סולה - יפו
קשה לי לעיכול המקום הזה בו ביקרנו אתמול בערב - מצד אחד האוכל טעים ביותר, בין הטובים שאכלתי במסעדות בקטגוריית "איטלקי כפרי" (עם טאצ' מודרני כמובן), קנדידט מתאים מאוד בסיגנון בישול האוכל למושג אוכל Rustic שאני מאוד אוהב, מצד שני כל כך רחוק מזה. אכלתי במסעדות דומות בחו"ל ומאוד נהנתי ברוב המקרים, ברגע שיש ניסיון ושורשים נכונים, זה קונספט טוב ומטבח שקשה להשתוות אליו, אבל לרוב במקומות כאלו, נדיבות ושובע היו מילות מפתח. זה היה פסטות נהדרות, מנות "סטייל אנטיפסטי" ושלל נתחים די גדולים בצלייה, בעיקר של חזיר אבל לא רק, צלויים לעילא ועמוסי טעמים ותבלינים טובים.
אכלנו בסולה כך, אינני זוכר המחירים המדוייקים -
מיקס שרימפס וקלמרי בכיסוי פולנטה עם איולי מצויין, טרי ביותר, טעים ביותר, לא פשוט לעבוד עם הפולנטה בתור כיסוי, לה היה ממש מושלם בעניין זה אבל בהחלט אחד הטובים. המנה די קטנה ביחס לאיזור 65 ₪ הנגבים עליה. עדיין, אנחש שמבין המנות ה"לא עיקריות", זו נחשבת אצלם אחת המנות הגדולות.
חצי מנת רביולי במילוי קרם תירס ומסקרפונה ברוטב חמאה מזוקקת - הביצוע מושלם, הדבר הזה טעים מאוד. למעשה לא נולד חומר הגלם שלא יהיה טעים בתוך חמאה מזוקקת ומסקרפונה, זה לא כיוון שמחשבתית אהוב עלי אבל בתור פינוק אחת להרבה זמן, סבבה. הבעיה שכחמש חתיכות רביולי לא גדולות הוגשו על צלחת די גדולה, אבודים ומבויישים בתוך בריכת חמאה. המחיר לכיוון 55 ₪ למיטב זיכרוני ? לסוג של מנה שהייתי מדמיין לקבל במסגרת ארוחת טעימות של 10-12 מנות במישלנית מצויינת.
חשבנו ששובע יגיע מהזמנת הלזניה, הרי הזמנו אותה בגודל המקסימלי והמלצר הזכיר משהו לגבי כ 50 גרם למנה הקטנה ו 300 גרם למנה הגדולה, שזה בכלל לא רע לחתיכת לזניה. בפועל הגיע מין מלבן קטן עדין ונמוך יחסית עם עלה של פטרוזיליה במרכזה של צלחת לא קטנה נוספת. הלזניה טעימה מאוד, בישול ארוך של הבשר (נו, עם זנב שור אין ברירה), טעמים עמוקים וטובים.
כשאני מתייחס פרופר לאוכל נטו, ככלל אך גם כמובן כמי שמבשל הרבה בבית ובעיקר כך אני מסתכל על מסעדה ולא "כחוויה" או מה יש למקום להציע מסביב לאוכל - אין שום הצדקה לטעמי לשלם 105 ₪ על פיסת הלזניה הזו, שמשתמשת בחומרי גלם סבירים ולא יקרים יחסית, כבשר זנב שור, גבינה וכולי. אני מבין ו"לא מבין" את עניין המיקום, ההשקעה במקום רומנטי כזה, באמת מסעדה בסיגנון יפה ונעים, אבל כמו שציינתי, אני בא בשביל האוכל בלבד והמידע תמיד יתייחס בעיקר לנושא זה.
אם נסכם, כנראה ששתי ראשונות פלוס עיקרית עלו לנו כ 220 ₪, מבחינת כמות האוכל שנינו אכלנים בהחלט די חזקים ואני לא בטוח שאפשר להתייחס לארוחה הזו כפוטנציאל להשביע את אחד מאיתנו. למעשה כדי לשבוע ולהנות שנינו היטב מארוחה זו, כנראה שכמיטב המסורת של מסעדות מסוג זה כרגע בארץ, היינו צריכים להשקיע עוד כ 400 ₪ לפחות להערכתי, וזה אבסורד היום, רמת האוכל לארוחת שלוש מנות כמעט בשום מקום וקנה מידה בארץ, לא מצדיקה את זה לדעתי.
יחד עם שתי כוסות יין, הגענו לסביבות 300 ש"ח. אני יודע שזו כמעט הנורמה היום במחירים, זה גם סיגנון כזה של "מודרן" ומסוגנן אולי וקטן יותר (למרות שבהגשה אין שום יצירתיות וסיגנון), אבל פה לטעמינו הרגשנו שהגיע שיא חדש, התמורה והגודל ביחס למחיר פשוט "דוקרים" כמו שאומרים באנגלית. למרות אוכל בין הטעימים שאכלתי לאחרונה במסעדות וההשקעה והניסיון הניכרים, אין סיכוי ש"נזכה" להגיע למסעדה שוב.
