הרודזיות התפתחו ביחד. קפריסין חולקה בפלישה.
מה הבעייה עם שטח הפקר?
לייד מפל ויקטוריה באפריקה יש נמל תעופה המשרת את זמביה ואת זימבבה גם יחד.
הרודזיות התפתחו ביחד. קפריסין חולקה בפלישה.
ההיסטוריה הרודזית בין 1890 ל1962 היא של שתי טריטוריות בריטיות שחלקו חברת הקמה (BSAC חברת דרום אפריקה הבריטית) שניהלה את המכרות בכל הטריטוריה המשותפת ואף ניהלה את הטריטוריות עצמן עד שרודזיה הדרומית הפכה לדומיניון בניהול עצמי ב 1923 ורודזיה בצפונית לקולוניה. הן חלקו גם לברת רכבות (RR - Rhodesia Railways), חברת תעופה ( CAA Central African Airlines ) , שילבו מערכות חינוך (כך סטנלי פישר שהינו יליד רודזיה הצפונית עשה את לימודיו התיכוניים ברודזיה הדרומית לפני שהמשיך ללונדון ללימודיו האוניברסיטאיים), והמערכת המשפטית בשתיהן היתה כפופה לבית המשפט העליון הדרום אפריקאי בבלומפונטיין. בשנות החמישים הרודזיות אוחדו במסגרת פדרלית יחד עם טריטוריה שלישית להקמת "הפדרציה של רודזיה וניאסהלאנד" וראש ממשלת הפדרציה היה סר רוי ווילנסקי Sir Roy Welensky , לשעבר ראש חברת הרכבות המשותפת וכהגדרתו העצמית: "חצי יהודי (אב), חצי אפריקנר (אם) ומאה אחוז בריטי". לקראת הדה קולוניזציה בתחילת שנות השישים שלושת המדינות החברות בפדרציה החליטו להפרד זו מזו ומערכות התשתית פוצלו ברוח טובה תוך פיצול המשאבים המשותפים (רשתות הרכבת פוצלו על קו הגבול) ולעיתים תוך שיתוף פעולה (לתקופה מסויימת מטוסי CAA היו מחליפים שילוט וסמלים כדי להטיס את אותו הצי כחברת התעופה הנפרדות של מאלאווי, רודזיה וזמביה). מאלאווי וזמביה השיגו עצמאות מוסכמת מבריטניה בתחילת שנות השישים, רודזיה (הדרומית, אך בשלב זה נודעה כרודזיה) הכריזה עצמאות חד צדדית מבריטניה ב1965 על בסיס העובדה שבמשך 42 היתה במעמד דומיניון, בדיוק כמו קנדה, אוסטרליה או אירלנד אחרי העצמאות ב1922 אך לפני הכרזת הרפובליקה ב1949. פיצול שדה התעופה במפלי ויקטוריה היה חלק מהפיצול שנעשה ברוח טובה וכהמשך של שיתוף הפעולה.
 
קפריסין חולקה בפלישה טורקית ב1974 שהיתה תגובה להפיכה צבאית בתמיכת השלטון הצבאי ביוון נגד הארכיבישוף מקאריוס, נשיא קפריסין האזרחי. במשך 14 שנות העצמאות שקדמו לפלישה קפריסין נתנה ליוון לנהל חלק מענייני הביטחון שלה וההפיכה היתה בהוראה מאתונה לכוחות הצבא הקפריסאי. עוד לפני העצמאות היו בקהילת הרוב היוונית באי מי שקראו לא לעצמאות קפריסאית אלא לאיחוד עם יוון וההפיכה נראתה בעיני טורקיה כחלק ממהלך להשתלטות יוון על האי (שהיה בשלטון עותומני עד 1878 והיתה בו קהילת מיעוט של כ 20% טורקים קפריסאים). בתחילת הפלישה יוון הטיסה מספר כוחות לקפריסין דרך שדה התעופה של ניקוסיה ואז ניטשו קרבות עזים על השליטה בשדה (בזמנו שדה התעופה הבינ"ל היחיד באי) עד שכוח שמירת השלום של האו"ם באי שהוקם ב1964 החליט להכריז על שדה התעופה כשטח בהגנתו. הפלישה הטורקית הסתיימה בהסכם הפסקת אש וקו ירוק (קו הפסקת נשק) המחלק את האי וכן מספר שטחי הפקר גדולים לאורך הקו ב1974. מאז 1975 הצדדים מנסים מדי פעם לשאת ולתת על פתיחתו מחדש של שדה התעופה בניקוסיה אך בגלל היריבות ביניהם כבר 43 שנה שאין הסכמה איך לעשות זאת. הטיסה האזרחית האחרונה מהשדה היתה טיסת חילוץ של שלושה מטוסים קפריסאים שננטשו ב1974 והוטסו לבריטניה למטרות תחזוקה ע"י צוות בריטי ב1977. בניין הטרמינל בשדה נטוש 44 שנה אך חלק מהאזור משמש את כוחות שמירת השלום של האו"ם.
 
