מחר

[א נתקו]

מחר

איש לא יודע מתי רגע הסוף,
כמו שהגלים אינם יודעים הגעתם לחוף.
הזיכרונות מצטברים לאורך השנים.
הימים הבאים אחריהם להם לא ישוו.
לרצונות, לחלומות הזמן הולך ואוזל,
כמו שעון החול בהיכל הזכוכית.

נותרות שאלות רבות ללא מענה,
דומות לסודות הטבע הבלתי מפוענחים.
גם יכולת העשייה הרגילה נעשית כבדה.
אם המעיין מעט נרדם, הנחל אט אט ייבש.
הזמן אינו פוסק מלכת, בנחת יאט מהלכו.
רק האהבה לחיים - שומרת אותנו ערניים.

זהו חישוב הימים, זהו הסיכום הקצר,
חפץ או לא חפץ אדם, מדויק הוא.
אפשר פה ושם "בתמימות" לטעות קמעה,
אך חישוב מתמטי זה, שגיאות אינו סובל.
גם רעיונות יפים, טהורים אינם מתגשמים,
המציאות מחליטה ללא היסוס ורחמים.

ואיך להתייחס היום אל קו הסיום?
לקבל אותו באהבה,
או להרים ידיים בהכנעה?
קשות הן השאלות
ופי כמה וכמה התשובות.

אך אולי בזכות אותה סקרנות
שאינה יודעת שובע,
קמים אנו שנית למחר
ומצפים להפתעות מעניינות
שמביא עמו היום הנולד -
היום החדש, המחר..

8.6.2001

---------------------

א. נתקו

 

[קרנף לבן 1]

שיר טוב

על נושא קשה.
אל תדאג נתקו החיים ממשיכים בגן העדן

 

[שחרזדה האחת]

נהדר ואמיתי