קינאה והמנעות

קינאה והמנעות

אני מבין שאני סובל מחוסר בטחון עצמי (יש שיגידו לא מוצדק)
אני בחור נאה סה״כ ומוצלח.


למרות זאת, כמו לכל אחד בעולם הדייטינג הוירטואלי (בייחוד בקהילת הגייז) מקבל הרבה דחיות.


פעמים רבות אני מוצא את עצמי מקנא בחברים (דרגה 2 או בכלל) שמצליחים לצאת לדייט עם הרבה גברים שסרבו לי.
אני מנסה לפרגן ולנשום. להבין שיש לי יתרונות אחרים. שטעם הוא דבר סובייקטיבי וזה לא אומר כלום על האיכיות שלי.

ובכל זאת נורא קשה לי לפרגן לאותם חברים שנחשבים סקסיים בדיעה רחבה.

בטיפול הפסיכולוגי הציעה לי המטפלת לנשום עמוק. לנסות בכל זאת לא להמנע ממפגשים עם אותם חברים.

אבל אני מרגיש שרק כשאני נמנע ממפגש איתם אני מסוגל לשקוט.

זה מונע ממני קשרים וגורם לחיות די עצמאי ולבד. לא שרע לי יותר מדי עם זה. אבל לפעמים (בעיקר בחגים ובאירועים) זה כואב.


איך אפשר להשתלט על הקנאה ועל הרגשות הנלווים? המנעות היא ככ הרסנית (כמובן שכל אחד ומערכת השיקולים שלו ומה שחשוב לו)
 
מוכרחים להיות שמח

אתה מתאר קושי שאפשר להבין אותו. זה שכיח ונפוץ להרגיש דחייה מצד אחד ולמצוא שלא דחו אלא אפילו התקרבו והתיידדו עם חברים שלנו מצד שני. זה פוגע ומעליב כי עולה השאלה מה חסר לי שיש להם. אך לא ברור לי למה אתה נותר לבד ובודד. אין לך חברים שאינם שייכים לקבוצה מהסוג הזה? כל החברים סביבך עסוקים בקרבה וריחוק זוגי? לבטח יש עוד חוגים של אנשים. בהצלחה
 
יש לי קונפליקט

מצד אחד אני נמנע מקשרים עם אנשים יפים ומוצלחים. כי אני מרגיש קנאה. כמו שאמרת משווה ביני לבינם מה יש להם ואין לי.

מצד שני, בגלל מצב של בטחון עצמי לוקה. אני מחפש את אותם חברים מוצלחים
כדי שארגיש שאני שווה בעצמי. אולי גם כתעודה מול החברה והמשפחה. תראו איזה חברים מוצלחים יש לי - זה אומר שאני גם.

אז אני נקרע בקונלפיקט בין המנעות לבין רצון לכאלה חברים.

זה יוצר תסכול ובד״כ נוטה לצד של המנעות.
 
למעלה