עסקית צהריים באדורה
יום שישי זימן לנו שתי שעות שלמות לבדנו , ועוד בצהרי היום. החלטנו להתעלם ממזג האוויר המבאס שכנראה ניסה לרמוז לנו משהו, וביקשנו להזמין מקום לשניים באדורה, מקום שהיינו בו לפני שנים ונהנינו.
באתר המסעדה כתוב שהעסקית מתחילה ב12. אנחנו רצינו להגיע ב13, ואולם בטלפון מסרו לנו שהעסקית בעצם מתחילה ב 13:30. עכשיו, לכאורה זה לא כזה סיפור. רוב עסקיות הצהריים הן בתחום של 12-16. אבל לנו ההפרש הזה בזמנים היה דווקא משמעותי, ולא ברור לי מה הבעיה לעדכן את הפרטים הנכונים באתר.
בחרנו לשבת במרפסת. בדיעבד בחירה שגויה כי האקוסטיקה שם לא משהו. למרות שרק ארבעה שולחנות היו מאוישים, הרעש היה רב למדי. המלצריות היו נחמדות ומקצועיות.
אין מה לפרט הרבה על הבעייתיות בעסקית של אדורה, הנושא עלה בפורום לא מעט פעמים: כאילו 69₪, אבל המון מנות הן ״בתוספת״, ואין ״אקסטרות״: לחם, יין, קינוחים - הכל במחיר מלא.
הזמנו :
קרפצ׳יו טונה אדומה בוויניגרט מזרח רחוק- כל כך הרבה סויה מהזן המתקתק, ושמן שומשום, וג׳ינג׳ר , ולמון גראס, הטונה ממש נרצחה שם בצלחת. זה כאילו מישהו במטבח אמר : ״ כן, ושתהיה בתפריט גם מנה אסייתית! טונה אדומה, זה נורא הולך עכשיו! יאללה, גבר תביא ת׳סויה!״. טיפת עדינות, טיפת מחשבה על איזון טעמים לא היתה במנה. הבחירה היתה של בעלי , והוא טען שזו אחת המנות הסתמיות שאכל לאחרונה.
סלט קלמרי אנדלוסי (בתוספת 9₪)- מנה קטנה למדי, יותר טאפאס מוגדל מאשר מנה ראשונה, של קלמרי וראשי קלמרי עם עגבניות, בצל, כוסברה, שעועית בובעס, שמן זית וקרם פרש. נחמד, צפוי. מנה של מקום קטן ליד הים, לא של מסעדת שף.
על ״הלחם שלנו״, כפי שקראה לו המלצרית במחיר של 17 ₪ לככר קטנה וכמה מיטבלים ויתרנו.
עיקריות:
בורי בקראסט פרובינסיאלי- מצופה בציפוי קריספי של פירורי לחם. לחלוטין דג קפוא לאור הרכות המוגזמת שלו, אבל לפחות הוא לא היה יבש, הגיע יחד עם פירה נהדר. ציון למנה בינוני פלוס.
קציצות עגל "באהילדו" של חצילים ועגבניות - מפלאי המסעדנות הישראלית. מגיעה מחבת קטנה ובה חמש קציצות טעימות מבשר עגל בתבשיל מעדות הרטטוי (שקצת התקדח) עם חצילים עגבניות ויין לבן. והתוספת? רבע בגט מהסופר, קלוי. אמנם זה כתוב בתפריט, אבל זה מסוג הדברים שאתה לא באמת שם לב אליהם עד שאתה רואה אותם. מי מגיש לחם כתוספת למנה עיקרית במסעדת שף? שוב, זה לא לחם לשולחן. זו הפחמימה המלווה את המנה.
הבנו שרחוק כבר לא נגיע עם העסקית הזו, וויתרנו על קינוחים והלכנו.
יחד עם גוורצטרמינר מתוק מדי ושליש סמואל אדאמס לאגר החשבון הגיע ל 210 ₪.
נכון, לא יקר, אבל גם סתמי למדי. הייתי מעדיפה לשלם עוד 50-80 ₪ לארוחת צהריים טובה באמת, ויש כאלו בעיר. מאכזב בעיקר כי מדובר במסעדת שף שאמורה לספק משהו קצת יותר מיוחד, איזשהו טאצ׳ אישי. במקום זה הרגשנו שהגענו למסעדת אירוויזיון, שבה יש בתפריט את כל המנות המנצחות של העיר, המכוונות למכנה המשותף הרחב ביותר. לזכותו של השף אומר שיחסית לכזה מזג אוויר המסעדה היתה מלאה למדי, אז כנראה שלאירוויזיון שלו יש קהל. לצערי אותנו זה לא ממש ריגש.
