ARIA וקוץ בה
"זה היה הזוי" אמיר מלמל כשיצאנו
"זה לא היה רע" השלמתי אותו "ולא טוב. אוף, אתה צודק, פשוט הזוי"
"האוכל היה טעים, ובכל זאת..." הוא אמר
כי הבכל זאת הזה היה כל כך חשוב. ו, איך נאמר זאת, הזוי.
אז מה גורם לשוכנת "ה-מרפסת" שכמוני למצוא את עצמי במקום כמו אריה, מקום שמייצג את כל מה ש"ה-מרפסת" מתנגדת לו? התשובה הצינית היא ביש מזל, אבל במציאות דווקא מזל, ולא מעט עבודה קשה, גרמו לי לזכות בסוג הצטיינות שכזה, שהיה חייב להיחגג במקום מעונב ומיוחד ו, אבל-לא-ידענו-את-זה-כשבחרנו-את-המקום, הזוי.
נכנסנו. בקומה הראשונה, קומת הבר ההו-כה-מגניבה, אנשים עמדו זה על זה בעודם שותים, לא ברור לי כמה שיווי משקל היה צריך בכדי לעמוד שם, דחוסים כל כך, ועדיין לא להשפריץ אחד על השני. מזל שאמיר הזמין לנו מקום במסעדה, בקומה השנייה. למעלה היה ריק, ונעים לעין, וקסום משהו. אפשר היה להרגיש שלמי שעיצב את הבניין היה חשוב לשמור על המראה הישן והמיוחד שלו, וזו לגמרי נקודה לזכותם לטעמי. התיישבנו ליד אחד מהחלונות, זה לא אשמתם שהוא פונה בדיוק ל"לחמעג'ון" הסמוכה, ועל השולחן כבר חיכו לנו ארבע עגבניות בינוניות בגודלן, ופנכות מלח ופלפל מז'אנר "אל אלוהים אני מקווה שהלקוחות הקודמים שטפו ידיים" שכל כך נפוצות היום בתל אביב.
המלצר הניח מיד קערה נדיבה של לחם לידינו, ואחרי שאמיר ציין שהוא צליאקי בירר איתי אם אני מעוניינת בשמ"ז וחומץ בלסמי לפני שמזג אותם לתוך קערה מבקבוקים שהיו על השולחן. הלחם היה יבש. הבלסאמי היה סופר-טעים. דווקא העגבניות היו השיחוק האמיתי כי הן איפשרו לאמיר, הצליאקי, לנשנש משהו גם כן.
בתפריטים, חיפשתי את תפריט הקוקטיילים שכל כך התלהבתי ממנו באינטרנט, אבל הוא לא היה. אז שאלתי את המלצר אם אפשר לקבל את התפריט. "אני אביא לך משהו יותר טוב!" ענה ההוא בהתלהבות, והביא את הברמן.
ביקשתי מהברמן משהו שיהיה מריר ומעניין, ונתתי לדוגמא משקאות על בסיס קמפרי. הוא כל כך נתפס למילה קמפרי, שממש הצטערתי שהזכרתי אותה. הוא הציע נגרוני, אמרתי שאני מכינה כאלו בבית בלי סוף, הוא הציע קמפרי עם תפוזים, שאלתי אם יש מצב למשהו יותר מעניין, בסוף הוא אמר שהוא יכין לי משהו מעניין על בסיס קמפרי וג'ין, וסיכמנו שאני סומכת עליו.
כמה פעמים ההורים שלי אמרו לי לא לסמוך על זרים.
הקוקטייל היה מורכב מקמפרי, ג'ין, פלח תפוז ושיעמום. למעשה, האחרון היה בו מרכיב כל כך מרכזי, שכשהמלצר התעניין איך הקוקטייל זה נגמר בהחלפתו. לזכותם הגדול יאמר שהקוקטייל הוחלף מיד, ובלי לגרום לי להרגיש נודניקית.
