"מזרחי - פורצלן לעניים". (התמונות החשובות בסוף ולא מבין למה)
לפני מספר שנים הוצאנו (דר' חיים גרוסמן ואנוכי - הדי אור) ספר בנושא פיגורות הגבס שנוצרו בארץ בשנות החמישים והשישים.
לא. אני לא מנסה למכור את הספרים. הם אזלו ואין לי יותר למכירה.
במהלך הזמן שעבר ברור שהשגתי אישית לאוסף שלי פריטים שלא היו לי (בספר פורסמו פריטים מאוספים של אספנים שונים) וכן נוספו פריטים שלא מופיעים בספר.
ועליהם אני רוצה להתמקד (וברור שכבר באותה הזדמנות גם לנצל את הבמה ולעלות שוב פריטי מזרחי - שלא כולם, בתמונות כאן, מהאוסף שלי שמונה כיום קרוב ל-100 פריטים שונים).
הפריט הראשון הוא הסוס (המחריד לטעמי) שהצלחתי להשיג אתמול.
לא מצליח להבין מי ירצה, אז, לשים פיסלון שכזה אצלו בסלון.
הפריט השני היא הכאילו רקדנית.
אומנם היא חצויה לשניים ורק חוט הברזל מחזיק אותה אבל אני לא אוהב תיקונים ושיפורים של הקיים ושני פריטים אלו לא מופיעים בספר.
הפריט השלישי והחשוב מכולם הוא הכושית.
ככה קראו לזה !!! תרשום על הכושית.
אז כידוע לכולם יש כושית ויש כושי (כתוב על הדלי שלו סמבו !!!). וחלק יודעים כי יש כושית עם כובע טבחים (היא היתה טבחית) ויש כושית עם מטפחת על הראש (היא כנראה היתה העוזרת) ועכשיו כאן בחשיפה עולמית ראשונה יש גם כושית עם מצנפת !!!
כל הכושיות מופיעים בספר למעט הכושית עם המצנפת !!!!
בתחילת הדרך אף אחד, אבל ממש אף אחד לא ידע מאומה על מזרחי.
ידענו שזה יוצר בארץ וזהו.
בחלק מהמקומות קראו לזה הפיל המרקד (בגלל הלוגו). וזהו.
באחת מארוחות הבוקר שלי עם חיים אמרתי שאני רוצה לחקור ולמצוא מה מי מו.
ענה לי חיים למה? יש כל כך הרבה דברים יותר חשובים. עניתי נכון אבל את זה אני רוצה למצוא.
והנה מה שכתבתי בתחילת הספר:
ראשית דבר
בחיפוש מידע וידע ובאיתור קצה חוט בנושא פיגורות הגבס הישראליות והסימנים השונים אשר הוטבעו, נחרטו ונצבעו בתחתית ובצידי הפיגורות עברתי שלבים רבים; עליות ומורדות, אכזבות ותקוות, הנאה ועינוי, עד לשלב שבו הצלחתי לחבר את כל פיסות הגבס השבור ליציקה אחת ולמידע מקיף בנושא זה.
מזרחי יצר יציקות גבס, אשר קישטו את ביתנו בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת והיום מקשטים את בתיהם של עשרות אספני ישראליינה.
כאספני פיגורות גבס ישראליות נתקלנו בקושי לפענח את החותמות השונות שהוטבעו על הפסלונים, עד שחברי האספן ירון גאייר מצא פסלון אשר בתחתיתו התנוססה חותמת בעברית עם כתובת המפעל, בנוסף לחותמת המוכרת באנגלית. עם נתון זה בלבד יצאתי למסע מרתק של חיפוש ומחקר אודות יצרן פיגורות הגבס הישראלי.
המסע, אליו הצטרפו מספר מחברי, ארך חודשים רבים, והתנהל בשווקים, בטלפונים, ברחובות תל אביב. גם בבית-הקברות בבת-ים, אשר אפילו שם הצלחנו "לקבל" תשובות חלקיות. חיפשנו בשכונת התקווה של היום (שכונת מכבי החדשה של אז) תחקרנו שכנים, מכרים, ואפילו עובדים שעבדו אצל היצרן. מצאנו עוד תוויות חדשות אשר העשירו את המידע.
חיפשנו בכל העיתונים משנות החמישים השישים והשבעים שביב של מידע של יצרן זה.
התראיינו ברדיו ופירסמנו שאילתות באתרי אינטרנט שונים העוסקים בהיסטוריה העכשיווית של ישראל.
חפשנו בארכיונים, ובכל מקום אשר עוסק בנושא. לאחר שגילינו כי חיים מזרחי אינו בין החיים, ושם בנו ברוך, התקשרנו למרבית ה"ברוך מזרחי" בארץ, כדי לברר מי מהם הוא הבן של חיים.
בסופו של דבר הצלחנו בליקוט המידע אשר מופיע בספר ומאיר את עינינו על מפעלו/פועלו של מזרחי, וכן מציג עשרות רבות של דגמים אשר יוצרו במפעל.
המידע והתמונות שבספר זו נועדו להנאתם של אוהבי הנוסטלגיה הישראלית ואספני הישראלינה.
