VI
*
לוקח להארי בערך שבוע להחליט שהרמיוני צודקת. דראקו ממשיך להתרחק ממנו והארי מתגעגע אל השקט שבנו סביבם, ואם הוא יהרוס משהו בכך שישאל זה כבר לא משנה בגלל שהארי מרגיש את דראקו חומק מבין קצות אצבעותיו, הלאה אל איזשהו עולם בו הארי לא לוקח חלק.
כשהוא מגיע אל המשרד של דראקו, הגבר האחר משוחח עם אחת העובדות הנוספות במחלקה. שניהם נשענים על ארונית נמוכה, דראקו על צדו על מנת לפנות אליה. המותן שלו בולטת החוצה, משמשת לו כקונטרה על מנת להשעין את משקלו כנגד הארונית, ופס דק של עור חיוור נגלה בין הקו של חולצתו להתחלה של מכנסיו. הארי מרגיש את הגרון שלו מתכווץ, מלקק את שפתיו – ואז העובדת הנוספת פונה להביט בו, ודראק עוקב אחר המבט שלה. הארי פוגש את עיניו – הן אפורות במיוחד תחת התאורה החלשה של המשרד והארי התגעגע אליו, אל הדרך בה העיניים שלו מתרחבות מעט בכל פעם שהוא רואה את הארי, לקו האלגנטי של הצוואר שלו.
הארי מכחכח בגרונו. "היי," הוא אומר.
"היי, הארי," דראקו אומר, והקול שלו נוזלי, כמעט, והארי רוצה לשמור את כל הפעמים בהן דראקו אמר את השם שלו, לא פוטר בזלזול, היריקה הזאת של שם המשפחה של הארי כאילו שזו קללה, אלא הארי, נינוח, רגוע, כאילו שחיכה על שפתיו של דראקו כל היום.
"אפשר אותך?" הארי שואל. "לרגע?"
דראקו מהנהן והארי מסתובב, מקווה שדראקו יעקוב אחריו.
הוא נעצר באמצע המסדרון, ודראקו מסתובב על מנת להישען על הקיר. הוא נראה מותש שוב, כפי שנראה היה כשרק נפגשו, והפינות של פיו משוכות מטה.
"אז," דראקו אומר. "מה רצית?"
וזה מעצבן בגלל שהם נהיו חברים מספיק טובים בשביל שהארי לא יצטרך לרצות משהו על מנת לדבר עם דראקו, אבל מצד שני הם מעולם לא תקשרו ככה - הפגישות ביניהם תמיד נדמו להיות ההדדיות ולא-מדוברות, משהו ששניהם רצו מספיק בשביל שלא יהיה צורך לדון בו, ועכשיו הארי מוציא את דראקו מהמשרד שלו והם באמצע מסדרון ריק ושקט והארי נבוך, לפתע.
"אפשר להיפגש הערב?" הארי שואל, כי אחרי הכל השיחה שצריכה להתנהל ביניהם היא לא אחת שמסדרון הולם אותה.
דראקו נדמה לאמוד את הארי, העיניים שלו חוקרות את פניו של הארי ואז עוברות על גופו בזריזות. הארי תוהה האם אפשר לראות עד כמה לא בנוח הוא מרגיש עם הסיטואציה.
"כן," דראקו אומר לבסוף והארי כמעט נאנח בהקלה. "כן, בסדר. כרגיל?"
והשאלה הזאת משמחת את הארי כיוון שדראקו לא שכח מהם, מהדרך הנפלאה בה התנהלו זה עם זה, שקט וחשאי ועם זאת מסונכרן להפליא.
"כן." הארי אומר. "נתראה," ודראקו פונה ללכת עוד לפני שהארי סיים לדבר.
