הבראסרי - ערב משעשע.
בשעות הערב החברה הטובה התקשרה לבדוק אם בא לי להיפגש לארוחת ערב - התשובה הייתה כמובן. בהתחלה חשבנו על ארוחה קלילה וקצרה בויטרינה (בטח כשמחר אנחנו בפופינה) אבל הקור הכריע וכך מצאנו את עצמנו בבראסרי - אי של יציבות שידענו שנוכל למצוא בו אוכל שמחמם אותנו.
רגע לפני שאספר על הארוחה אני חייבת להתייחס לסוגיה מסוימת:
כשהתיישבנו, שאלתי את המלצרית אם יש להם משהו בסגנון סיידר חם והתשובה המידית הייתה שלילית.
עברנו כרגע סופ"ש חורפי מאוד, הימים הקרובים הולכים להיות קרים - גם כך יש לכם כל יום ספיישלים. לא יכולתם לחשוב על משקה חם? הרי לא מדובר במשהו שהוא טרחה גדולה: יין חם מתובל, ברנדי חם או סתם סיידר היו עושים את העבודה יופי ובאמת במינימום השקעה. איך אף אחד לא חשב ליצור ספיישל כזה במקום בו הדבר כל כך מתבקש?
נו, כמו פולניות טובות הסתפקנו בתה (תיונים, לא חליטות רחמנא לצלן) שסיפקו את החום הדרוש
בכל מה שנוגע לאוכל, אנחנו דוגלות בשיטת מה שיוצא אני מרוצה ולכן האוכל מתואר לפי הסדר בו הוא יצא:
לחם וחמאה שהם לחם וחמאה.
גרבדלקס על בליני - לא כל כך בליני ולא כל כך גרבדלקס. בפועל מדובר יותר בלביבה. הבליני שאני מכירה (אחרי הכל, סבתא אוקראינית) הם דקים משמעותית מזה שהוגש לנו. הסלמון הוגש בחיתוך שנראה כמו חיתוך לסביצ'ה והטעמים היו עדינים יותר מאלו שאני מצפה להם. אבל המנה הייתה טעימה, היוגורט בצד וסלט העלים על הכל היה בהחלט במקום.
ספייריבס ברוטב שום, צ'ילי ודבש. שומניים ונהדרים. לצידם לקחנו גראטן תפוחי אדמה שהיה מלוח מדי וויתרנו עליו אחרי בערך שני ביסים.
עצמות מוח צלויות - מגיעות עם שום קונפי, לחם קלוי ומלח גס - מנה שהיא לחלוטין פינוק כולסטרולי מוחלט. תענוג שומני צרוף וקשה לסרב לו. מנה כל כך פשוטה שבאמת אי אפשר להרוס. הדבר היחיד שיש לי להעיר עליו בהקשר הזה הוא השום קונפי - כאחת שמכינה אותו בבית כמעט כל שבוע (וגם מחסלת אותו), נכון שזה באסה לטפל בכל השיניים ולקלף אותן. מצד שני, במקום שממצב את עצמו באופן שהבראסרי מנסה למצב את עצמו, הייתי מצפה שבהכנת הקונפי הם יטרחו לקלף את השום.
לקינוח לקחנו מהמיוחדים תותים בשמנת שהיו תזכורת לבית סבתא וסיימו את הארוחה באופן הולם.
ועכשיו, בואו נדבר לרגע על השירות:
כאחת שביקרה בבראסרי פעם או פעמיים כבר למדתי להבין ולצפות לשירות מתנשא, שבעיקר גורם לך לחשוב שמצפים שתגיד תודה שבכלל מאפשרים לך לשבת במקום - בשביל פנקייקים בשבת בבוקר או ארוחה במקום פעם ב... אני מוכנה לספוג שירות כזה בעיקר כי אני יודעת שבשביל הז'אנר, הם עושים את מה שהם עושים טוב ויציב כך שניתן תמיד לסמוך עליהם.
הבעיה היא שהשירות לא היה מתנשא אלא לוחץ ועל גבול ההזוי.
בתחילת הארוחה שאלתי את המלצרית אם יש סיכוי למצוא שקע להטעין את הסלולרי שלי - במקום להגיד בפשטות כי אין להם מקום שבו הם יכולים לעשות זאת (למרות שבקצת מאמץ, בפעמים הבודדות שיצא לי לבקש במקומות שונים לעשות את זה, תמיד הטעינו לי מאחורי הבר), היא פצחה בנאום בדבר ההיסטוריה של שקעי החשמל וחיבורם לתנורים.