הדי אור
לפני מספר שנים הוצאנו (דר' חיים גרוסמן ואנוכי - הדי אור) ספר בנושא פיגורות הגבס שנוצרו בארץ בשנות החמישים והשישים.
לא. אני לא מנסה למכור את הספרים. הם אזלו ואין לי יותר למכירה.
במהלך הזמן שעבר ברור שהשגתי אישית לאוסף שלי פריטים שלא היו לי (בספר פורסמו פריטים מאוספים של אספנים שונים) וכן נוספו פריטים שלא מופיעים בספר.
ועליהם אני רוצה להתמקד (וברור שכבר באותה הזדמנות גם לנצל את הבמה ולעלות שוב פריטי מזרחי - שלא כולם, בתמונות כאן, מהאוסף שלי שמונה כיום קרוב ל-100 פריטים שונים).
הפריט הראשון הוא הסוס (המחריד לטעמי) שהצלחתי להשיג אתמול.
לא מצליח להבין מי ירצה, אז, לשים פיסלון שכזה אצלו בסלון.
הפריט השני היא הכאילו רקדנית.
אומנם היא חצויה לשניים ורק חוט הברזל מחזיק אותה אבל אני לא אוהב תיקונים ושיפורים של הקיים ושני פריטים אלו לא מופיעים בספר.
הפריט השלישי והחשוב מכולם הוא הכושית.
ככה קראו לזה !!! תרשום על הכושית.
אז כידוע לכולם יש כושית ויש כושי (כתוב על הדלי שלו סמבו !!!). וחלק יודעים כי יש כושית עם כובע טבחים (היא היתה טבחית) ויש כושית עם מטפחת על הראש (היא כנראה היתה העוזרת) ועכשיו כאן בחשיפה עולמית ראשונה יש גם כושית עם מצנפת !!!
כל הכושיות מופיעים בספר למעט הכושית עם המצנפת !!!!
בתחילת הדרך אף אחד, אבל ממש אף אחד לא ידע מאומה על מזרחי.
ידענו שזה יוצר בארץ וזהו.
בחלק מהמקומות קראו לזה הפיל המרקד (בגלל הלוגו). וזהו.
באחת מארוחות הבוקר שלי עם חיים אמרתי שאני רוצה לחקור ולמצוא מה מי מו.
ענה לי חיים למה? יש כל כך הרבה דברים יותר חשובים. עניתי נכון אבל את זה אני רוצה למצוא.
והנה מה שכתבתי בתחילת הספר:
ראשית דבר
בחיפוש מידע וידע ובאיתור קצה חוט בנושא פיגורות הגבס הישראליות והסימנים השונים אשר הוטבעו, נחרטו ונצבעו בתחתית ובצידי הפיגורות עברתי שלבים רבים; עליות ומורדות, אכזבות ותקוות, הנאה ועינוי, עד לשלב שבו הצלחתי לחבר את כל פיסות הגבס השבור ליציקה אחת ולמידע מקיף בנושא זה.
מזרחי יצר יציקות גבס, אשר קישטו את ביתנו בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת והיום מקשטים את בתיהם של עשרות אספני ישראליינה.
כאספני פיגורות גבס ישראליות נתקלנו בקושי לפענח את החותמות השונות שהוטבעו על הפסלונים, עד שחברי האספן ירון גאייר מצא פסלון אשר בתחתיתו התנוססה חותמת בעברית עם כתובת המפעל, בנוסף לחותמת המוכרת באנגלית. עם נתון זה בלבד יצאתי למסע מרתק של חיפוש ומחקר אודות יצרן פיגורות הגבס הישראלי.
המסע, אליו הצטרפו מספר מחברי, ארך חודשים רבים, והתנהל בשווקים, בטלפונים, ברחובות תל אביב. גם בבית-הקברות בבת-ים, אשר אפילו שם הצלחנו "לקבל" תשובות חלקיות. חיפשנו בשכונת התקווה של היום (שכונת מכבי החדשה של אז) תחקרנו שכנים, מכרים, ואפילו עובדים שעבדו אצל היצרן. מצאנו עוד תוויות חדשות אשר העשירו את המידע.
חיפשנו בכל העיתונים משנות החמישים השישים והשבעים שביב של מידע של יצרן זה.
התראיינו ברדיו ופירסמנו שאילתות באתרי אינטרנט שונים העוסקים בהיסטוריה העכשיווית של ישראל.
חפשנו בארכיונים, ובכל מקום אשר עוסק בנושא. לאחר שגילינו כי חיים מזרחי אינו בין החיים, ושם בנו ברוך, התקשרנו למרבית ה"ברוך מזרחי" בארץ, כדי לברר מי מהם הוא הבן של חיים.
בסופו של דבר הצלחנו בליקוט המידע אשר מופיע בספר ומאיר את עינינו על מפעלו/פועלו של מזרחי, וכן מציג עשרות רבות של דגמים אשר יוצרו במפעל.
המידע והתמונות שבספר זו נועדו להנאתם של אוהבי הנוסטלגיה הישראלית ואספני הישראלינה.
הדי אור
