סרווסריה - פאב עם ברצלונה סטייל
[תל אביב, בן יהודה בין בוגרשוב למנדלי מוכר ספרים]
הרבה מ-א-ד זמן לא כתבתי שום דבר שקשור לאוכל. שילוב של עבודה חדשה ואוסף של שפעות שעוברות אצלנו במשפחה מאחד לשני והשנה בכלל כל וירוס מתנחל לך לאיזה שבוע וחצי בגוף... לא נעים בכלל.
אתמול סוף סוף הרגשתי מספיק בריא כדי להוציא את האף לפאב יחסית חדש שהבנתי שהוא "דוד" של השישקו שזכה ללא מעט ביקורות חלקן (גם שלי) מאד מפרגנות. אבל בעוד שהשישקו הוא מעין טברנה בולגרית - הסרווסריה אמור להיות ברוחם של הטאפאס ברים של ברצלונה.
בנוסף לבירות מבית טמפו (גולדסטאר וכו') יש להם גם מה שנקרא "בירת הבית" שלפי המלצרית מיוצרת בשבילם במיוחד על ידי אחד החברים שהסתובבו שם. כל ניסיון לדלות פרטים נוספים לא צלח. מדובר בלאגר צהובה אבל דווקא מאלו שהן לא מתוקות. בדרך כלל אני מעדיף את האדומות אבל טעמתי מהסקרנות ולדעתי היא מוצלחת מאד לסוגה ולפחות שווה טעימה. המחיר ל-420 מ"ל - 23 ש"ח, כשגולדסטאר מתומחרת ב-25.
כמתבקש - האוכל שם מגיע במנות של טאפאס. בבלוג של "עכברוש העיר" אפשר לראות צילום של התפריט. אמנם הוא קצת השתנה מאז (הוסיפו סקציה נפרדת לברוסקטות, למשל). אבל בכללי זה די משקף את ההיצע ורמת המחיר שהיא די סבירה בעיניי: מחיר הטאפאסים הקטנים יותר בין 20ל-30. הגדולים יותר בין 30-40. זה אומר שאם באים בזוג אפשר לדגום כמות די סבירה של צלחות בלי לעבור את ה-100 שקל לבנאדם.
טעמתי מנה של שתי תמרים ממולאות בגבינה ועטופות בבייקון, שילוב שאני לא יכול להמנע ממנו וברוב המקרים הוא פגזי. גם הפעם המנה היתה תענוג צרוף ומאד מזכיר מנה דומה שמוגשת באוזריה רק ששם מקבלים רק "ממולא" אחד וכאן שתי תמרים. יש רק לזכור שמדובר על שני ביסים.... כל אחד גן עדן אבל גן עדן שנגמר מאד מהר.
מהברוסקטות בחרתי בשייטל עם גבינה כחולה. השייטל היה קצת בעייתי לפירוק וזה מאד הקשה על האכילה של הברוסקטה. הטעם של הכבינה היה מאד דומיננטי. בקיצור זה היה פחות מוצלח אבל עדיין בגבולות הנסבל. הצטערתי שלא לקחתי את הברוסקטה עם החמון... פעם הבאה כנראה.
המוזיקה, אלמנט שהוא אולי הכי בעייתיים בפאבים בזמן האחרון, דווקא בעוצמה הכי סבירה שאפשר. מורגשת אבל לא מקשה על הדיבור. המיקס קצת מוזר - שילוב של מוזיקה ספרדית וקטעים אלקטרונים. לא ממש מתחבר... אבל העיקר שזה בווליום סביר ושזה לא עוד אחד מאותם playlist-ים משובטים. דווקא התאורה שם על הצד החזק יותר - אפשר היה קצת פחות.
הנקודה היחידה שקצת הפריעה, והיא מוזכרת גם בבלוג של העכברוש ואני מאד מסכים איתו - זה אופן הישיבה שם. השטח שעל הבר הוא גם קצת קלסטרופובי וגם נושק מדי לחלק הפתוח שבו מותר לעשן ולכן לא פעם יש זליגת עשן פנימה. תכלס זה לא שהרגשנו ממש כאילו אנחנו בפאב שמעשנים בתוכו. זה הופיע רק מדי פעם. אבל עדין מדי פעם העשן הורגש פתאום.
למרות ההסתייגות הזו הסיכום שלי מהביקור במקום הוא חיובי מאד (ובאופן מפתיע יש קונצנזוס עם האמריקאי, סוף סוף). זה בהחלט מרגיש כמו מקום של מישהו שהיה בברצלונה, התלהב ממקומות שהוא ראה שם וניסה לעשות אדפטציה טובה לארץ (להבדיל ממקומות שקוראים לעצמם "טאפאס ברים", מגישים תפריט מועתק וגובים 50 שקל על כל שני ביסים). טעמתי שם רק חלק קטן מהתפריט. הברוסקטה הבשרית היתה פחות מוצלחת אבל "בגדול" זה עשה חשק לבקר פעם נוספת ולנסות לגלות מנות אחרות שאולי מוצלחות יותר.