בהמשך, כשביקשנו לבדוק אם תהיה אפשרות בהמשך לעבור פנימה כי החברה הטובה קצת סובלת מקור (אני בשלב הזה כבר הייתי בלי מעיל לדעתי) היא שלחה אלינו את האחמ"ש שגם הוא בדיוק כמוה הסביר לנו כמה הם מיותרים כי אין להם מה לעשות אז.. אין להם מה לעשות.
כשראינו את הספייריבס בתפריט הוא קרא לנו ולכן החלטנו ללכת עליו. אין לי ספק שיש אנשים שמזמינים בלי לדעת מה הם מזמינים ולכן חשוב לוודא איתם שהם יודעים בדיוק למה לצפות. הבעיה היא שגם אחרי שהבהרנו למלצרית שאנחנו יודעות איך נראים ספייריבס, היא טרחה להסביר לנו בערך חמש פעמים כי הבשר הוא שומני והוא מתאים למי שאוהב שומן ושיש שכבה שהיא בשר רך ושכבה של שומן ועוד ועוד. למען האמת, התעייפתי רק מההסבר שלה.
למזלי בהסבר על הבליני הצלחתי למנוע ממנה לחזור על ההסבר בכך שאמרתי לה שאכלנו אותו אצלם ואני גם מכינה כאלו בבית
השירות ההזוי המשיך כשהיא לא הצליחה להנדס מקום בשולחן לכל מה שהזמנו (למרות שכל מנה יצאה בנפרד) והתחילה לקחת צלחות וכפיות מכל מיני מקומות רק כדי שיהיה לה מקום.
כשהזמנו את הקינוח של התותים בשמנת שהיא סיפרה לנו עליו, היא שוב פצחה בתיאורים על כך שהקרם הוא בטעם וניל. בשלב הזה רצינו לצעוק לה שמדובר בספוילר ושהיא הורסת לנו את כל הכיף ובינינו הבאנו פליאה מכך שהיא יכולה להפוך מנה של תותים ושמנת למנה כה מסובכת.
המזל העיקרי עם השירות ההזוי הזה היה שהחברה הייתה טובה ולכן בעיקר יכולנו לצחוק על התנהגות המלצרית שהייתה לחוצה ולוחצת אבל אין ספק שהחוויה של המלצרית בהחלט הייתה יכולה להרוס לסועדים אחרים את הארוחה.
סך הכל - 260 ש"ח לפני.
בשעות הערב החברה הטובה התקשרה לבדוק אם בא לי להיפגש לארוחת ערב - התשובה הייתה כמובן. בהתחלה חשבנו על ארוחה קלילה וקצרה בויטרינה (בטח כשמחר אנחנו בפופינה) אבל הקור הכריע וכך מצאנו את עצמנו בבראסרי - אי של יציבות שידענו שנוכל למצוא בו אוכל שמחמם אותנו.
רגע לפני שאספר על הארוחה אני חייבת להתייחס לסוגיה מסוימת:
כשהתיישבנו, שאלתי את המלצרית אם יש להם משהו בסגנון סיידר חם והתשובה המידית הייתה שלילית.
עברנו כרגע סופ"ש חורפי מאוד, הימים הקרובים הולכים להיות קרים - גם כך יש לכם כל יום ספיישלים. לא יכולתם לחשוב על משקה חם? הרי לא מדובר במשהו שהוא טרחה גדולה: יין חם מתובל, ברנדי חם או סתם סיידר היו עושים את העבודה יופי ובאמת במינימום השקעה. איך אף אחד לא חשב ליצור ספיישל כזה במקום בו הדבר כל כך מתבקש?
נו, כמו פולניות טובות הסתפקנו בתה (תיונים, לא חליטות רחמנא לצלן) שסיפקו את החום הדרוש
בכל מה שנוגע לאוכל, אנחנו דוגלות בשיטת מה שיוצא אני מרוצה ולכן האוכל מתואר לפי הסדר בו הוא יצא:
לחם וחמאה שהם לחם וחמאה.
גרבדלקס על בליני - לא כל כך בליני ולא כל כך גרבדלקס. בפועל מדובר יותר בלביבה. הבליני שאני מכירה (אחרי הכל, סבתא אוקראינית) הם דקים משמעותית מזה שהוגש לנו. הסלמון הוגש בחיתוך שנראה כמו חיתוך לסביצ'ה והטעמים היו עדינים יותר מאלו שאני מצפה להם. אבל המנה הייתה טעימה, היוגורט בצד וסלט העלים על הכל היה בהחלט במקום.
ספייריבס ברוטב שום, צ'ילי ודבש. שומניים ונהדרים. לצידם לקחנו גראטן תפוחי אדמה שהיה מלוח מדי וויתרנו עליו אחרי בערך שני ביסים.
