כשעיינתי בתכנית התחרות ליום הראשון ,
הבנתי שלא אפסיד יותר מדי אם אאחר
בכשעה. טעיתי . לא לקחתי בחשבון את
השיא החדש והמדהים של דיאנה ויסמן.
נכנסתי לאיצטדיון , לא לפני שהעפתי מבט
ליציע המערבי (כדי לגלות מעט מדי צופים...),
ונדהמתי לגלות את דיאנה עטופה בדגל ישראל
מפזזת על הדשא בשמחה גלויה.
נו, טוב, הבנתי שנשבר שיאה המיתולוגי של
שחמורוב אותו זכרתי , אישית, ממינכן 1972.
מצאתי את מקומי ביציע : אלכס אוורבוך ומשפחתו משמאלי ,
גיזצ'או ובנו מימיני - אחלה חברה נחמדה , מצטיינת
ומעוררת זכרונות וגעגועים.
לא אלאה אתכם בסדר הכרונולוגי של התחרות ויסלחו
לי ההודפים, מטילים והקופצות שלא אפרט.
לא עבר זמן רב וחווינו כולנו שיא ישראלי נוסף אחרי "רק" חצי
יובל שנים : צ'מטאי קיצצה שתיים וחצי שניות משיאה
של לנקרי ב-1,500 מ'. הללויה.
אנה מיננקו עברה את ה-14 מ' בקצת , סנפורד רץ יפה
400 מ' וכך אפשר לסכם יום ראשון :
כרגיל, אליפות מאורגנת , לוגיסטית , בצורה יפה ומכובדת ,
דלה בתחרותיות ובעומק של המתחרים , מיעוט צופים
(כנראה שרוב המתעניינים מעדיפים לצפות בטלוויזיה. לצערי,
למרות הכניסה בחינם, וטוב שכך, הגיעו פחות צופים ממשחק
של הפועל ת"א אותה אני אוהד בליגה הלאומית...),
ו-4 נק' אור שהוזכרו לעיל.
לפחות אוכל לספר לנכדי שראיתי בערב אחד 2 שיאים ישראליים
מיתולוגיים נשברים בכיף. הללויה.
יובל עופר