מתחילה
תחפושות:
הקטן (כיתה ב') מתחפש לדארת' ווידר. כמו שכבר ספרתי כאן, זו תחפושת שנקנתה מאוד מאוד מזמן מאיביי, נשלחה מארה"ב אל הוריי בקנדה, ששהו באותו זמן אצל אחי, ויחד איתם הגיעה לארץ. חרב אור הוזמנה בנפרד מאיביי במועד קצת יותר מאוחר. בקיצור - הילד מאורגן כבר כמה חודשים
הגדול (כיתה ו') עד השנייה האחרונה לא החליט אם כן מתחפש, לא מתחפש, למה מתחפש, למה לא מתחפש... חרפן אותי לגמרי. אפילו הסכמתי לקפוץ איתו ל"פיראט" וברור שלא מצאנו שם כלום.
ממש היום בערב הוא החליט ללכת עם מסיכה של "הצעקה" שיש לנו בבית, ללבוש קפוצ'ון שחור מעל המסיכה וזהו. בעיניו זה מגניב, ובעיניי אין יותר סבבה מזה כי סוף סוף לא הייתי צריכה להוציא אגורה על ה-4 שעות האלו. השבח לאל, הללויה.
 
משלוחי מנות - אכן כן. אני מכינה מדי שנה למשפחה המורחבת (בסה"כ 4, לא כולל ההורים שלי שנמנעים מסוכר), והם מכילים 2 פריטים קבועים ועוד פריטים מתחלפים.
הפריטים הקבועים הם כמובן אוזני המן (במילוי של שוקולד, של ריבה, ושל תערובת תמרים-אגוזים-צימוקים וקינמון) ועוגה מיוחדת של סבתי ז"ל, אותה הייתה אופה בקביעות רק בפורים. מאז ומעולם אני זוכרת את העוגה הזו בפורים, ולשמחתי היה לי מספיק שכל לבקש ממנה את המתכון שלה לפני שחלתה באלצהיימר. אני היחידה במשפחה שיש לה את המתכון לעוגה (אפילו אימי לא קיבלה אותו..), ומאז שהיא חלתה התחלתי אני לאפות אותה בקביעות כל פורים. על העוגה הזו אמא שלי לא מוותרת, ומכל משלוח המנות שכולם מקבלים, היא תקבל רק אותה.
חוץ מאוזני המן ועוגת סבתא הקבועות, השנה יהיו גם עוגיות ספירלה עם מילוי של ריבת חלב וקוקוס (סטייל אלפחורס), בראוניז (כי אצלנו במשפחה חייבים משהו עם שוקולד!) וגם מאפינס בננה-שוקולד צ'יפס.
את העוגה הכנתי כבר אתמול (היא צריכה לשבת כמה ימים במקרר לפני שאוכלים אותה), מחר אכין את אוזני ההמן ואת העוגיות, ובשישי את כל היתר. משלוחי המנות יצאו בשישי בערב
הילדים בונים על זה שכרגיל אכין מכל דבר הרבה יותר מדי ויהיו הרבה שאריות