יום שישי זימן לנו שתי שעות שלמות לבדנו , ועוד בצהרי היום. החלטנו להתעלם ממזג האוויר המבאס שכנראה ניסה לרמוז לנו משהו, וביקשנו להזמין מקום לשניים באדורה, מקום שהיינו בו לפני שנים ונהנינו.
באתר המסעדה כתוב שהעסקית מתחילה ב12. אנחנו רצינו להגיע ב13, ואולם בטלפון מסרו לנו שהעסקית בעצם מתחילה ב 13:30. עכשיו, לכאורה זה לא כזה סיפור. רוב עסקיות הצהריים הן בתחום של 12-16. אבל לנו ההפרש הזה בזמנים היה דווקא משמעותי, ולא ברור לי מה הבעיה לעדכן את הפרטים הנכונים באתר.
בחרנו לשבת במרפסת. בדיעבד בחירה שגויה כי האקוסטיקה שם לא משהו. למרות שרק ארבעה שולחנות היו מאוישים, הרעש היה רב למדי. המלצריות היו נחמדות ומקצועיות.
אין מה לפרט הרבה על הבעייתיות בעסקית של אדורה, הנושא עלה בפורום לא מעט פעמים: כאילו 69₪, אבל המון מנות הן ״בתוספת״, ואין ״אקסטרות״: לחם, יין, קינוחים - הכל במחיר מלא.
הזמנו :
קרפצ׳יו טונה אדומה בוויניגרט מזרח רחוק- כל כך הרבה סויה מהזן המתקתק, ושמן שומשום, וג׳ינג׳ר , ולמון גראס, הטונה ממש נרצחה שם בצלחת. זה כאילו מישהו במטבח אמר : ״ כן, ושתהיה בתפריט גם מנה אסייתית! טונה אדומה, זה נורא הולך עכשיו! יאללה, גבר תביא ת׳סויה!״. טיפת עדינות, טיפת מחשבה על איזון טעמים לא היתה במנה. הבחירה היתה של בעלי , והוא טען שזו אחת המנות הסתמיות שאכל לאחרונה.
סלט קלמרי אנדלוסי (בתוספת 9₪)- מנה קטנה למדי, יותר טאפאס מוגדל מאשר מנה ראשונה, של קלמרי וראשי קלמרי עם עגבניות, בצל, כוסברה, שעועית בובעס, שמן זית וקרם פרש. נחמד, צפוי. מנה של מקום קטן ליד הים, לא של מסעדת שף.
על ״הלחם שלנו״, כפי שקראה לו המלצרית במחיר של 17 ₪ לככר קטנה וכמה מיטבלים ויתרנו.
עיקריות:
בורי בקראסט פרובינסיאלי- מצופה בציפוי קריספי של פירורי לחם. לחלוטין דג קפוא לאור הרכות המוגזמת שלו, אבל לפחות הוא לא היה יבש, הגיע יחד עם פירה נהדר. ציון למנה בינוני פלוס.
קציצות עגל "באהילדו" של חצילים ועגבניות - מפלאי המסעדנות הישראלית. מגיעה מחבת קטנה ובה חמש קציצות טעימות מבשר עגל בתבשיל מעדות הרטטוי (שקצת התקדח) עם חצילים עגבניות ויין לבן. והתוספת? רבע בגט מהסופר, קלוי. אמנם זה כתוב בתפריט, אבל זה מסוג הדברים שאתה לא באמת שם לב אליהם עד שאתה רואה אותם. מי מגיש לחם כתוספת למנה עיקרית במסעדת שף? שוב, זה לא לחם לשולחן. זו הפחמימה המלווה את המנה.
הבנו שרחוק כבר לא נגיע עם העסקית הזו, וויתרנו על קינוחים והלכנו.
יחד עם גוורצטרמינר מתוק מדי ושליש סמואל אדאמס לאגר החשבון הגיע ל 210 ₪.
נכון, לא יקר, אבל גם סתמי למדי. הייתי מעדיפה לשלם עוד 50-80 ₪ לארוחת צהריים טובה באמת, ויש כאלו בעיר. מאכזב בעיקר כי מדובר במסעדת שף שאמורה לספק משהו קצת יותר מיוחד, איזשהו טאצ׳ אישי. במקום זה הרגשנו שהגענו למסעדת אירוויזיון, שבה יש בתפריט את כל המנות המנצחות של העיר, המכוונות למכנה המשותף הרחב ביותר. לזכותו של השף אומר שיחסית לכזה מזג אוויר המסעדה היתה מלאה למדי, אז כנראה שלאירוויזיון שלו יש קהל. לצערי אותנו זה לא ממש ריגש.
