אחיזה לא נכונה של העפרון - האם לפנות לטיפול מקצועי

ממש לא מסכימה ש"בימינו משתמשים פחות בכתב יד"
זה נכון למבוגרים, לא לתלמידים. הם עדיין (לפחות נכון לשנים הקרובות) כותבים, וכותבים הרבה.
כן, לא הייתי מתעקשת על כיווניות בכתב דפוס. כן חשובה מאוד כיווניות בכתב יד ("כתב עגול") כי היא מאוד קשורה לא רק לעיצוב הסופי של האותיות אלא גם לשטף הכתיבה. כיווניות שגויה מתבססת מאוד מהר ואחר כך קשה לשנות אותה, ולכן חשוב להקפיד על זה כבר מראשית ההקניה. אם יש קושי, כדאי להעזר בחוברת המעולה של חיה קושניר "נעים לכתוב - ראשית לימוד הכתב" . מזמינים אותה ישירות מהאתר שלה. עולה סביב 30-40 ש"ח, לא משהו יקר במיוחד, וחוברת סופר נוחה לעבודה.
 
תודה

השאלה היא אם הכיווניות השגויה של אותיות הדפוס לא מפריעה ללימוד הכיווניות הנכונה של אותיות הכתב.
 
מניסיוני - לא. הבכור שלי למשל כתב את רוב אותיות הדפוס לא
נכון, אבל כשהגיעו לאותיות כתב יד עבדתי איתו בצורה מסודרת לפי החוברת, והוא רכש את כל האותיות נכון בלי בעיה. עבדתי עם החוברת הזו המון בהוראה מתקנת. היא באמת טובה מאוד.
 

שלגיה73

New member
ריפוי בעיסוק

ותגישי מהר את המסמכים אם את הולכת דרך קופח ולא פרטי כי זה לוקח זמן
אני הלכתי עם בני שנה שעברה (כשלמד בכיתה א), והשנה חזרנו שוב כי ההרגל עוד לא הוטמע. בגילאים האלו כבר יותר קשה לעשות שינוי וחייבים ליווי מקצועי
לגבי כתב ראי מה שהמרפאה בעיסוק הנחתה אותי היה להראות לו שהוא כתב ככה (כלומר אחרי שסיים להסב את תשומת ליבו, לא להגיד לתקן רק שיראה), המודעות הזו עזרה לו לעצור ולשים לב לאותיות הבעייתיות בזמן הכתיבה
 
לא נראה לי שאני מחכה לשירות הציבורי

דיברתי עם הקופה, קיבלתי רשימת טופסלוגיה (שלוקח זמן למלא) אבל גם אחרי שאגיש התורים רחוקים מאד. לא נראה לי שבמצב עניינים כזה כדאי לי לחכות עד פורים או פסח רק בשביל להתחיל.
מניחה שאי אפשר לדעת מראש לאיזה אורך ליווי נזדקק.
מישהי יודעת אם לרוב הולכים למרפאה או שהיא באה הביתה?
 
הולכים למרפאה או לקלינקה

הטפסים הם לא עבורך (מלבד אחד)
אלא עבור המחנכת/גננת
תתחילי תהליך
ובינתיים תנסי למצוא מישהי פרטית
לדעתי אמורים להיות סוג של החזרים מהקופה
 

שלגיה73

New member
בררתי בזמנו גם על פרטי

באים אליה לקליניקה
לטובות (שהמליצו עליהן) היו רק שעות בעייתיות פנויות, וגם אצלן היה צריך להמתין אם רציתי שעות נוחות יותר
&nbsp
אם באזור המגורים שלך אין בעיה למצוא מישהי פרטית וזמינה מעולה, אם לא ממליצה לך במקביל להגיש טפסים להתחיל תהליך גם מול קופח.
&nbsp
 
אם יותר נוח לך שיבואו הביתה דברי עם טיפול-לי

המחיר לא יותר גבוה מטיפול פרטי רגיל, מינוס הטרטור.
 

