אהבל חסר תקנה!
במקום להמציא איזו מעשיה מנחמת - אתה טוען כי חשבון המשפחה חרג ממסגרת משיכת-היתר המאושרת, היינו - הקרבן אשם באסונו.
מדוע לא להשקיע מעט מחשבה ולהמציא מעשיה מתוקה, כמו למשל זו (בערך. שמעתיה פעם בעת נחום אבלים, והיא הדהימה אותי במקוריותה וגם יבשה דמעות אם מתיפחת):
"זו שעה קשה לעם ישראל, מתנהל משפט שם למעלה והשטן מקטרג באין מפריע בהעדר סניגור. הקב"ה השקיף למטה, ראה את הילד וחטף אותו למעלה להתיצב לסנגר על העם. הוא פשוט לא מצא בעל זכויות אחר"...