*
אף אחד לא אוהב להרגיש חסר אונים מול אדם אחר, אבל הארי כל כך דפוק שכל דבר אצלו נעשה לקיצוני מדי, והפחד מחוסר בכוח או עמדה מול אדם אחר הוא כמעט מכלה עבורו. כשדראקו נכנס לבר הוא חיוור ועייף ומרוחק מהארי, אבל הוא יפהפה גם באופן הזה, משהו שהארי צריך להתאמץ עבורו, וזה הרגע בו הארי מבין שהוא מרגיש דברים כלפי דראקו, דברים שלא הרגיש כבר שנים, דברים שהוא אמור להרגיש כלפי ג'יני.
דראקו מתיישב מולו ומזמין את הוויסקי שלו ואת הגינס של הארי, ולרגע אחד הכל חוזר להיות רגוע שוב, ואם יצמצם את עיניו הארי יוכל להעמיד פנים ששום דבר כבד לא רובץ ביניהם, בחזה שלו.
"רצית לדבר איתי על משהו," דראקו אומר וחופן את סנטרו בכף ידו. הוא פונה להביט בהארי, העיניים שלו בהירות וממוקדות מאוד, והארי נלחץ תחת המבט שלו.
"כן," הוא אומר, מכריח את עצמו להירגע. הוא בן שלושים – הוא מסוגל ליותר מזה. "התרחקת לאחרונה. רציתי לשאול אם הכל בסדר."
דראקו מרים גבה אחת והחיוך שלו ממזרי. "אז תשאל."
"מה?"
"תשאל אותי אם הכל בסדר." דראקו אומר ולוגם לגימה ארוכה מהוויסקי שלו.
הארי לעולם לא יצליח להבין מה יש בדראקו שגורם לו ליהנות מהעינוי הזה - הדרך בה העיניים שלו נוצצות מעט כשהוא צופה בהארי מתפתל במקומו באי נוחות. הארי תמיד העדיף לגרום לאנשים להרגיש בנוח בנוכחתו, ודראקו נדמה לשאוב משהו מכמה ברורה היא אי הנעימות של הארי תחת העקיצות האלו.
אבל הארי סבל את הצד הזה של דראקו במשך שש שנים – הוא יודע איך להתמודד איתו.
"האם הכל בסדר, דראקו?" הוא שואל, נועץ בדראקו מבט נוקב מעל למשקפיים שלו, ודראקו נדמה מבוהל, לפתע – אבוד עכשיו כשהארי משיב לו באותו המטבע, והארי מתחרט כיוון שאם יש דבר אחד ברור בנוגע לדראקו מאלפוי זה הצורך שלו להרגיש עליון.
"אני-" דראקו אומר והעיניים שלו סורקות את הפנים של הארי. "כן, בטח. הכל בסדר גמור."
הארי לא מופתע מהתשובה של דראקו, אבל הוא סוג של מאוכזב, בגלל שהוא קיווה לכנות. הוא לא יכול שלא להיזכר בהתנצלות של דראקו והדרך בה הוא נעץ את מבטו בקיר כשאמר אותה, כמה נואש הוא נראה היה, אז, והארי תוהה מה בדיוק השתנה – למה דראקו לא מסוגל להתמודד עם הארי, או עם עצמו.
הוא קצת רוצה ללחוץ על דראקו, לא מתוך סקרנות (למרות שהוא כן סקרן) אלא בשביל לעזור. ברור שדראקו עבר כיברת דרך על מנת להגיע אל המקום בו הוא כיום. השנים מחוץ לאנגליה, מחוץ לבית, והדרך בה הוא ביקש מהארי סליחה – כי בזמן שהיה ברור שדראקו לא הרגיש בנוח עם המילים הוא היה כן וההבעה שלו הייתה חשופה, כמעט מדממת. הארי לא רוצה לראות את דראקו מאבד את עצמו בשנית.
"היי," הארי אומר, ממרפק את דראקו בצלעות, בעדינות. "הכל בסדר?"
דראקו פוגש את מבטו והארי שומע את הנשימה המופתעת שלו, קטנה אבל משמעותית, והארי לא יודע איזה רגש בדיוק הפנים שלו משקפות אבל ברור שדראקו רואה משהו.