Ani15

New member
לפנות ליועצת בביה"ס

ולבקש המלצה לטיפול גרפומוטורי. אפשר לעשות את זה גם בתוך מרכז הלמידה בביה"ס אבל היא קטנה מדי לזה וזה יתחיל - אם בכלל - רק אחרי אבחון ורק בכתה ב. אם דחוף לך, מרפא בעיסוק שעוסק בקשיים גרפומוטורים (גם מורות של הוראה מתקנת שעברו הכשרה לכך) הוא הכתובת לאחיזת העפרון.
&nbsp
לגבי הכתב ראי - כמו שכתבו מעלי, זה חלק מהבשלות הבגרותית ללימודי כתיבה ועובר מעצמו עם הזמן. אפשר להתייעץ עם המטפל הגרפומוטורי, אבל לדעתי לעבוד על זה לא יעזור - מדובר בקשר מוח-עין-יד שמשתבש וצריך להבשיל, לא במיומנות שאפשר לחזק.
ואחרי שאמרנו את זה, וגם למדנו שמחקרים הראו שזה לא קשור לשום לקות, אני אספר שאחד הדברים שהובילו אותנו לאבחון בכתה ד היה כתב ראי מאוחר מאוד, וגם השמטות של מילים ואותיות. אצלנו זה כנראה חלק מקשיי ההתארגנות של הפרעת הקשו"ר. זה לא משהו להתמקד עליו, בטח לא כסממן יחיד, סתם משהו לזכור.
 
כל מרפאה בעיסוק עובדת על גרפו-מוטוריקה
עם כל הכבוד, מורות להוראה מתקנת (ואני ביניהן, כן? זה המקצוע שלי) ממש לא צריכות להתעסק בזה. זה רחוק מרחק שנות אור מתחום המומחיות שלהן. הן כן יכולות מאוד לעזור בכל מה שקשור לכיווניות נכונה של כתיבת אותיות, לארגון מרחבי וכדומה (עבדתי על המון עם תלמידים צעירים), אבל אם הקושי הוא גרפו-מוטורי, עדיף להשאיר את זה לבעלי המקצוע.
 
רק תיקון קטן...

לא כל מרפאה בעיסוק עוסקת בגרפומוטוריקה. קודם כל יש כאלה שבכלל לא עובדות עם ילדים אבל גם מאלה שכן- יש מי שמתמחה בתחושה, ויש מי שעוסקת יותר בלקויות מורכבות וכו. זה לא אומר שהן לא יוכלו לעזור בכלל אבל אז זה דומה למה שתארת על הוראה מתקנת- זה רחוק מתחום המומחיות שלהן.
 
עד כמה שאני מכירה את לימודי התואר הראשון שלהן
כולן לומדות את זה. את צודקת שאחר כך לא כולן עוסקות בזה, ויש מרפאות בעיסוק שמתמחות ומתמקצעות בתחומים יותר ספציפיים (כמו ויסות חושי למשל), אבל בבסיס כולן לומדות את זה (עד כמה שאני מכירה את התוכנית שלהן מלפני 10 שנים...).
גם זה קצת דומה להוראה מתקנת, כי כולן לומדות הוראה מתקנת גם בשפה וגם בחשבון אבל יש כאלו שמתמקצעות יותר בתחום מסוים.
 
לומדים הכל ועל כן לומדים לא כלום....

כשהתחלתי לעבוד עם ילדים לא ידעתי אפילו את שמות האחיזות השונות.
תחשבי שבתואר ראשון צריך ללמוד לפחות 4 תחומים גדולים (שיקום פיזיקאלי+זקנה, ילדים, בריאות הנפש, שיקום קוגניטיבי) ועוד כמה "קטנים" כמו ארגונומיה... ע"ס התואר בלבד אי אפשר לטפל באף אחד (באוניברסיטה לא יסכימו איתי).
אבל מרב"ע שלא עוסקת בתחום גם לא תקבל לקוחות מן הסתם. זה רק לידע וליחצנות המקצוע שלנו.
 
זה נכון. בגלל זה ב10 השנים האחרונות כולן כבר עושות תואר שני
אני בעד. התמקצעות היא דבר מאוד חשוב לדעתי.
 
למעלה