאפה שקדים?" שאלתי (כי אם אני לא טועה ראיתי כזה כאן)
"יש." ענתה המלצרית.
"אז אפשר להזמין את מאפה השקדים?" שאלתי שוב.
"כן".
אחלה.
כעבור מספר שניות צצה מלצרית אחרת שהביאה לי את הקפה ההפוך הקטן ביותר ששתיתי (בחיי, הוא הגיע בכוס שיכולה לשמש לאספרסו!), ומאפה שוקולד.
"סליחה, אבל ביקשתי מאפה שקדים"
"באמת? אני מצטערת" אמרה המלצרית השנייה ולקחה חזרה את מאפה השוקולד.
בינתיים שתיתי את הקפה, שהיה... קפה. בינוני להחריד. ובעיקר קטן מאוד.
כעבור כמה שניות שוב צצה המלצרית שלנו עם אותו מאפה שוקולד ביד.
"אין שקדים, אז הבאתי לך שוקולד".
מה עם לשאול? מה עם להודיע? אין צורך כנראה.
ניחא.
לפחות המאפה היה טעים, הבצק היה פריך ומילוי שוקולד היה חם ונוזלי ועם זאת לא הרגיש תעשייתי מדי.
התרנגולות שאכלו את ארוחת הבוקר בסה"כ היו מרוצות, אם כי זה היה כל-כך סטנדרטי וחסר מעוף שבעיני זאת היית אחת מארוחות הבוקר הכי משעמות שיצא לי לאכול לאחרונה.
"אפשר לקבל מילוי של הגבינות"? שאלנו מלצרית אחרת (כי ה"כל מיני מזאטים" היו ממש קטנים!)
נענינו בשמחה ותוך שניות הופיעו על השולחן עוד 2 מזאטים של גבינות.
לאחר זמן מה נגמר הלחם, שאלנו את המלצרית שלנו אם אפשר לקבל עוד לחם ונענינו ש"זה בתוספת תשלום".
מילא.
בסוף, ביקשנו חשבון.
124 ש"ח.
בסדר.
"אפשר להשאיר טיפ באשראי?"
"כן".
נהדר.
ביקשנו להשאיר 135 ש"ח באשראי (אחד) ותכננו להוסיף עוד 5 ש"ח במזומן בהמשך (כך שסה"כ החשבון יהיה 140 ש"ח והטיפ 16 ש"ח).
"135 בכרטיס" ביקשנו.
המלצרית נעלמה עם הכרטיס.
כשחזרה - ראינו שהחיוב בוצע על 124 ש"ח.
נו באמת.
לא היה לנו כוח להתחיל לברר אם אפשר לבטל את החיוב ולשנות ל-135, אז התחלנו לגרד עוד מטבעות מארנקיהן של כל התרנגולות כדי להגיע ל-16 הש"ח טיפ שתכננו להשאיר (אם כי בשלב הזה רציתי להשאיר מטבע של 10 אג' בלבד).
|לסיכום|
שירות הזוי. מקווה שהם יתאפסו על עצמם במהירות.
חלק מהמנות קטנות בצורה לא הגיונית (הגודל של כוסות המיץ והקפה בעיני פשוט בלתי נפתס)
האוכל בכללותו - חסר מעוף, אבל לפחות לא רע.
המתחם הזה כולו מסתמן כמלכודת תיירים, עם מסעדות שמסתמכות על הלוקיישן והבניינים החמודים והמשופצים, ולא על האוכל והשירות.
מיותר לציין שהתרנגולות לא יחזרו.
שבוע טוב!