הרגע נדמה להימתח, והם מביטים זה בזה, והארי שוקל לעשות משהו דרסטי – שוקל להגיד 'אני רוצה אותך כל כך שאני לא מצליח לנשום לפעמים', שוקל לנשק את דראקו, שוקל ללכת.
הוא לוקח לגימה נוספת מהבירה שלו, ודראקו מכחכח בגרונו ומסיים את הוויסקי שלו בלגימה אחת. הוא מעוות את פרצופו, לרגע, כנגד הצריבה של האלכוהול והארי מרשה לעצמו לצחוק עליו, קצת, ודראקו פונה להביט בו והוא מצר את עיניו וחורץ את לשונו והארי מרגיש חיבה כל כך עזה שלרכון קדימה ולנשק את השפתיים של דראקו מרגיש טבעי, מרגיש— נכון והולם את הרגע, ולרגע אחד העולם של הארי שקט לחלוטין והשפתיים שלו לחוצות כנגד אלו של דראקו, ודראקו מריח כמו סבון והוויסקי שהוא שותה, וזה נפלא.
אבל אז דראקו משמיע אנקה קטנה, והארי מתנתק ממנו. הרגשה מוזרה מתפשטת באיבריו; הוא מרגיש חלול ועם זאת כבד להחריד. העיניים של דראקו רחבות, עגולות כמעט, והארי לא יכול שלא לתהות מי מהם המום יותר. הוא קצת שונא את עצמו, על הדרך בה הוא תמיד מצליח להרוס את מערכות היחסים להם הוא הכי זקוק.
הוא מצליח למלמל "חרא, סליחה," לפני שהוא רץ אל הרחוב.
האוויר בחוץ קר ומפקח את הארי. הוא תיכנן לגרום לדראקו לדבר, לשתף את הארי. הוא תיכנן לשמור את הרגשות שלו לעצמו, להתעלות עליהם לטובת החברות שלו עם דראקו. הוא מרגיש טיפש, לפתע, וצעיר להחריד. הוא מאמין שגברים בגילו יודעים מה לעשות עם הרגשות שלהם, וזה מתסכל כי הארי מרגיש שהוא טובע בהם. והוא נישק את האדם שהפך לחבר הטוב ביותר שלו בחודשים האחרונים והרס משהו שבא באופן טבעי, שהוא לא היה צריך לבנות, והייתה לכך חשיבות בעיניי הארי, לדראקו יש חשיבות, ו—
"פוטר!" הוא שומע את דראקו קורא, והארי מסתובב, והלחיים של דראקו סמוקות מהקור או מכעס והוא מתקרב אל הארי, מסנן, "מה נראה לך שאתה עושה?" מבין שיניו ותופס בצווארון של הארי.
לרגע אחד הוא משוכנע שדראקו מתכוון להרביץ לו, והוא מתלבט האם להגן על עצמו, אבל אז דראקו מושך אותו ורוכן קדימה והפיות שלהם נלחצים יחדיו, השיניים של הארי נוקשות כנגד אלו של דראקו, והוא שומע את דראקו נושם בכבדות דרך אפו.
הארי מגיב באופן אינסטנקטיבי, כמעט- הוא כורך את ידיו מסביב לטורסו של דראקו, מושך אותו כך שיהיו צמודים זה לזה. השפתיים של דראקו חמות והפה שלו חם אפילו יותר והארי נואש כל כך, הוא לא יכול להסביר את זה. דראקו קומץ את ידיו לאגרופים, חופן את הסוודר של הארי בידיו, והארי מרגיש סחרחר תחת המגע.
ואז דראקו דוחף אותו אל הקיר, והארי עוצם את עיניו כנגד המכה.
"אתה חתיכת בן זונה, פוטר," הוא שומע את דראקו אומר, ופוקח את עיניו על מנת לגלות שדראקו התעתק מן המקום.
*