ההבדל הוא בין שיתוף פעולה ליריבות ואני יכול להביא דוגמה שלישית:
 
מסלול שדה התעופה בגיברלטר נמצא כולו בשטח שבשליטת בריטניה. לקראת סוף הממשל הסוציאליסטי של סאפאטרו בספרד החלה עבודה על טרמינל בריטי חדש במקום הטרמניל הקטנטן שקדם לו. כחלק מהעבודות קודמה תוכנית בין ספרד ובריטניה (ספרד מסרבת להידבר ישירות עם ממשלת גיברלטר) לפיתוח שדה משותף והעברת כביש הכניסה לטריטוריה מהמיקום הנוכחי החוצה את המסלול לנקודה בקצה המזרחי של המסלול - דבר שיאפשר מעבר כלי רכב ללא הצורך לסגור את הכביש להמראות ונחיתות. התוכנית הזו חייבה הקמת מעבר גבול חדש לכלי רכב בחוף המזרחי של העיירה לה-לינאה במקום המעבר הנוכחי בחוף המערבי של העיירה. כחלק מהסיפור היו תוכניות לטרמינל ספרדי בשטח הלא בנוי שמצפון לגדר הגבול שישמש כשדה התעופה השני של הקוסטה דל סול במקום חרת' דה לה פרונטרה המרוחקת נסיעה של 150 ק"מ מלב הקוסטה. המטוסים מהטרמינל הספרדי (שעדיין על הנייר, מהבריטי החדש כבר יצא לי לטוס) היו אמורים לחלוק את מסלול ההמראה הבריטי. מאז שנות השמונים או התשעים מטוסים שאינם יכולים להמריא או לנחות בגיברלטר בגלל תנאי מזג אוויר (המסלול נמצא בחלקו על מזח מלאכותי ובסערות יתכן שחלקו מוצף) נוחתים וממריאים בנמל התעופה של מאלגה כנמל גיבוי חירום אז יש שיתוף פעולה אבל יש גם הרבה מלחמות כבוד ומשחקי נדמה-לי. הטיסות מגיברלטר טסות כולן מעל ספרד. מתישהו ב2011 בערך היתה טיסה היסטורית ראשונה בין גיברלטר למדריד. ב2012 היו בספרד חילופי שלטון בין הסוציאליסטים לימין (PP Partido Popular) וראש הממשלה הימני מאריאנו ראחוי נהנה להטריד את גיברלטר מדי פעם כדי לצבור נקודות פופוליסטיות. בשלב מסויים ניתנו הוראות ליצור תורים ארוכים במעבר הגבול והעניין עבר בסוף לבירור של האיחוד האירופאי. לפני ההטרדות של ראחוי היה אפשר לצאת ברכב בחצי שעה עד שעה וקצת בצהרי יום שימשי בחורף אך בשיאן יצא לי להמתין שעתיים. אחרי ההתערבות של האיחוד אפשר לצאת את גיברלטר ב5 עד 20 דקות. האיחוד דרש מספרד לנקוט בשיטור על בסיס מודיעין (מבריחי הסיגריות ידועים למשטרה הספרדית) וכן לשפר את המעבר כך שיוכל לטפל ב4 או 5 מסלולי רכב בו זמנית במקום 2 בלבד. בכל הסיפור הזה הרצון הטוב נעלם וכך גם העברת כביש הגישה החיונית להגדלת הסלוטים ורעיון הטרמינל הספרדי. מלחמות אפשר לנהל גם בין שני עברי גבול ש27,000 איש חוצים בשלווה כל יום.