לרעתם יאמר שהברמן יצא מהמטבח, והציע לי קוקטייל בשם "רחוב סומסום" שיש לו, לדבריו "טעם חזק של חלווה". "נשמע לי די מתוק" הערתי לו, והוא בתגובה ציין ש"אין הרבה קוקטיילים מרירים מעניינים, אם את רוצה מעניין זה צריך להיות קוקטייל מתוק" "אבל בתפריט ראיתי קוקטיילים מרירים מעניינים!" אמרתי לו "אפשר לקבל תפריט?" "את לא צריכה תפריט" הוא אמר "אני יכול לתאר לך את כל הקוקטיילים". כאן, אני מודה, כבר שקלתי לפתוח את תפריט הקוקטיילים מהאייפון. זו הייתה הפעם השנייה שביקשתי תפריט קוקטיילים, במסעדה שיש לה תפריט קוקטיילים, ושידועה בקוקטיילים המעניינים שלה, וזה אחרי שבפעם השנייה בחיי החזרתי משקה שלא היה לטעמי- למה זה כל כך קריטי לא לתת לי תפריט?! אמרתי שאני אשמח לקבל תפריט בכל זאת, והברמן המאוכזב קמעה אמר שהוא "ינסה למצוא אחד". בחיי. למען האמת, הוא מצא אחד די מהר, ואז אני מצאתי קוקטייל שאני רוצה לשתות די מהר, והוא אכן היה לרוחי ומאד טעים לי, ואגב, הוא היה ממש מיוחד ומעניין וגם מריר- שילוב שהברמן עצמו, כזכור, לא האמין שיש בתפריט.
הזמנו גם לאכול.
אחרי שוידאנו מול המלצר ענייני צליאק, המנה הראשונה שהזמנו הייתה "קוקי סן ז'ק על קרם שקדים לבנים וביסק סרטנים כחולים". המנה הזו הייתה פשוט מעולה, מעולה, מעולה, מעולה! הרבה פעמים אני מתלוננת כאן על מחירים מופקעים של מנות ואומרות שיש מנות שעבורן כן אהיה מוכנה לשלם מחיר מופקע- אני ללא שום ספק מוכנה לשלם שוב 65 שקלים בשביל לאכול את הקוקי סן ז'ק המעולים האלו, עם הרוטב המדהים והענני הזה. ומי כמוכם יודע, שאני לא אומרת את זה על הרבה מנות.
אחר כך התייעצנו עם המלצר אם בשקדי העגל יש או אין גלוטן, והוא חזר אלינו והכריז "דיברתי עם גיא השף... גיא השף אמר שאם תרצה הוא יוכל לעשות את זה על המחבת ואז זה יהיה בלי גלוטן". זה לא התיאור המדוייק, כי בתיאור המדוייק היה ברור לחלוטין שהמנה לא תהיה כמו זו שהייתה בתפריט, ולכן ירדנו מזה
. אבל תודה לגיא השף, בכל מקרה!
(תהייה לחלוטין לא רלוונטית: מעניין אם גם אני, אם אפגוש אותו, אתבקש לקרוא לו גיא השף. אם כן, אני מצפה שהוא יענה לי ב"שירונת3 הדוקטורנטית". לפחות מזה אני לא מגיבה. שתדעו.)
אז לקחנו עוד מנה ראשונה, "טרטר בקר עם רמולאד צלפים ושאלוט". הגיע בשר קצוץ דק, ועוד כל מיני- ככל הנראה צלפים ושאלוט- בצד, ושליכטה של חרדל על הצלחת. כשערבבנו הכל, זה קיבל טעם חרדלי מדי. אולי לא היינו צריכים לערבב את כל החרדל פנימה, לא ברור. הטרטר היה, אעפס, טרטר. ואם נאמר זאת בעדינות, בסקאלת הטרטרים הוא לא המדהים ביותר שאכלתי אי פעם. הוא לא היה רע או משהו, פשוט טרטר, וב-68 שקלים למנה ראשונה, ואחרי הקוקי סן ז'ק המהממים ההם, ציפיתי למשהו שיפיל אותי.
