החילופין בין פנינה תמנו שטה וע'דיר כמאל מריח זה זניח
אלה מעברים משיקולים אישיים או נקודתיים.
עופר שלח אכן מתאים יותר למרצ אבל הוא קשור באופן אישי חזק ללפיד.
לגבי ישראל ביתנו וליברמן - הם החליפו זהות לגמרי. אם הם היו מוכנים לממשלה בתמיכת הרשימה המשותפת (ולא רק שהם היו מוכנים, הם היו מאז הבחירות במרץ הכוח המניע להקמת ממשלה כזו), אז עופר שלח וגם מרצ קטנים עליהם.
ליברמן וישראל ביתנו הבינו שכיום לא הנושא המדיני מחלק את הפוליטיקה בישראל, אלא הצביון הפנימי בתוך המדינה. ובנושאים האלה הם הרבה יותר יש עתיד מאשר גוש הימין.
לכן גם אנשים שנוטים מבחינה מדינית לימין ואנשים שנוטים מבחינה מדינית לשמאל מסתדרים מצויין יחד ביש עתיד ולכן גם לפיד ויעלון מסוגלים לעשות היום בטבעיות דבר שלפני 3-4 שנים לא היו מסוגלים לעשות - להתאחד לסיעה אחת בכנסת ואפילו ללא התיווך של גנץ.
ולכן תמר זנדברג הייתה יכולה לקבל בשוויון נפש תמיכה בממשלה עם ליברמן.
החלוקה שחזיתי כבר די מזמן ומתרחשת כעת היא בין מרכז-שמאל מתון, גמיש ובחלקו גם אופורטוניסטי שמיוצג על ידי מפלגת העבודה וחוסן לישראל (שהיא למעשה היורשת של מפלגת העבודה), לבין מרכז אזרחי (שאני אוהב לכנות "מרכז קיצוני") שמיוצג על ידי יש עתיד וישראל ביתנו, לבין שמאל אידיאולוגי שמיוצג על ידי מרצ.