עצמות מוח צלויות - מגיעות עם שום קונפי, לחם קלוי ומלח גס - מנה שהיא לחלוטין פינוק כולסטרולי מוחלט. תענוג שומני צרוף וקשה לסרב לו. מנה כל כך פשוטה שבאמת אי אפשר להרוס. הדבר היחיד שיש לי להעיר עליו בהקשר הזה הוא השום קונפי - כאחת שמכינה אותו בבית כמעט כל שבוע (וגם מחסלת אותו), נכון שזה באסה לטפל בכל השיניים ולקלף אותן. מצד שני, במקום שממצב את עצמו באופן שהבראסרי מנסה למצב את עצמו, הייתי מצפה שבהכנת הקונפי הם יטרחו לקלף את השום.
לקינוח לקחנו מהמיוחדים תותים בשמנת שהיו תזכורת לבית סבתא וסיימו את הארוחה באופן הולם.
ועכשיו, בואו נדבר לרגע על השירות:
כאחת שביקרה בבראסרי פעם או פעמיים כבר למדתי להבין ולצפות לשירות מתנשא, שבעיקר גורם לך לחשוב שמצפים שתגיד תודה שבכלל מאפשרים לך לשבת במקום - בשביל פנקייקים בשבת בבוקר או ארוחה במקום פעם ב... אני מוכנה לספוג שירות כזה בעיקר כי אני יודעת שבשביל הז'אנר, הם עושים את מה שהם עושים טוב ויציב כך שניתן תמיד לסמוך עליהם.
הבעיה היא שהשירות לא היה מתנשא אלא לוחץ ועל גבול ההזוי.
בתחילת הארוחה שאלתי את המלצרית אם יש סיכוי למצוא שקע להטעין את הסלולרי שלי - במקום להגיד בפשטות כי אין להם מקום שבו הם יכולים לעשות זאת (למרות שבקצת מאמץ, בפעמים הבודדות שיצא לי לבקש במקומות שונים לעשות את זה, תמיד הטעינו לי מאחורי הבר), היא פצחה בנאום בדבר ההיסטוריה של שקעי החשמל וחיבורם לתנורים.
בהמשך, כשביקשנו לבדוק אם תהיה אפשרות בהמשך לעבור פנימה כי החברה הטובה קצת סובלת מקור (אני בשלב הזה כבר הייתי בלי מעיל לדעתי) היא שלחה אלינו את האחמ"ש שגם הוא בדיוק כמוה הסביר לנו כמה הם מיותרים כי אין להם מה לעשות אז.. אין להם מה לעשות.
כשראינו את הספייריבס בתפריט הוא קרא לנו ולכן החלטנו ללכת עליו. אין לי ספק שיש אנשים שמזמינים בלי לדעת מה הם מזמינים ולכן חשוב לוודא איתם שהם יודעים בדיוק למה לצפות. הבעיה היא שגם אחרי שהבהרנו למלצרית שאנחנו יודעות איך נראים ספייריבס, היא טרחה להסביר לנו בערך חמש פעמים כי הבשר הוא שומני והוא מתאים למי שאוהב שומן ושיש שכבה שהיא בשר רך ושכבה של שומן ועוד ועוד. למען האמת, התעייפתי רק מההסבר שלה.
למזלי בהסבר על הבליני הצלחתי למנוע ממנה לחזור על ההסבר בכך שאמרתי לה שאכלנו אותו אצלם ואני גם מכינה כאלו בבית
השירות ההזוי המשיך כשהיא לא הצליחה להנדס מקום בשולחן לכל מה שהזמנו (למרות שכל מנה יצאה בנפרד) והתחילה לקחת צלחות וכפיות מכל מיני מקומות רק כדי שיהיה לה מקום.
כשהזמנו את הקינוח של התותים בשמנת שהיא סיפרה לנו עליו, היא שוב פצחה בתיאורים על כך שהקרם הוא בטעם וניל. בשלב הזה רצינו לצעוק לה שמדובר בספוילר ושהיא הורסת לנו את כל הכיף ובינינו הבאנו פליאה מכך שהיא יכולה להפוך מנה של תותים ושמנת למנה כה מסובכת.
המזל העיקרי עם השירות ההזוי הזה היה שהחברה הייתה טובה ולכן בעיקר יכולנו לצחוק על התנהגות המלצרית שהייתה לחוצה ולוחצת אבל אין ספק שהחוויה של המלצרית בהחלט הייתה יכולה להרוס לסועדים אחרים את הארוחה.
סך הכל - 260 ש"ח לפני.
