אף פעם לא אהובה
לאורך כל חיי מלווה אותי תחושה מתגברת שאף פעם לא אהבו אותי.
לא הרגשתי אהבה אמיתית מהמשפחה, מהחברים וגם לא מבני זוג.
אני מבינה שבשבילי אהבה היא חלום.
אם אהבה היא דאגה ואכפתיות,
אם אהבה היא לגרום לאחר להרגיש מיוחד ולשמח אותו,
אם אהבה היא לא לשפוט ולהיות שם בשביל האחר,
אם אהבה זה לתמוך, להעצים ולכוון,
הרי שלא זכיתי לאהבה מעולם.
מהרגע בו הגחתי לאוויר העולם הצרכים שלי אף פעם לא היו במקום הראשון.
נולדתי להורים מותשים שמעולם לא גידלו ילדה בת יומה....
אחי הבכור לא שרד לאחר הלידה ואחי אחריו שהה תקופה ממושכת בבית החולים בין חיים למוות. לאחותי הם ציפו.
כאדם בוגר, אני יכולה לנסות להבין את הקשיים הנפשיים שחוו הורי, אולם במבט של ילדה הזרקור אף פעם לא הופנה אליי. תמיד מישהו אחר היה צריך יותר תשומת לב ואני נעלמתי מהראדר. הורי מרבים לצחוק לטיעונים אלו באומרם שאני עצמאית ומסתדרת לבד.
הם לא יכולים להבין ולהפנים שייצר החיים חזק מכל! לכן גם פחדתי וגם אם טעיתי תמיד פתרתי לבד את קשיי החיים. איש לא היה לי לאוזן קשבת או לחיבוק תומך.
הפכתי להיות אדם עצוב עם חיוך שקרן ואופטימיות מטומטמת רק כדי להצליח לעבור כל יום.
אני מרגישה כל כך לבד בעולם....איש לא טורח להבין שיש כאן נשמה שזועקת לאהבה.
לא התמזל מזלי עם חברים אנוכיים ונרקסיסטיים.
בני זוג היו אבל נטשו זה אחר זה והגדילו את החור בלב.
אף אחד לא מתרגש בשבילי, איש לא מרגיש את פחדיי, אין אדם קבוע בחיי שיהיה שם בשבילי.
אני כותבת כאן, כדי שמישהו יידע שהייתה כאן נשמה והגיעה לה שיואהבו אותה!
אני מייחלת ליום שבאמת לא אצטרך אף אחד משום בחינה. זה היום שיהיה לי טוב.
אם התמזל מזלכם ויש לכם משפחה אוהבת, חברים קרובים, אהבה זוגית או אפילו אחד מהם. אני מקנאה! אתם תגיעו רחוק....אני אגיע גם אבל איש לא ידע....
סופ"ש חמים ונעים,
שי לי.
לאורך כל חיי מלווה אותי תחושה מתגברת שאף פעם לא אהבו אותי.
לא הרגשתי אהבה אמיתית מהמשפחה, מהחברים וגם לא מבני זוג.
אני מבינה שבשבילי אהבה היא חלום.
אם אהבה היא דאגה ואכפתיות,
אם אהבה היא לגרום לאחר להרגיש מיוחד ולשמח אותו,
אם אהבה היא לא לשפוט ולהיות שם בשביל האחר,
אם אהבה זה לתמוך, להעצים ולכוון,
הרי שלא זכיתי לאהבה מעולם.
מהרגע בו הגחתי לאוויר העולם הצרכים שלי אף פעם לא היו במקום הראשון.
נולדתי להורים מותשים שמעולם לא גידלו ילדה בת יומה....
אחי הבכור לא שרד לאחר הלידה ואחי אחריו שהה תקופה ממושכת בבית החולים בין חיים למוות. לאחותי הם ציפו.
כאדם בוגר, אני יכולה לנסות להבין את הקשיים הנפשיים שחוו הורי, אולם במבט של ילדה הזרקור אף פעם לא הופנה אליי. תמיד מישהו אחר היה צריך יותר תשומת לב ואני נעלמתי מהראדר. הורי מרבים לצחוק לטיעונים אלו באומרם שאני עצמאית ומסתדרת לבד.
הם לא יכולים להבין ולהפנים שייצר החיים חזק מכל! לכן גם פחדתי וגם אם טעיתי תמיד פתרתי לבד את קשיי החיים. איש לא היה לי לאוזן קשבת או לחיבוק תומך.
הפכתי להיות אדם עצוב עם חיוך שקרן ואופטימיות מטומטמת רק כדי להצליח לעבור כל יום.
אני מרגישה כל כך לבד בעולם....איש לא טורח להבין שיש כאן נשמה שזועקת לאהבה.
לא התמזל מזלי עם חברים אנוכיים ונרקסיסטיים.
בני זוג היו אבל נטשו זה אחר זה והגדילו את החור בלב.
אף אחד לא מתרגש בשבילי, איש לא מרגיש את פחדיי, אין אדם קבוע בחיי שיהיה שם בשבילי.
אני כותבת כאן, כדי שמישהו יידע שהייתה כאן נשמה והגיעה לה שיואהבו אותה!
אני מייחלת ליום שבאמת לא אצטרך אף אחד משום בחינה. זה היום שיהיה לי טוב.
אם התמזל מזלכם ויש לכם משפחה אוהבת, חברים קרובים, אהבה זוגית או אפילו אחד מהם. אני מקנאה! אתם תגיעו רחוק....אני אגיע גם אבל איש לא ידע....
סופ"ש חמים ונעים,
שי לי.
