פונה אליכן יקרות בשאלה/שיתוף
הי יש גם צורך להתייעץ וגם מודה, קצת לפרוק. מי אם לא אתן אחיותי לטיפולים המפרכים יהיו לתמיכה כמו שהייתן עד כה (אלף פעם אומר שזכיתי בכן). אז ככה אניי בשבוע 25+ הריון ראשון ותאומים. נכנסתי לשמירה מניעתית כבר בשבוע 22, הרופא שכנע אותי שלאור הכאבים שאני מרגישה והעבודה האינטנסיבית הגיע הזמן להפסיק לעבוד. והוא אכן צדק, אני כעת במצב פיזי מוגבל, מאד כבד לי, מאד מותח לי למטה ובנרתיק, הבטן קשה כל הזמן, הצלעות כואבות ובאופן כללי אני מרגישה כמו גוש מוגבל וכאוב. כל זה בסדר, הדבר היחיד שחשוב הוא שהמתוקים שלי ישארו כמה שיותר בפנים. אז על האלמנט המבאס של התחושה הפיזית אני לא מתעכבת כרגע (למרות שגם כאן משתפת שאני מרגישה קנאה בהריוניות שחוות הריון "קליל" ומתפקדות עד הסוף. אני מרגישה גם מבוכה לפעמים על כך שאני כזאת מוגבלת, זה ככ לא איך שדימיינתי את עצמי בהריון. אבל שוב, זה מתגמד לעומת החשיבות של הקטנים). מה שכן רציתי לשאול אתכן האם אתן מכירות את התחושה הפיזית הזו? אני בסרטים שתהיה לי לידה מוקדמת, האם זה תקין להרגיש כך לחץ ומתיחות למטה? זה ברמה שקשה לי לקום מהספה לשירותים, מרגיש לי שהם כל הזמן מושכים למטה. אני מודה שאני מפחדת ככ, וגם בגלל שזה הריון ראשון שלי אין לי מושג אם כך זה אמור להיות עם תאומים בשלב הזה. אני מנסה כלפי חוץ לא להשמע היסטרית אבל זה מפחיד. אגב אציין שעד עכשיו הצוואר היה ארוך, בסקירה בשבוע 23 נמדד 47 ממ, ובאולטרסאונד אצל טכנאית בשבוע שעבר נמדד 33 ממ. אותי כמובן זה הטריד, אך רופא (לא שלי) שהיה במקרה נוכח אמר שזה תקין ולא התרגש מהפער מהשבוע הקודם. תודה לכן, שלכן כמו תמיד.
הי יש גם צורך להתייעץ וגם מודה, קצת לפרוק. מי אם לא אתן אחיותי לטיפולים המפרכים יהיו לתמיכה כמו שהייתן עד כה (אלף פעם אומר שזכיתי בכן). אז ככה אניי בשבוע 25+ הריון ראשון ותאומים. נכנסתי לשמירה מניעתית כבר בשבוע 22, הרופא שכנע אותי שלאור הכאבים שאני מרגישה והעבודה האינטנסיבית הגיע הזמן להפסיק לעבוד. והוא אכן צדק, אני כעת במצב פיזי מוגבל, מאד כבד לי, מאד מותח לי למטה ובנרתיק, הבטן קשה כל הזמן, הצלעות כואבות ובאופן כללי אני מרגישה כמו גוש מוגבל וכאוב. כל זה בסדר, הדבר היחיד שחשוב הוא שהמתוקים שלי ישארו כמה שיותר בפנים. אז על האלמנט המבאס של התחושה הפיזית אני לא מתעכבת כרגע (למרות שגם כאן משתפת שאני מרגישה קנאה בהריוניות שחוות הריון "קליל" ומתפקדות עד הסוף. אני מרגישה גם מבוכה לפעמים על כך שאני כזאת מוגבלת, זה ככ לא איך שדימיינתי את עצמי בהריון. אבל שוב, זה מתגמד לעומת החשיבות של הקטנים). מה שכן רציתי לשאול אתכן האם אתן מכירות את התחושה הפיזית הזו? אני בסרטים שתהיה לי לידה מוקדמת, האם זה תקין להרגיש כך לחץ ומתיחות למטה? זה ברמה שקשה לי לקום מהספה לשירותים, מרגיש לי שהם כל הזמן מושכים למטה. אני מודה שאני מפחדת ככ, וגם בגלל שזה הריון ראשון שלי אין לי מושג אם כך זה אמור להיות עם תאומים בשלב הזה. אני מנסה כלפי חוץ לא להשמע היסטרית אבל זה מפחיד. אגב אציין שעד עכשיו הצוואר היה ארוך, בסקירה בשבוע 23 נמדד 47 ממ, ובאולטרסאונד אצל טכנאית בשבוע שעבר נמדד 33 ממ. אותי כמובן זה הטריד, אך רופא (לא שלי) שהיה במקרה נוכח אמר שזה תקין ולא התרגש מהפער מהשבוע הקודם. תודה לכן, שלכן כמו תמיד.
