הסיפור של סין הוא סיפור מעניין
מבחינת חוקים וצווים, סין עשתה מעט מאד.
הצווים שממשלת סין הוציאה היו מאד כלליים
הממשלה הסינית עבדה על רוח הפאטריוטיזם הסיני,
הממשלה הצליחה להפיח בקרב כל ההנהגות המקומיות את הרעיון, שהמלחמה בקורונה זו המלחמה הפאטריוטית הגדולה, וכל מנהל צריך לעשות באיזורו כמיטב יכולתו.
הגישה ה"פאטריוטית" הביאה למלחמת כבוד בין ראשי האזורים השונים מי נילחם ביתר תוקפנות (כמו מלחמת הדתיים בישראל, מי מקפיד יותר), וכל אזור הוציא תקנות מחמירות יותר מחברו.
היו כפרים שאסרו כניסה למי שלא שייך בכפר, ובכניסה בכפר בדקו את המבטא של כל מי שרוצה להכנס האם הוא מבני הכפר ורשאי להכנס.
אלו לא הוראות מלמעלה, זו הוראה של ראש הכפר.
זו גישה דומה למה שעושה כל מדינה שהולכת למלחמה. פיתוח פאטריוטיזם, תחרות בין מפקדים, הענקת "פרסים" בצורת מדליות, והנפת דגלים וחצוצרות כדי שכל החיילים יכנסו לתלם, ויעשו בדיוק מה שהמפקדים אומרים להם, במטרה שהמפקד קבע, וזאת במינימום משטרה שמסוגלת לפקח על כולם בזמן המלחמה.
כולם מכירים את התאוריה הפסיכולוגית איך שוטפים את המוח בזמן מלחמה,
רק שהממשלה הסינית גם עשתה זאת.