[המשך ושיא הסיפור, בהודעה הבא
]
"זה היה הזוי" אמיר מלמל כשיצאנו
"זה לא היה רע" השלמתי אותו "ולא טוב. אוף, אתה צודק, פשוט הזוי"
"האוכל היה טעים, ובכל זאת..." הוא אמר
כי הבכל זאת הזה היה כל כך חשוב. ו, איך נאמר זאת, הזוי.
אז מה גורם לשוכנת "ה-מרפסת" שכמוני למצוא את עצמי במקום כמו אריה, מקום שמייצג את כל מה ש"ה-מרפסת" מתנגדת לו? התשובה הצינית היא ביש מזל, אבל במציאות דווקא מזל, ולא מעט עבודה קשה, גרמו לי לזכות בסוג הצטיינות שכזה, שהיה חייב להיחגג במקום מעונב ומיוחד ו, אבל-לא-ידענו-את-זה-כשבחרנו-את-המקום, הזוי.
נכנסנו. בקומה הראשונה, קומת הבר ההו-כה-מגניבה, אנשים עמדו זה על זה בעודם שותים, לא ברור לי כמה שיווי משקל היה צריך בכדי לעמוד שם, דחוסים כל כך, ועדיין לא להשפריץ אחד על השני. מזל שאמיר הזמין לנו מקום במסעדה, בקומה השנייה. למעלה היה ריק, ונעים לעין, וקסום משהו. אפשר היה להרגיש שלמי שעיצב את הבניין היה חשוב לשמור על המראה הישן והמיוחד שלו, וזו לגמרי נקודה לזכותם לטעמי. התיישבנו ליד אחד מהחלונות, זה לא אשמתם שהוא פונה בדיוק ל"לחמעג'ון" הסמוכה, ועל השולחן כבר חיכו לנו ארבע עגבניות בינוניות בגודלן, ופנכות מלח ופלפל מז'אנר "אל אלוהים אני מקווה שהלקוחות הקודמים שטפו ידיים" שכל כך נפוצות היום בתל אביב.
המלצר הניח מיד קערה נדיבה של לחם לידינו, ואחרי שאמיר ציין שהוא צליאקי בירר איתי אם אני מעוניינת בשמ"ז וחומץ בלסמי לפני שמזג אותם לתוך קערה מבקבוקים שהיו על השולחן. הלחם היה יבש. הבלסאמי היה סופר-טעים. דווקא העגבניות היו השיחוק האמיתי כי הן איפשרו לאמיר, הצליאקי, לנשנש משהו גם כן.
בתפריטים, חיפשתי את תפריט הקוקטיילים שכל כך התלהבתי ממנו באינטרנט, אבל הוא לא היה. אז שאלתי את המלצר אם אפשר לקבל את התפריט. "אני אביא לך משהו יותר טוב!" ענה ההוא בהתלהבות, והביא את הברמן.
ביקשתי מהברמן משהו שיהיה מריר ומעניין, ונתתי לדוגמא משקאות על בסיס קמפרי. הוא כל כך נתפס למילה קמפרי, שממש הצטערתי שהזכרתי אותה. הוא הציע נגרוני, אמרתי שאני מכינה כאלו בבית בלי סוף, הוא הציע קמפרי עם תפוזים, שאלתי אם יש מצב למשהו יותר מעניין, בסוף הוא אמר שהוא יכין לי משהו מעניין על בסיס קמפרי וג'ין, וסיכמנו שאני סומכת עליו.
כמה פעמים ההורים שלי אמרו לי לא לסמוך על זרים.
הקוקטייל היה מורכב מקמפרי, ג'ין, פלח תפוז ושיעמום. למעשה, האחרון היה בו מרכיב כל כך מרכזי, שכשהמלצר התעניין איך הקוקטייל זה נגמר בהחלפתו. לזכותם הגדול יאמר שהקוקטייל הוחלף מיד, ובלי לגרום לי להרגיש נודניקית.