שורה תחתונה - שווה בדיקה.
[תל אביב, בן יהודה בין בוגרשוב למנדלי מוכר ספרים]
הרבה מ-א-ד זמן לא כתבתי שום דבר שקשור לאוכל. שילוב של עבודה חדשה ואוסף של שפעות שעוברות אצלנו במשפחה מאחד לשני והשנה בכלל כל וירוס מתנחל לך לאיזה שבוע וחצי בגוף... לא נעים בכלל.
אתמול סוף סוף הרגשתי מספיק בריא כדי להוציא את האף לפאב יחסית חדש שהבנתי שהוא "דוד" של השישקו שזכה ללא מעט ביקורות חלקן (גם שלי) מאד מפרגנות. אבל בעוד שהשישקו הוא מעין טברנה בולגרית - הסרווסריה אמור להיות ברוחם של הטאפאס ברים של ברצלונה.
בנוסף לבירות מבית טמפו (גולדסטאר וכו') יש להם גם מה שנקרא "בירת הבית" שלפי המלצרית מיוצרת בשבילם במיוחד על ידי אחד החברים שהסתובבו שם. כל ניסיון לדלות פרטים נוספים לא צלח. מדובר בלאגר צהובה אבל דווקא מאלו שהן לא מתוקות. בדרך כלל אני מעדיף את האדומות אבל טעמתי מהסקרנות ולדעתי היא מוצלחת מאד לסוגה ולפחות שווה טעימה. המחיר ל-420 מ"ל - 23 ש"ח, כשגולדסטאר מתומחרת ב-25.
כמתבקש - האוכל שם מגיע במנות של טאפאס. בבלוג של "עכברוש העיר" אפשר לראות צילום של התפריט. אמנם הוא קצת השתנה מאז (הוסיפו סקציה נפרדת לברוסקטות, למשל). אבל בכללי זה די משקף את ההיצע ורמת המחיר שהיא די סבירה בעיניי: מחיר הטאפאסים הקטנים יותר בין 20ל-30. הגדולים יותר בין 30-40. זה אומר שאם באים בזוג אפשר לדגום כמות די סבירה של צלחות בלי לעבור את ה-100 שקל לבנאדם.
טעמתי מנה של שתי תמרים ממולאות בגבינה ועטופות בבייקון, שילוב שאני לא יכול להמנע ממנו וברוב המקרים הוא פגזי. גם הפעם המנה היתה תענוג צרוף ומאד מזכיר מנה דומה שמוגשת באוזריה רק ששם מקבלים רק "ממולא" אחד וכאן שתי תמרים. יש רק לזכור שמדובר על שני ביסים.... כל אחד גן עדן אבל גן עדן שנגמר מאד מהר.
מהברוסקטות בחרתי בשייטל עם גבינה כחולה. השייטל היה קצת בעייתי לפירוק וזה מאד הקשה על האכילה של הברוסקטה. הטעם של הכבינה היה מאד דומיננטי. בקיצור זה היה פחות מוצלח אבל עדיין בגבולות הנסבל. הצטערתי שלא לקחתי את הברוסקטה עם החמון... פעם הבאה כנראה.
המוזיקה, אלמנט שהוא אולי הכי בעייתיים בפאבים בזמן האחרון, דווקא בעוצמה הכי סבירה שאפשר. מורגשת אבל לא מקשה על הדיבור. המיקס קצת מוזר - שילוב של מוזיקה ספרדית וקטעים אלקטרונים. לא ממש מתחבר... אבל העיקר שזה בווליום סביר ושזה לא עוד אחד מאותם playlist-ים משובטים. דווקא התאורה שם על הצד החזק יותר - אפשר היה קצת פחות.
הנקודה היחידה שקצת הפריעה, והיא מוזכרת גם בבלוג של העכברוש ואני מאד מסכים איתו - זה אופן הישיבה שם. השטח שעל הבר הוא גם קצת קלסטרופובי וגם נושק מדי לחלק הפתוח שבו מותר לעשן ולכן לא פעם יש זליגת עשן פנימה. תכלס זה לא שהרגשנו ממש כאילו אנחנו בפאב שמעשנים בתוכו. זה הופיע רק מדי פעם. אבל עדין מדי פעם העשן הורגש פתאום.
למרות ההסתייגות הזו הסיכום שלי מהביקור במקום הוא חיובי מאד (ובאופן מפתיע יש קונצנזוס עם האמריקאי, סוף סוף). זה בהחלט מרגיש כמו מקום של מישהו שהיה בברצלונה, התלהב ממקומות שהוא ראה שם וניסה לעשות אדפטציה טובה לארץ (להבדיל ממקומות שקוראים לעצמם "טאפאס ברים", מגישים תפריט מועתק וגובים 50 שקל על כל שני ביסים). טעמתי שם רק חלק קטן מהתפריט. הברוסקטה הבשרית היתה פחות מוצלחת אבל "בגדול" זה עשה חשק לבקר פעם נוספת ולנסות לגלות מנות אחרות שאולי מוצלחות יותר.
שורה תחתונה - שווה בדיקה.