קשה לי לעיכול המקום הזה בו ביקרנו אתמול בערב - מצד אחד האוכל טעים ביותר, בין הטובים שאכלתי במסעדות בקטגוריית "איטלקי כפרי" (עם טאצ' מודרני כמובן), קנדידט מתאים מאוד בסיגנון בישול האוכל למושג אוכל Rustic שאני מאוד אוהב, מצד שני כל כך רחוק מזה. אכלתי במסעדות דומות בחו"ל ומאוד נהנתי ברוב המקרים, ברגע שיש ניסיון ושורשים נכונים, זה קונספט טוב ומטבח שקשה להשתוות אליו, אבל לרוב במקומות כאלו, נדיבות ושובע היו מילות מפתח. זה היה פסטות נהדרות, מנות "סטייל אנטיפסטי" ושלל נתחים די גדולים בצלייה, בעיקר של חזיר אבל לא רק, צלויים לעילא ועמוסי טעמים ותבלינים טובים.
אכלנו בסולה כך, אינני זוכר המחירים המדוייקים -
מיקס שרימפס וקלמרי בכיסוי פולנטה עם איולי מצויין, טרי ביותר, טעים ביותר, לא פשוט לעבוד עם הפולנטה בתור כיסוי, לה היה ממש מושלם בעניין זה אבל בהחלט אחד הטובים. המנה די קטנה ביחס לאיזור 65 ₪ הנגבים עליה. עדיין, אנחש שמבין המנות ה"לא עיקריות", זו נחשבת אצלם אחת המנות הגדולות.
חצי מנת רביולי במילוי קרם תירס ומסקרפונה ברוטב חמאה מזוקקת - הביצוע מושלם, הדבר הזה טעים מאוד. למעשה לא נולד חומר הגלם שלא יהיה טעים בתוך חמאה מזוקקת ומסקרפונה, זה לא כיוון שמחשבתית אהוב עלי אבל בתור פינוק אחת להרבה זמן, סבבה. הבעיה שכחמש חתיכות רביולי לא גדולות הוגשו על צלחת די גדולה, אבודים ומבויישים בתוך בריכת חמאה. המחיר לכיוון 55 ₪ למיטב זיכרוני ? לסוג של מנה שהייתי מדמיין לקבל במסגרת ארוחת טעימות של 10-12 מנות במישלנית מצויינת.
חשבנו ששובע יגיע מהזמנת הלזניה, הרי הזמנו אותה בגודל המקסימלי והמלצר הזכיר משהו לגבי כ 50 גרם למנה הקטנה ו 300 גרם למנה הגדולה, שזה בכלל לא רע לחתיכת לזניה. בפועל הגיע מין מלבן קטן עדין ונמוך יחסית עם עלה של פטרוזיליה במרכזה של צלחת לא קטנה נוספת. הלזניה טעימה מאוד, בישול ארוך של הבשר (נו, עם זנב שור אין ברירה), טעמים עמוקים וטובים.
כשאני מתייחס פרופר לאוכל נטו, ככלל אך גם כמובן כמי שמבשל הרבה בבית ובעיקר כך אני מסתכל על מסעדה ולא "כחוויה" או מה יש למקום להציע מסביב לאוכל - אין שום הצדקה לטעמי לשלם 105 ₪ על פיסת הלזניה הזו, שמשתמשת בחומרי גלם סבירים ולא יקרים יחסית, כבשר זנב שור, גבינה וכולי. אני מבין ו"לא מבין" את עניין המיקום, ההשקעה במקום רומנטי כזה, באמת מסעדה בסיגנון יפה ונעים, אבל כמו שציינתי, אני בא בשביל האוכל בלבד והמידע תמיד יתייחס בעיקר לנושא זה.
אם נסכם, כנראה ששתי ראשונות פלוס עיקרית עלו לנו כ 220 ₪, מבחינת כמות האוכל שנינו אכלנים בהחלט די חזקים ואני לא בטוח שאפשר להתייחס לארוחה הזו כפוטנציאל להשביע את אחד מאיתנו. למעשה כדי לשבוע ולהנות שנינו היטב מארוחה זו, כנראה שכמיטב המסורת של מסעדות מסוג זה כרגע בארץ, היינו צריכים להשקיע עוד כ 400 ₪ לפחות להערכתי, וזה אבסורד היום, רמת האוכל לארוחת שלוש מנות כמעט בשום מקום וקנה מידה בארץ, לא מצדיקה את זה לדעתי.
יחד עם שתי כוסות יין, הגענו לסביבות 300 ש"ח. אני יודע שזו כמעט הנורמה היום במחירים, זה גם סיגנון כזה של "מודרן" ומסוגנן אולי וקטן יותר (למרות שבהגשה אין שום יצירתיות וסיגנון), אבל פה לטעמינו הרגשנו שהגיע שיא חדש, התמורה והגודל ביחס למחיר פשוט "דוקרים" כמו שאומרים באנגלית. למרות אוכל בין הטעימים שאכלתי לאחרונה במסעדות וההשקעה והניסיון הניכרים, אין סיכוי ש"נזכה" להגיע למסעדה שוב.