לרעתם יאמר שהברמן יצא מהמטבח, והציע לי קוקטייל בשם "רחוב סומסום" שיש לו, לדבריו "טעם חזק של חלווה". "נשמע לי די מתוק" הערתי לו, והוא בתגובה ציין ש"אין הרבה קוקטיילים מרירים מעניינים, אם את רוצה מעניין זה צריך להיות קוקטייל מתוק" "אבל בתפריט ראיתי קוקטיילים מרירים מעניינים!" אמרתי לו "אפשר לקבל תפריט?" "את לא צריכה תפריט" הוא אמר "אני יכול לתאר לך את כל הקוקטיילים". כאן, אני מודה, כבר שקלתי לפתוח את תפריט הקוקטיילים מהאייפון. זו הייתה הפעם השנייה שביקשתי תפריט קוקטיילים, במסעדה שיש לה תפריט קוקטיילים, ושידועה בקוקטיילים המעניינים שלה, וזה אחרי שבפעם השנייה בחיי החזרתי משקה שלא היה לטעמי- למה זה כל כך קריטי לא לתת לי תפריט?! אמרתי שאני אשמח לקבל תפריט בכל זאת, והברמן המאוכזב קמעה אמר שהוא "ינסה למצוא אחד". בחיי. למען האמת, הוא מצא אחד די מהר, ואז אני מצאתי קוקטייל שאני רוצה לשתות די מהר, והוא אכן היה לרוחי ומאד טעים לי, ואגב, הוא היה ממש מיוחד ומעניין וגם מריר- שילוב שהברמן עצמו, כזכור, לא האמין שיש בתפריט.
הזמנו גם לאכול.
אחרי שוידאנו מול המלצר ענייני צליאק, המנה הראשונה שהזמנו הייתה "קוקי סן ז'ק על קרם שקדים לבנים וביסק סרטנים כחולים". המנה הזו הייתה פשוט מעולה, מעולה, מעולה, מעולה! הרבה פעמים אני מתלוננת כאן על מחירים מופקעים של מנות ואומרות שיש מנות שעבורן כן אהיה מוכנה לשלם מחיר מופקע- אני ללא שום ספק מוכנה לשלם שוב 65 שקלים בשביל לאכול את הקוקי סן ז'ק המעולים האלו, עם הרוטב המדהים והענני הזה. ומי כמוכם יודע, שאני לא אומרת את זה על הרבה מנות.
אחר כך התייעצנו עם המלצר אם בשקדי העגל יש או אין גלוטן, והוא חזר אלינו והכריז "דיברתי עם גיא השף... גיא השף אמר שאם תרצה הוא יוכל לעשות את זה על המחבת ואז זה יהיה בלי גלוטן". זה לא התיאור המדוייק, כי בתיאור המדוייק היה ברור לחלוטין שהמנה לא תהיה כמו זו שהייתה בתפריט, ולכן ירדנו מזה
(תהייה לחלוטין לא רלוונטית: מעניין אם גם אני, אם אפגוש אותו, אתבקש לקרוא לו גיא השף. אם כן, אני מצפה שהוא יענה לי ב"שירונת3 הדוקטורנטית". לפחות מזה אני לא מגיבה. שתדעו.)
אז לקחנו עוד מנה ראשונה, "טרטר בקר עם רמולאד צלפים ושאלוט". הגיע בשר קצוץ דק, ועוד כל מיני- ככל הנראה צלפים ושאלוט- בצד, ושליכטה של חרדל על הצלחת. כשערבבנו הכל, זה קיבל טעם חרדלי מדי. אולי לא היינו צריכים לערבב את כל החרדל פנימה, לא ברור. הטרטר היה, אעפס, טרטר. ואם נאמר זאת בעדינות, בסקאלת הטרטרים הוא לא המדהים ביותר שאכלתי אי פעם. הוא לא היה רע או משהו, פשוט טרטר, וב-68 שקלים למנה ראשונה, ואחרי הקוקי סן ז'ק המהממים ההם, ציפיתי למשהו שיפיל אותי.
[המשך ושיא הסיפור, בהודעה הבא
